פסח למתחילים: לתקן את מה שקלקלו אבותינו

למרות מה שנאמר, נהגו אחינו בני ישראל בארצות החופש להזמין לסעודת הפסח סלבריטאים ערלים להתבשם מאווירתו של החג הקדוש הזה. וכדי להראות מה הסכנות הטמונות בהזמנת גויים לחג, אביא סיפור שהגיע אלינו מארצות הים.

אורח לפסח

מעשה באחד מנכבדי הקהל באמריקה שהזמין לסדר הפסח בביתו את ידידו הזמר הנודע והעיוור, ריי צ׳ארלס. והושיבו אותו ליד השולחן, וליד צלחתו הניחו לו מצה, שלא יטרח לגשש על פני כל השולחן. ולפני שהחל הסדר, ראו את הזמר עובר באצבעותיו על המצה וממשש אותה בעיון רב, ואז פלט לעצמו: אילו שטויות כתובות כאן. וכך, במקום לכבד את האורח, השפילוהו!

חד גדיא למתחילים

ועוד נצטווינו לאכול שה זכר בן שנה תמים, והוא הוא הזבח הנקרא פסח. וכך כתוב: מן הכבשים ומן העזים תיקחו. היהודים והשומרונים עד היום נהגו לקחת שה מן הכבשים, הנקרא טלה, ולא לקחת גדי, שהוא מן העזים. וכל זאת למה? בגלל מעשה נורא שקרה בהגדה לאבא הטוב שקנה במקום טלה גדי, והביא על עצמו צרה צרורה, המסופרת לכל פרטיה בפיוט חד גדיא. ומה מסופר באותו פיוט?

אב אחד קנה גדי. בא החתול ואכל את הגדי. בא הכלב ונשך את החתול. בא המקל והיכה את הכלב. באה האש ושרפה את המקל. באו המים וכיבו את האש. בא השור ושתה את המים. בא השוחט ושחט את השור. בא מלאך המוות והרג את השוחט. בא הקב״ה והרג את מלאך המוות.

להשאיל שלא על מנת להחזיר

בתוך ההכנות ליציאת מצרים נכנס פסוק מוזר: "ויֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה: דַּבֶּר-נָא, בְּאָזְנֵי הָעָם; וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב. וַיִּתֵּן ה' אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי-פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם".

משה מאיץ בבני ישראל לנצל את הכבוד שהמצרים רוחשים להם ולמשה עצמו, ולקחת מידידיהם המצרים, רכוש בהשאלה, שלא על מנת להחזיר! כאן מתעוררת דילמה מוסרית של "הרצחת וגם ירשת?"

 לא די שהמצרים איבדו בלילה אחד את כל בניהם הבכורים וכל בהמותיהם הבכורות! הם גם איבדו את כלי הכסף והזהב שלהם, שנגנבו על ידי היהודים. בני ישראל שכנעו את שכניהם המצרים שהם רק יוצאים לימים אחדים לחוג חג לאלוהים, ואחר כך יחזרו ויביאו איתם את כלי הכסף והזהב. אך היהודים ידעו שאינם עומדים לחזור, ואיך הרשו לעצמם לגזול את רכושם של המצרים התמימים, ולעבור על לא תגנוב?

כדי לתקן עוולה זאת נהגו היהודים מאותו יום ואילך, לעשות בדיוק את ההיפך! ואמתיק זאת במעשה שהיה. יום אחד נלקח אחד מרבני החסידות לחקירה במשטרה הרוסית. חסידיו צבאו על תחנת המשטרה והפצירו בשוטרים שישחררוהו. וכדי לשכנע את המפקד הרוסי שלפניו צדיק יסוד עולם, סיפר לו אחד החסידים סיפור על הרבי:

הצדיק והגנב

ערב אחד חזר הרבי מבית המדרש הביתה, והנה הוא רואה גנב בורח מביתו,

ובידיו כל כלי הכסף היקרים של הרבי. צעק אחריו הרבי: אני נותן לך הכל במתנה! אני נותן לך הכל במתנה! הכל שלך! רק כדי שהאיש לא ייחשב לגנב. העיף מפקד המשטרה מבט ספקני בסגנו ואמר לו בקריצה: אתה מאמין לסיפור הזה? אמר הסגן: אני לא מאמין, אבל אני יכול להבטיח לך, שעלי ועליך אף אחד לא יספר סיפור כזה...

טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.

שבת שלום, יורם טהרלב