העזרה הכלכלית של ההורים תדרדר אותם לעוני?

המציאות הכלכלית החדשה, משפיעה על מערכות היחסים במשפחה ומשפחות רבות מתלכדות סביב האתגר הכלכלי כאשר ההורים, הילדים והסבים כרוכים זה בזה במאמץ הישרדות.

עוד בערוץ הכסף שלי:

• מי יפצה אתכם על נזקי הסערה? מדריך
• לחשוב מחוץ לקופסה: כך נאבק מעלימי המס
• דעה: ביטול גיל הפרישה יפגע בעובדים
  

יוקר המחייה, עלות הדירה שמגיעה ליותר מאשר 12 שנות עבודה וההשכלה הגבוהה הנדרשת מצעירים על מנת להשתלב בשוק העבודה, הופכים לאתגר שצעירים רבים מתקשים בו. הם נזקקים לעזרת ההורים, לצורך טיפול בילדים, להשלמת ההכנסה החודשית, ולעיתים גם במגורים בבית ההורים ובסיוע ברכישת הבית.

ההורים גם הם מתמודדים עם מציאות כלכלית, שמאיימת על ביטחונם ורווחתם הכלכלית. כתוצאה מהעלייה הצפויה בתוחלת החיים, כל הורה יזדקק לנכסים נוספים בשווי של 1-3 מיליון שקל, בנוסף לפנסיה על מנת להבטיח את עתידו, שכן הפנסיה החודשית תספיק לפחות מ- 50% מרמת החיים, והיא צפויה לקטון עוד יותר, עקב הגירעונות האקטואריים הענקיים.

במציאות זו, הלכידות המשפחתית חשובה, אך טומנת בחובה גם סכנות כלכליות שעלולות לדרדר את ההורים למצב של עוני ועלולות גם ליצור מתחים ואכזבות במערכות היחסים.

לתת לילד או לדאוג לעתיד?

עזרא פרש לפני כחודשיים ממקום עבודתו בגיל 55, במסגרת פרישה מוקדמת. הוא ואשתו שולמית, שמחו על כך, משום שחשבו שעם כספי הפנסיה והפיצויים, יוכלו להגשים חלומות כל עוד כוחם במותנם, וכן לעזור לבנם תום, שהתחתן זה לא מכבר ועומד כעת לפני קניית דירה.

כאשר תום בא וספר להם כי חסרים להם 180 אלף שקל להון העצמי כדי שיוכלו לקנות את הדירה שרצו, עזרא ושולמית הופתעו. הם חשבו לעזור לזוג הטרי בסכום של כ-50 אלף שקל והבקשה לסכום גדול יותר טרפה את הקלפים.

מצד אחד, היו לבני הזוג תכנונים בנוגע לכסף, ומצד שני, הבן שלהם צריך אותם וכיצד הם יכולים לאכזב אותו ולסרב לו, כשיש להם סכום מכובד כל כך בבנק?

כהורים הם מוכנים לעשות ויתורים רבים כדי לשמח את הילד ולדאוג לו, גם במחיר סיכון העתיד הפנסיוני, או איבוד הפרטיות והגדלת ההוצאות אם הילד רוצה לחזור הביתה עם רעייתו, ומסכימים לוותר על תכנונים כדוגמת החלפת האמבטיה.

שלומית ועזרא בדילמה הם מרגישים חובה לעזור לתום. מנגד, הפנסיה שלהם מספיקה בקושי לפחות מחצי מרמת החיים לה הורגלו ואותם 500 אלף שקל נועדו לשמש כהשלמה לפנסיה עבור 45 השנים הבאות.

בהשקעה ממוצעת, כספים אלו יניבו להם מעט יותר מ- 2,000 שקל לחודש בנוסף לקרן הפנסיה, מה שיחייב אותם להוריד משמעותית את רמת החיים. אם ימסרו חלק מהכסף כעזרה לבנם, הם עלולים להימצא בסיכון כלכלי אמיתי.

אל תתעלמו מהמחיר הכלכלי

הציפייה החברתית לסייע לילדים ולתמוך בהם, גורמת לא להרהר פעמיים לפני ששולפים את הארנק. מכיוון שאנו מונעים על ידי רגש ולא על ידי בחינה רציונאלית של המצב, אנו עלולים לבצע שגיאות כלכליות שעולות לגרום להתדרדרות כלכלית קשה.

עלינו לזכור שחוץ מהעלייה בתוחלת החיים גם יוקר המחייה עלה, והפעילויות אותם רוצה זוג פורשים לעשות עולות לא מעט כסף, כמו גם עלויות המחייה הבסיסיות שעולות לאחר הפרישה. עם הגיל גם עלויות הבריאות עולות, ולכן כל שקל שנלקח מכספי הפנסיה, יכול לעלות באיכות החיים ובטיב הטיפול שנקבל.

ברוב המשפחות יש יותר מילד אחד, וכאשר עוזרים לאחד הילדים, סביר להניח כי גם האחרים ירצו עזרה בשיעור דומה. מכיוון שההפרשים בין הילדים נעים בדרך כלל סביב שנים בודדות, יתכן כי בטווח של 5 שנים נאלץ להוציא מאות אלפי שקלים כעזרה לילדים, וחשוב לבחון מראש האם יש לנו את היכולת הכלכלית לעשות זאת. מנגד, כדאי לקחת בחשבון גם את הזדקנותם של הורינו ואת הסיוע לו יזדקקו ולהכניס אותו גם למערך ההוצאות העתידיות שלנו.

