מה שהציבור לא יודע על דו"ח שיאני השכר

כמדי שנה, דו"ח השכר שמפרסם הממונה על השכר באוצר , הוא מקור פורה למיני-שערוריות. כולנו שבים ומתרעמים על השכר הגבוה שמקבלים עובדי הנמלים, חוזרים ואומרים לעצמנו ששכרם הגבוה של הרופאים מוצדק, ומתפלאים כיצד חברה במשבר פיננסי עמוק כמו חברת החשמל יכולה להמשיך לשלם משכורות כל כך גבוהות.

• דו"ח שיאני השכר: עובדי קופ"ח כללית מובילים
• חגיגת שכר הבכירים: החוק שמלחיץ מנהלים
• שינויים במס הכנסה: כך ייראה תלוש השכר שלכם השנה
• הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
  

ברמת המאקרו, השאלה שצריכה להישאל היא האם יש קורלציה חיובית בין רמת השכלה לשכר, בין שנות ההכשרה לשכר, בין רמת האחריות של העובד לשכר, וכן בין התפוקות (מוחשיות או לא) שהעובד מייצר לשכר. לצערנו, התשובה לשאלות הללו איננה חד משמעית.

עובדי חברת החשמל. שכר גבוה, וכך גם חובות החברה(צילום: אבישג שאר-ישוב)

מצד אחד, שיאני השכר ממשיכים להיות רופאים מומחים, שלכל הדעות הרוויחו את מעמדם ביושר, בעמל, ובהשקעה של שנים. האינטרס של המדינה היא להמשיך לשמר אותם במסגרת בתי החולים הציבוריים, ולמנוע את מעברם של הרופאים הטובים ביותר לחיקה החמים של הרפואה הפרטית.

יש ברשימה גם אנשים בעלי תפקידי מפתח בתחומי הביטחון האחראים לשלומם ולחייהם של כולנו. גם בסקטור זה כדאי שיהיו תמריצים כדאיים מספיק כדי שהטובים ביותר שנכנסים למערכת הביטחון בגיל צעיר, יתקדמו במסלול זה, מבלי שיתפתו לעזוב לטובת משרות מכניסות בסקטור הפרטי.

אולם, אם נבחן את שכרם של הנתבים וסדרני העבודה בנמלים, או של מפקח משמרת במדור הייצור בחברת החשמל, נתקשה שלא להתרעם מהנתונים, ומהמחשבה שהשכר שלהם, אם היה ניתן בשוק פרטי ותחרותי – לא מוצדק ולא מקובל.

הסיבה לרעות החולות - לא רק האוצר

האם יש חדש בדו"ח זה לעומת הדו"ח של השנה שעברה? האם הרעות החולות שעליהן הצביע הדו"ח הקודם, טופלו, תוקנו, או אפילו רק הוקטנו? סביר להניח שהתשובה היא שלילית. הסיבה לאי העשייה, לא נעוצה רק במשרד האוצר, ובממונה על אגף השכר, אלא, במעמד הכוחני הייחודי שבנתה הסתדרות העובדים במשק הישראלי לאורך השנים.

בניין ההסתדרות בתל-אביב(צילום: עופר עמרם)

נתוני השכר משקפים את העובדה שעובדי מונופולים "טבעיים" (נמלים, חשמל, רכבת, וכו'...) מנצלים את מעמדם המונופוליסטי כדי להבטיח לעצמם שכר גבוה ובלתי מוצדק. לא תיראו בטבלה את העובדה שהכוח שיש לאותם עובדים נובע לא רק מכוח היותם שולטים על השאלטר של שירותים בסיסיים לאזרחים, אלא נובע מכוח היותם חלק ממנגנון מאורגן, מסודר ומתואם של הסתדרות העובדים.

ההסתדרות, שמטרתה המקורית היתה להגן על האזרח הפשוט – העובדים קשיי היום, הפכה (ולא בהכרח מרצונה) לכוח המאיים ביותר על הכלכלה הישראלית. הסתדרות העובדים הפכה מכוח שמטרתו לתמוך בכלל העובדים, לכוח שמקדם אג'נדות של ציבור עובדים מצומצם ושל ועדי עובדים חזקים, לעתים על חשבון רווחתם של כלל אזרחי ישראל.

המחיר האפשרי: פוליטי, ציבורי וכלכלי 

השאלה היא מיהו המחוקק או המנהיג שייעז להישיר מבט עם בעיה זו, ויתחיל להתמודד עם פתרונה גם במחיר של פגיעה שעלולה להיות ברמה האישית הפוליטית, ברמה הציבורית ואולי גם במישור הכלכלי בטווח הקצר, אך ההתמודדות עימה תסייע לכללה ולאזרחי ישראל הפרטיים בטווח הארוך? מיהו המנהיג שיצליח להוביל הידברות ישירה ועניינית עם מוקדי הכוח במונופולים הטבעיים, במטרה לגבש פתרונות שיצרו מצב של win-win לכל הצדדים - מבלי להקריב את טובת הציבור על חשבון קידום אינטרסים אחרים?

בנוסף לכך, צריך להסתכל לא רק על מה שרשום בדו"ח, אלא גם על מה שלא רשום שם. שכר האחיות בבתי החולים הציבוריים, ששבתו לאחרונה, וקיבלו בעקבותיה רק העלאת שכר מדורגת של 13% שתתפרס על פני ארבע וחצי שנים - לא מופיע בטבלה.

האחיות בבתי החולים, עובדות במשמרות, תחת לחץ, ויש עליהן אחריות אדירה לחיי אדם. ובכל זאת הן מקבלות פחות מעובדי הנמלים. האם במישור הענייני הפערים בין שכר האחיות לשכר עובדי הנמלים מוצדקים?

שכר המורים - שבאים להבטיח את העתיד של הדור הצעיר ולפתח את מאגר את ההון האנושי עליו נסמכת מדינת ישראל ושמהווה את מקור כוחה - נמצא גם הוא בתחתית. איך אפשר להבטיח שלמקצוע ההוראה יזרמו המוכשרים שבעובדים? איך בשכר כזה אפשר למשוך אנשים בעלי השכלה גבוהה מתאימה? איך אפשר למשוך אנשים רהוטים ומוכשרים - אנשים שצריכים להוות דוגמא לדור הצעיר - למקצוע "עני" כל כך?

הגיע הזמן להתמודד

כמדי שנה, כולם יסכימו שיש צורך לשנות, לתקן ולייעל. השאלה היא מי ירים את הכפפה, ויעיז להתמודד עם הבעיה האמיתית, ולא רק עם בעיות המשנה. מדינת ישראל הגיעה לצומת דרכים שתחייב פעולה אמיתית.

ממשלה חדשה שתיאלץ להתמודד עם קשיים כלכליים שהולכים ומחמירים, יכולה לגרום לכך שהמנהיגים הכלכליים יעזו סוף-סוף (ואולי גם יאלצו) להתמודד עם הגורמים הבעייתים העמוקים של הכלכלה הישראלית - מציאת איזון עדין וראוי בין המשך שמירת תפקידה של ההסתדרות, לבין מתן גמישות לרפורמטורים כלכליים שיאפשר הובלת מהלכים של התייעלות והגדלת תחרות במשק הישראלי בתחומים שבהם קיימים אותם "מונופולים טבעיים".