למה זינקו מחירי המים? כי אנחנו פראיירים
הרשויות המקומיות הזניחו את התשתיות, בזבזו את תשלומי המס על "אירועי יום העצמאות", ולאחר הקמת תאגידי המים הציבור התבקש לממן שכר לאנשי התאגידים ו"לשלם פעמיים" על אותה צנרת. מומחים טוענים כעת: מחיר קוב מים צריך לעמוד על 4-3 שקלים פחות. גשמי הברכה לא יעזרו
הסערה סביב תעריפי המים הגבוהים התעוררה בתקופה האחרונה מחדש: מצד אחד, בתחילת חודש ינואר התבשרנו שוב על עליה מקוממת של 40-25 אגורות לקוב צריכה ביתי. מצד שני, כמה ימים אחר כך הגיע מזג האוויר חורפי, שהרעיף עלינו גשמים רבים, והפיח אצל רבים תקוות שווא שהדבר יתבטא בצמצום חשבון המים. האם באמת שפע המים ישפיע על התעריפים?
- ועדת החקירה: להתפיל קצת פחות; לייבא יותר
- דעה: אסור לנו לאגור את מי השטפונות
- הסיפורים הכי חמים - לפני כולם בפייסבוק של ynet
במילה אחת, התשובה לכך היא פשוט לא. גם אם הכנרת והמאגרים יתמלאו עד סופם, הדבר אולי יסייע לאיכותם של מי השתיה, ואלו הם יזדקקו לפחות סינון ועיבוד, אך בכל מקרה העלויות לצרכן לא יירדו.
רשויות אכלו בוסר וכיסי אזרחים תשלמנה
עד לפני מספר שנים הרשות המקומית היא זאת שהיתה אחראית על משק המים. יחד עם מיסי הארנונה, היתה שורה נוספת בדף החשבון המבשרת לצרכן כמה קוב מים הוא צרך בחודשיים האחרונים ועל כך הוא נדרש לשלם. הרשויות, מסתבר, ניהלו את משק המים בצורה כושלת ורשלנית, לא טיפלו בצנרת כראוי ולא תחזקה אותה, למרות שגבתה כסף בעבור השירותים הללו.
מאז סוף שנות ה-90, ובעיקר לאור משברי מים שפקדו את המדינה, החלו בממשלה לבחון את התנהלות משק המים. במקביל החלה אט אט האחריות על המים לעבור לתאגידי מים עירוניים. ועדת החקירה של משק המים, בראשות פרופ' דן ביין, שפרסמה את מסקנותיה הסופיות בשנת 2010, המליצה, בין היתר, להמשיך בתהליך של הקמת תאגידי מים ברשויות המקומיות וזאת בשל ניהול כושל ושערורייתי של הרשויות המקומיות את משק המים.
יותר מחצי מהמים מותפלים - זה עולה כסף
אלא שעם המעבר לתאגידים העירוניים נראה שמחיר המים זינק בכמעט פי 2 ובעיות רבות במשק המים לא נפתרו. אז ממה בעצם מורכבת עלותה של כל טיפה? אם נשאל את רשות המים התשובה היא כי עלותו הממוצעת של קוב מים לצרכן משק בית עומדת על 10.1 שקל (9.1 שקל עד 3.5 קוב לנפש לחודש ו-14.64 שקל על כל קוב שמעבר). תעריפי המים לחקלאות ולתעשייה נמוכים משמעותית מהתעריף אותו משלם הצרכן הפרטי.
48% מהמחיר, בסך 4.8 שקל, מורכבים מעלויות לתאגיד ובכללן: רכיב הון המים והביוב, רכיב תפעול המים והביוב וכן פחת ומים וגביה. 16% נוספים, שהם 1.6 שקל, הולכים על טיפול בביוב ובשפכים. 4% , שהם 40 אגורות, הולכים על סבסודים שונים. 21% (2.17 שקל) הם עלויות תפעול שונות ובכללן: אנרגיה, עלויות תפעול קבועות, עלויות הון ושונות. 11% נוספים (1.07 שקל) הם בעבור רכישת מים מותפלים.
ברשות המים טוענים, כי התפלת המים הפכה בשנים האחרונות ליותר ויותר דומיננטית, וכיום מדובר ביותר ממחצית כמות המים במערכת הארצית. מחירי רכישת המים המותפלים עומד על 3.5-2 שקל לקוב לפני מע"מ.
על מחירים אלו יש להוסיף את עלויות הטיפול במים. בין היתר הטיפול כולל הוצאות הובלת המים, וכן תחזוקת המערכת הארצית והעירונית ושדרוגה. בעניין זה מודים ברשות המים, כי בגלל הזנחה של שנים בתחזוקת התשתיות, הפך להיות רכיב זה לבעל משקל משמעותי. בנוסף מדגישים ברשות, כי חישוב התעריף מורכב במיוחד, שכן עלות הפרמטרים משתנה, כמו גם עלות שאיבת מי התהום המשתנה בהתאם לעומק הקידוח.
שילמנו על הצנרת - ונשלם שוב
עו"ד עדי מוסקוביץ, מומחה למיסוי מוניציפלי ותשלומי חובה לרשויות מקומיות, המנהל מספר תביעות ענק מול רשויות מקומיות ותאגידי מים, מתקומם מההסברים שנותנת רשות המים על התעריפים וטוען כי עליית מחירי המים היא לא פחות מ"שוד". מוסקוביץ' טוען כי עיקר התשלום שלנו כצרכנים כיום הוא למעשה "קנס" על התנהלות שערורייתית של רשויות מקומיות, שממשיכה עד היום בתאגידים.
