פסח למתחילים: לתקן את מה שקלקלו אבותינו
היזהרו מלהזמין עיוורים לליל הסדר, אל תתערבו בסכסוכים שבין אדם לחתול, ותנו לגויים את כלי הכסף שלכם כפיצוי על מה שעשה עם ישראל למצרים. שלושה לקחים שניתן ללמוד מפרשת "בא", ישירות וגם בעקיפין
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'".
כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו
בפרשה זו ניתכות שלוש המכות האחרונות על המצרים - ארבה, חושך ובכורות. ולפני המכה האחרונה, מכת בכורות, משה מכין את העם ליציאת מצרים. הוא מבהיר לעם מה עליהם לעשות כדי להיות מוכנים לצאת מיד ובלי דיחוי, אחרי שהמצרים יגלו שכל בכוריהם נספו.
הוא היה בטוח שהמכה הזאת, שבה לא היה בית בלי מת, תכריע את התנגדותו של פרעה. כחלק מההוראות לקראת הנטישה המהירה של מצרים, ניתנים כל החוקים שעיצבו, בסופו של דבר, את חג הפסח עד ימינו.
בין החוקים לעריכת החג, אומר משה לעם: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר... וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּו"ֹ. וכל ערל לא יאכל בו? והרי נאמר כל דכפין ייתי ויכול. כל רעב יבוא ויאכל, גם מי שאיננו בן ברית. כנגד מצווה זו מתריע הפסוק במפורש: וכל ערל לא יאכל בו. לא להזמין גויים לחגוג את הפסח!
למרות מה שנאמר, נהגו אחינו בני ישראל בארצות החופש להזמין לסעודת הפסח סלבריטאים ערלים להתבשם מאווירתו של החג הקדוש הזה. וכדי להראות מה הסכנות הטמונות בהזמנת גויים לחג, אביא סיפור שהגיע אלינו מארצות הים.
אורח לפסח
מעשה באחד מנכבדי הקהל באמריקה שהזמין לסדר הפסח בביתו את ידידו הזמר הנודע והעיוור, ריי צ׳ארלס. והושיבו אותו ליד השולחן, וליד צלחתו הניחו לו מצה, שלא יטרח לגשש על פני כל השולחן. ולפני שהחל הסדר, ראו את הזמר עובר באצבעותיו על המצה וממשש אותה בעיון רב, ואז פלט לעצמו: אילו שטויות כתובות כאן. וכך, במקום לכבד את האורח, השפילוהו!
חד גדיא למתחילים
ועוד נצטווינו לאכול שה זכר בן שנה תמים, והוא הוא הזבח הנקרא פסח. וכך כתוב: מן הכבשים ומן העזים תיקחו. היהודים והשומרונים עד היום נהגו לקחת שה מן הכבשים, הנקרא טלה, ולא לקחת גדי, שהוא מן העזים. וכל זאת למה? בגלל מעשה נורא שקרה בהגדה לאבא הטוב שקנה במקום טלה גדי, והביא על עצמו צרה צרורה, המסופרת לכל פרטיה בפיוט חד גדיא. ומה מסופר באותו פיוט?
אב אחד קנה גדי. בא החתול ואכל את הגדי. בא הכלב ונשך את החתול. בא המקל והיכה את הכלב. באה האש ושרפה את המקל. באו המים וכיבו את האש. בא השור ושתה את המים. בא השוחט ושחט את השור. בא מלאך המוות והרג את השוחט. בא הקב״ה והרג את מלאך המוות.
ובא ילד קטן אל אביו והיקשה: אם הגדי הוא טוב, אז החתול אינו טוב. והכלב הוא טוב, והמקל אינו טוב. והאש עשתה מעשה טוב, והמים מעשה רע. השור היה טוב, והשוחט עשה מעשה לא טוב. מלאך המוות אם כך עשה מעשה טוב, והאלוהים עשה מעשה לא טוב. הייתכן? שאל הילד.
איזה מוסר השכל עלינו ללמוד מהפיוט הזה על חוש הצדק של הקב״ה? ואת התשובה לכך הביא אחד מגדולי הרבנים של אשכנז שאמר: בסכסוך כזה של נקמה על נקמה על נקמה, איננו יכולים לבדוק מה היה המעשה האחרון שנעשה. עלינו לבדוק את מקור הסכסוך.
ומהו מקור הסכסוך? כל מה שקרה, בסך הכל, הוא שאדם קנה גדי, והחתול אכל את הגדי. יש סכסוך בין האדם לחתול. מה הכלב צריך להתערב?! זה הדבר האמיתי שעלינו ללמוד. לא לתחוב את האף לעניינים שאינם שלנו. ולכן תלמד שאם מנהג הבריות הוא להביא טלה, אל תביא אתה גדי! שכל המשנה ממנהג הבריות ידו על התחתונה.
להשאיל שלא על מנת להחזיר
בתוך ההכנות ליציאת מצרים נכנס פסוק מוזר: "ויֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה: דַּבֶּר-נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב. וַיִּתֵּן ה' אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם".
משה מאיץ בבני ישראל לנצל את הכבוד שהמצרים רוחשים להם ולמשה עצמו, ולקחת מידידיהם המצרים, רכוש בהשאלה, שלא על מנת להחזיר! כאן מתעוררת דילמה מוסרית של "הרצחת וגם ירשת?"
לא די שהמצרים איבדו בלילה אחד את כל בניהם הבכורים וכל בהמותיהם הבכורות! הם גם איבדו את כלי הכסף והזהב שלהם, שנגנבו על ידי היהודים. בני ישראל שכנעו את שכניהם המצרים שהם רק יוצאים לימים אחדים לחוג חג לאלוהים, ואחר כך יחזרו ויביאו איתם את כלי הכסף והזהב. אך היהודים ידעו שאינם עומדים לחזור, ואיך הרשו לעצמם לגזול את רכושם של המצרים התמימים, ולעבור על לא תגנוב?
כדי לתקן עוולה זאת נהגו היהודים מאותו יום ואילך, לעשות בדיוק את ההיפך! ואמתיק זאת במעשה שהיה. יום אחד נלקח אחד מרבני החסידות לחקירה במשטרה הרוסית. חסידיו צבאו על תחנת המשטרה והפצירו בשוטרים שישחררוהו. וכדי לשכנע את המפקד הרוסי שלפניו צדיק יסוד עולם, סיפר לו אחד החסידים סיפור על הרבי:
הצדיק והגנב
ערב אחד חזר הרבי מבית המדרש הביתה, והנה הוא רואה גנב בורח מביתו,
ובידיו כל כלי הכסף היקרים של הרבי. צעק אחריו הרבי: אני נותן לך הכל במתנה! אני נותן לך הכל במתנה! הכל שלך! רק כדי שהאיש לא ייחשב לגנב. העיף מפקד המשטרה מבט ספקני בסגנו ואמר לו בקריצה: אתה מאמין לסיפור הזה? אמר הסגן: אני לא מאמין, אבל אני יכול להבטיח לך, שעלי ועליך אף אחד לא יספר סיפור כזה...
אך היהודים למדו בהגדה של פסח שכל המרבה לספר – הרי זה משובח.
טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.
שבת שלום, יורם טהרלב