לוקחים אחריות על המשפחה המורחבת

אנו מתנדנדים על מטוטלת שבקצה אחד שלה נמצא הסיכון הכלכלי, ובקצה השני כעס וחוסר הבנה מצד הילדים. כדי לעצור אותה במקום הנכון, עלינו להשאיר רגע בצד את התחושות שגורמות לנו להרגיש כהורים לא מספיק טובים, ואת החששות מתגובת הילדים, ולשקול כיצד נכון להגיב לבקשות מסוג זה.

הדרך הנכונה לעשות זאת, היא לבחון את היכולות הכלכליות שלנו על פני ציר הזמן ובתכנון רב דורי, אשר יתייחס לבדיקת צורכי הילדים בהווה ובעתיד, צורכי ההורים בהווה ובעתיד והמשאבים של שני הדורות. התכנון יגדיר את גבולות העזרה ויאפשר לשני הדורות ליהנות מהסיטואציה ללא דאגות, חרדות ורגשות אשם.

כהורים מוטלת עלינו האחריות לשמור על הילדים שלנו, והדרך הנכונה לעשות זאת היא למנוע מאיתנו ומהם להסתבך כלכלית. תכנון כלכלי של ההווה והעתיד, לא רק של דור ההורים אלא גם של דור הילדים יכול לסייע למנוע מראש את המקומות שבהן עלולה לקום צעקה לעזרה. כך כל הדורות יבינו את הצרכים ואת המצב הכלכלי של האחרים, וכן את ההשלכות העתידיות, של מתן עזרה כלכלית, על כל המשפחה.

עלינו לברר מהי המשמעות הכלכלית של מתן מתנה או הלוואה ללא ריבית בסדר גודל של מאות אלפי שקלים. האם ביכולתנו לעמוד בה בטווח הארוך? האם היא תשמש כחכה או כדג לילדים שעוד לא החלו "לדוג" בעצמם, ומהו טווח העזרה הכלכלית אותה ניתן לתת מבלי לסכן את העתיד?

כמובן שבכדי להיות מסוגלים לעבור תהליך משותף שכזה, חייבת להיות הסכמה על כללי התקשורת, על כבוד הדדי, ועל הגעה לתהליך ללא שיפוטיות. כל דור חייב עוד קודם להגדיר עבור עצמו את גבולות החשיפה, והחוזה להדברות הזו צריך להיות מוגדר היטב ומבטיח ביטחון לכל אחד מהצדדים.

לראות לך בעניים

כשהמשפחה מתלכדת מול אתגר כלכלי, נדרשת גישה וחשיבה שונים. הבסיס להצלחה הוא שכל צד יהיה מסוגל, להציב את עצמו במקום האחר, כך שהילדים ינסו לרגע להיכנס לנעלי ההורים ולהבין את הפחדים והחששות של ההורים, ולהפך.

כבר מגיל צעיר, הילדים רואים בהוריהם מקור לאספקת כל צרכיהם. ההורים הם אלו שאליהם אפשר לפנות כשרע, כשחסר וכשצריך, והם יעשו כל שביכולתם כדי לספק את הצרכים הללו. ב-90% מהמקרים הילדים אינם יודעים כלל איזה מחיר ההורים משלמים בדרך, או מה המצב הכלכלי שלהם, ולכן הם מרגישים בטוחים לבקש עזרה ולצפות לה.

לא פעם, הדור הצעיר רואה את הוריו כ"אבא ואמא" ולא כשני אנשים לא צעירים, שנדרשים לתמרן בין ההוצאות הגבוהות וההכנסות המצטמקות.

כאשר הילדים יוצאים מתוך הפרדיגמה של "הורה-ילד" ומסתכלים בעיניים של הוריהם הם מבינים מה הקשיים שעמם הם מתמודדים, כגון תחושת האשמה כשאינך יכול לסייע לילדים על אף הרצון הטבעי שלך לעשות זאת.

הם לומדים להבין שגם אם לעיתים נראה כי להורים "שוכב" כסף בבנק, נתוני ההווה אינם מספיקים כדי להבין את ההשלכות העתידיות של שימוש בכסף הזה לטובת העזרה להם.

הם לומדים על חששות ההורים מפני להפוך למעמסה, ועל שאלות כמו מה יהיה אם הכסף יגמר לי בעוד 20 שנה, ממה אחיה? כיצד אתמודד עם הבדידות והעלויות הרפואיות כשכבר לא אוכל לדאוג לעצמי, או לארח את הילדים ולתת מתנות לנכדים?

בתורם, ההורים נכנסים לנעלי הילדים ומנסים להבין את האתגר הכלכלי להקים משפחה, את המחיר העצום של רכישת בית בתקופה זו, ואת קושי להשתלב ולהצליח בשוק העבודה, ובוחנים האם יש אפיקים שאינם תלויי כסף, שבהם יוכלו לתרום ולעזור מבלי לפגוע בעתיד הכלכלי שלהם.