אלי(ל) דה-סה / הכדורגלן שעשה היסטוריה
הוא מכונה "ווין רוני של העם" ונחשב לפנים של הכדורגל בצפון-קוריאה. עכשיו, צ'ונג דה-סה מחפש אליפות ראשונה בקריירה... בדרום קוריאה
העולם אינו יודע הרבה על המתרחש בצפון קוריאה. הגבולות חסומים למבקרים, גם אלה שנכנסים אינם יכולים לצלם ולהסתובב בחופשיות וסיפורים שונים על המתרחש במדינה התבררו פעמים רבות כמופרכים. בדבר אחד כולם בטוחים – תושבי צפון קוריאה מנותקים מהעולם וניזונים רק ממידע שמוכר להם הממשל. אבל דבר אחד כן חושף בשנים האחרונות את הצפון קוריאנים לתרבויות אחרות. כדורגל.
עוד ב-ynet ספורט:
בשבוע שעבר חתם כוכב נבחרת צפון קוריאה צ'ונג דה-סה בקבוצת סוואן מדרום קוריאה. דה-סה הוא הפנים של הכדורגל הצפון קוריאני וזה שאחראי יותר מכל לכך שהמשחק הביא גם לפתיחות מסוימת, אם אפשר לקרוא לזה כך, באפשרות ההצצה של תושבי צפון קוריאה לנעשה מבחוץ.
לאחר שעבר לשחק בגרמניה בשנת 2010 התחיל ערוץ הטלוויזיה בצפון קוריאה, זה שאנחנו מקשרים ישר לחברת מפלגה המדווחת כמה טוב במדינה, לשדר את משחקי הבונדסליגה - מהלך יוצא דופן. עכשיו כולם מחכים לראות האם המעבר של דה-סה לדרום קוריאה יביא לשידורים היסטורים מהמדינה איתה נמצא הצפון במתיחות ובקיפאון יחסים מאז מלחמת קוריאה.
תקצירים ב-ynet ספורט:
- צפו ניצחון הגדול של מכבי חיפה באשדוד
- ההשפלה הביתית של צ'לסי גם פה
- צפו גם בהפועל חולון חוזרת לנצח
- ולקינוח: הניצחון של מכבי ת"א בטופ 16
צ'ונג דה-סה הוא לא השחקן הצפון קוריאני הראשון שעובר לשחק בדרום – היו שלושה שקדמו לו – אבל בתקופה בה נראה שהמנהיג קים צ'ונג-און מקדם, באופן יחסי כמובן, תהליכים יוצאי דופן בהיסטוריה של המדינה דה-סה עשוי להיות המשמעותי מביניהם. דמיינו לעצמכם, למרות שההקבלה לא מדויקת לגמרי, שכוכב נבחרת פלסטין יעבור לליגה הישראלית.
דה-סה מכונה "וויין רוני של העם". הוא נולד וגדל ביפן להורים צפון קוריאנים (השמועה שאביו מהדרום הופרכה על ידו) וגם החינוך שקיבל היה כזה. החלוץ בן ה-28 גדל בחסות ארגון "צ'ונגריון" המאגד קוריאנים החיים ביפן, שומר על קשר קרוב עם הממשל בצפון קוריאה וכיוון שאין בעצם יחסים דיפלומטים בין המדינות משמש כשגרירות דה-פקטו. דה-סה למד במוסדות הארגון מגיל קטן ועד שסיים לימודיו באוניברסיטה וקיבל חינוך צפון קוריאני לכל דבר ושם גם הוענקו לו דרכון המדינה והאפשרות לייצג את הנבחרת.
אוהדי כדורגל רבים בעולם זוכרים את דה-סה מהמונדיאל האחרון. התמונה שלו ממרר בבכי בזמן נגינת ההמנון לפני המשחק מול ברזיל הפכה אותו לדמות הצפון קוריאנית המוכרת ביותר עבור העולם המערבי אחרי מנהיג המדינה דאז, שמת בינתיים, קים צ'ונג-איל. דה-סה היה מצוין נגד ברזיל וגם בישל את השער בהפסד 2:1. מספר ימים מאוחר יותר, בהפסד לחוף השנהב, דה-סה ביקש להחליף חולצה עם האליל הגדול ביותר שלו דידייה דרוגבה, אבל האחרון סירב.
היכולת במונדיאל שלחה את דה-סה לבוכום הגרמנית ומשם לקלן מהליגה השנייה. בשבוע שעבר הוא נמכר לסוואן הדרום קוריאנית ששילמה עליו 300 אלף יורו. "לשחק בדרום קוריאה משמעותי בשבילי ממש כמו לייצג את צפון קוריאה", הוא אמר לסוכנות הידיעות של הדרום כמובן, "כשאהיה כאן אשמח לשמש כשגריר בין הצפון לדרום. המטרה שלי היא לזכות באליפות. מעולם לא זכיתי בתואר וזה מה שאני רוצה להשיג כשחקן".
האם דה-סה באמת יהפוך למין שגריר? האם מדובר בעוד הוכחה לפתיחות קלה בצפון או שאולי החלוץ הוא בכלל מרגל כפי שנרמז במקומות שונים? התשובות רחוקות מלהתקבל. בכל מקרה די ברור שהסיפורים שהופצו לכל עבר על צפון קוריאה בזמן המונדיאל לא היו נכונים.
אז ב-2010 נטען שהשחקנים בכו כי חששו ממה שמחכה להם בבית במקרה של הפסד. הסבירו שאחרי המונדיאל השחקנים נשלחו למחנות עבודה בגלל שלושת ההפסדים (כולל 7-0 לפורטוגל).
הטענות האלה הופרכו כשהשחקנים הגיעו למדינות בהם הם משחקים בריאים ושלמים.
והנה, שחקנים נוספים עברו לשחק מחוץ לצפון קוריאה. עם יציאתם למדינות שונות, בעיקר למזרח אירופה, הסבירה התקשורת המערבית שלכל שחקן יהיה מלווה מהמדינה שידאג שהשחקן לא שוכח מאיפה הגיע ויתרכז רק במשחקים ובאימונים.
היום, עם המעבר של דה-סה לשכנה מהדרום, נראה שהסיפורים האלה קצת יצאו מפרופורציות ושהממשל בצפון קוריאה דווקא מעודד מאז המונדיאל את השחקנים לעבור לחו"ל כי גם שם הבינו שאין תחליף לניסיון בינלאומי. גם שם פשוט רוצים בסופו של דבר להצליח במקום שהוא כל כך חשוב בהרבה מדינות בעולם - בכדורגל.