האוצר מקדם חינוך פיננסי: ומה עם דוגמא אישית?

לכל ידוע שכשאנחנו ממשיכים לצרוך ללא הכרה, גם כשאין לנו כסף בחשבון הבנק, סופו שהמינוס בבנק יתפח כמו שמרים עד שיחמיץ כשחשבוננו יוגבל. לכולנו ברור שאם הכנסתנו הינה 6,000 שקל בחודש ובאופן עקבי נוציא 6,500 שקל בחודש, הרי שתוך שנה, נגיע למינוס של למעלה ממשכורת אחת בשל הריבית שאנו משלמים על המינוס.

• חילוץ מהמינוס: קצינים מנחים משפחות בקשיים
• העלאות המס לא עזרו: הגירעון תפח
• משקיעים בכיסוי לשקר, אך פחות בכיסוי חובות
  

כמובן שאם נמשיך להתנהל כך בלא לדאוג להגדלת ההכנסה ולצמצם ההוצאות, הרי שתוך שנתיים נחרוג כבר למינוס של למעלה משתי משכורות וכך הלאה עד שבאין ברירה נתפתה לקחת הלוואות לכיסוי המינוס וחוזר חלילה.

לכל ידוע, ששיטת "גלגול האשראי" (המינוס וההלוואות לכיסוי המינוס), לעולם לא תצליח ללא ביצוע שינוי מהותי בסעיף ההוצאות שלנו, בעיקר בשל העובדה המאוד פשוטה: ההשפעה שלנו על ההכנסה תמיד קטנה יותר מאשר על ההוצאה, בעיקר אם אנחנו שכירים.

תקציב המדינה לא שונה מניהול משק הבית

עד כמה שקשה לצמצם בהוצאות הרי שזה אפשרי, הצרה הגדולה שלנו היא שכאשר אנו מצויים במינוס גבוה, אנו מקלים ראש בהוצאות 'קטנות'. בעיקר בשל התחושה שזה 'כבר לא משנה' והסכום 'הקטן' הוא שולי ביחס למינוס החוגג בחשבון הבנק.

זו טעות שורשית בהתנהלות. כל הוצאה, גם אם היא נראית שולית ביותר, חשובה ומשמעותית בהתנהלות הכללית. יתרה מכך, ההוצאה שעלינו לראות היא לא רק ההוצאה הישירה שאנו משלמים בגין המוצר או השירות;  יש להוסיף עליה את הריבית על המינוס; וכאן כבר מדובר בסכומים לא מבוטלים.

הריבית אינה מסתכמת בריבית של אותו חודש כי אם בצבירת כל סכומי הריבית המשולמת על ידנו, לאורך כל תקופת המינוס שלנו. מכך, שבחישוב פשוט, אם הריבית החריגה עומדת כיום על כ-17% בשנה, הרי שבפועל עלות המוצר שרכשנו מכפילה את עצמה תוך 5 שנות מינוס בחשבון העו"ש.

אף שדברים אלה ידועים וברורים ובכנסת ישראל יושבים אנשי כלכלה רציניים, הרי שדווקא תקציב המדינה, מנוהל בבזבזנות יתרה ואיש אינו נותן דעתו לעצור את פרץ ההוצאות והנדיבות יוצאת הדופן מכספי הקופה הציבורית.

דווקא בשנה שהיינו מחוייבים להדק את החגורה, פוזרו כספים רבים לאפיקים שונים בלא שהיתה ממולם הכנסה מקבילה; ראו למשל את המתנה הנדיבה בנקודות זיכוי להורי פעוטות או את הנדיבות בחלק מהסכמי השכר, רכישת כלי רכב במשרדי ממשלה שונים ועוד.

"גירעון מתגלגל"

אף אם נאמר בסלחנות, ניחא, הרי היתה מחאה ציבורית וממשלה אינה יכולה להתעלם מכך, ובוודאי שעלינו לצ'פר את נבחרינו וכד', זו בהחלט סלחנות יתרה והנחמה היא נחמת טיפשים; אם אין לי כסף לקנות לחם לא אקנה עוגה ובוודאי שאסור לי להתחייב על רכישת מכונית חדשה.

יתרה מכך, הרי ברור שהגירעון לא נולד היום וגם לא נתגלה פתאום. אבוי לנו אם אכן כך קרה. גירעון בסדרי גודל אלה הוא גירעון מתגלגל, הנגרם בעיקרו מהיד הקלה על העט כשחותמים על הצ'ק.

'התמימות' של האחראיים על הקופה הציבורית חטאו בחטא כפול ומכופל של זחיחות ובטחון עצמי מוגזם יחד עם חוסר מקצועיות בניהול תיק הכספים של המדינה.

הם המשיכו לנהוג בחשבון הבנק הציבורי כאילו הוא מעיין נובע והמשיכו לקנות רכבי יוקרה והעלו תקציבים ושכר במאות רבות של שקלים לכל עובד וממשיכים בעדכון שכרם של חברי הכנסת וכל צמודיהם הבכירים.

זה הזמן לשנס מותניים, להפשיל שרוולים ולהתחיל בהידוק החגורה וכמובן שיש להתחיל מלמעלה. זו שעתם של המדינאים של היום ולאלה שלאחר הבחירות. זה הזמן להחלטות קשות.

זו העת לאחריות ציבורית של חברי הכנסת שלנו ועל אחת כמה וכמה, דקה לפני הבחירות. עיצרו את מחול השדים ואת הגדלת הגירעון: קבלו החלטה אמיצה וחד משמעית - ביטול עדכון שכרכם החל בחודש זה (1/2013) ועימו בטלו את כל עדכוני השכר של עובדי הציבור הצמוד לשכרכם.

נכון זה כואב, אבל לאזרחים שייצטרכו לשלם מחר מע"מ או מס נוסף, בלא שעודכן שכרם חודשים רבים, זה כואב הרבה יותר.

זו העת לגלות אחריות כלפי הקופה הציבורית, וכפי שמצופה מדירקטוריון חברה בהפסדים, לצמצם הוצאות ולבצע קיזוזים, שלא אחת נוגעים בשכר העובדים, הרי שזו אחריותכם להתחיל בשכרכם.

משם המשיכו בקצב מהיר לכל התופינים שחולקו בשנה האחרונה ולמי הם מגיעים ובטלו את הלא נחוצים; זה לא נכון להמשיך בהטבות מס מפליגות לאוכלוסיית בעלי השכר הגבוה כמו למשל נקודת הזיכוי בגין פעוטות, ומנגד לחייב במס נוסף את כלל הציבור אם במס ישיר או במס עקיף. הארנק הריק לא יתמלא מעצמו אך בוודאי שלא ניתן להמשיך ולמשוך ממנו את שאין בו.

הכותבת היא מנכ"ל מכללת עדיף לביטוח ופיננסים ומומחית בתחום הפנסיוני