לדבריו, אחת הדוגמאות המקוממות ביותר היא "מכירה כפולה" של תשתית המים מהרשויות המקומיות אל התאגיד. "תשתיות המים נרכשו בעבר על ידי התושבים, באמצעות היטלי פיתוח", הוא מסביר, "על תשתיות אלו שילמנו תעריף גבוה במיוחד ורק חלק מהסכום הוקצה באמת לתשתיות. חלק נכבד הלך גם לזיקוקי יום העצמאות ולמשכורות בעירייה".
למרות העובדה, כי התושבים הם "הבעלים" של התשתיות אותן רכשו, עם הקמת התאגיד הרשות המקומית מכרה לתאגיד את התשתיות במאות מיליוני שקלים. כעת, הצרכנים מממנים את הקניה הזאת בשנית.
כך לדוגמא, אחת הרשויות המקומיות הבינוניות במרכז הארץ מכרה את תשתיות המים בכ-220 מיליון שקל לתאגיד. התמורה לעסקה לרשות חולקה לשניים: כ-50 מיליון שקל ניתנו במזומן ועוד כ-170 מיליון ניתנו לרשות המקומית באמצעות מניות אחזקה בתאגיד.
כעת, לא די בכך שהציבור היה "הבעלים" של התשתית, הוא גם מממן בחשבון המים החודשי את הריבית על ההלוואה שנטל התאגיד, כדי לרכוש את אותן תשתיות. מנגד, הרשות המקומית נהנית מדיווידנד שמן מידי שנה על מניותיה בתאגיד.
מוסקוביץ טוען, כי כי על אותה תשתית שנמכרה ב-220 מיליון שקל שילם הצרכן בעת הקמתה, כ-500 מיליון שקל, וכן מימן את תחזוקתה השוטפת. בפועל, התשתית לא תוחזקה כראוי ונמכרה במצב רעוע ובמחיר שלא משקף עלות ההשקעה.
המחיר צריך להיות נמוך ב-30%-40%
"תעריפי המים צריכים להיות זולים ב 30%-40%", מעריך מוסקוביץ ומוסיף כי "יש לתבוע את הרשויות על כך". מוסקוביץ טוען, כי חלק מהרכיבים הנכללים במחירו של קוב מים מקוממים מאד, למרות שהם נעשו במסגרת החוק.
הרכישה הכפולה של התשתיות, לדבריו, ייקרה את התעריף בכ-7%. ההזנחה של הרשויות לאורך שנים עולה לצרכן להערכתו כ-10% נוספים. גם הסבסוד לחקלאות וסבסוד המים לירדן, במסגרת הסכמי השלום, מביא לטענת מוסקוביץ לייקור של כמעט 10% נוספים בחשבון. רכיב המע"מ, לדברי מוסקוביץ, אחראי רק לאחוזי התייקרות בודדים.
אז מה עושים ואיך מורידים מחירים?
פרופסור דן ביין, מהמרכז האקדמי כרמל שעמד בראש ועדת החקירה הממלכתית למשק המים, טוען כי "חלק מהסיבות לעליית מחירי המים מוצדקות בעיקר בשל העלות הניכרת של תהליך ההתפלה וכן עלות הולכת המים ממתקני ההתפלה למרכזי האוכלוסייה". למרות זאת, "חלק מהסיבות פחות מוצדקות, כגון הבירוקרטיה המתפתחת בתאגידי המים, משכורות גבוהות ותנאי שירות של נושאי משרות בתאגידים אלה".
ביין טוען כי הפתרון להתייעלות הוא צמצום התאגידים שיביא לחיסכון על פי העיקרון של "יתרון לגודל". לדברי פרופ' ביין, יש לצמצם את כמות התאגידים, כך שתאגיד אחד יספק שירות למספר רשויות מקומיות ובכך תחסך עלות תפעול משמעותית.
גם עו"ד מוסקוביץ גורס כך ואומר כי לטעמו, "אין מקום לתאגידים במתכונתם הנוכחית". לדבריו, "יש צורך בצמצומם לכדי 4 תאגידים במדינה כולה (במקום 53 כיום) כדי להביא לחסכון לצרכן. פתרון נוסף אותו הוא מציע מדבר על לקיחת צעד אחורנית: "יש להחזיר את המים לרשות המקומית, כפי שהיה בעבר, תחת רגולציה כבדה הכוללת חשב מלווה שידאג שמשק המים יהיה סגור ושכספי חשבונות המים לא יזלגו לעניינים אחרים ברשות המקומית", מסכם עו"ד מוסקוביץ.
צדק חברתי? תשלום זהה לעשירים ולעניים
ד"ר אייל טבת, חוקר ומרכז מחקר בנושא רגולציה במרכז לצדק חברתי ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים, מציג גם הוא בטן מלאה על תעריף המים, אך מכוון את הביקורת על כך שהמחיר שאותו משלמים צרכני המים עושה עוול חלוקתי, וקורא ליישום צדק חברתי בקביעת התעריפים. לדבריו, "יש להביא למצב בו כל צרכן במשק המים ישלם עבור העלות שנגרמת בעקבות צריכת המים המבוצעת על ידו".
לטענת טבת, "על התעריף לשקף נאמנה את עלויות ייצורו המשתנות במשך היום ועל הרגולטור לעמוד על כך. במבנה הרגולציה הנוכחי, רשות המים נאלצת לאזן בין צרכים שונים והמגזר הביתי יוצא נפגע.
"תעריף המים כולל בתוכו סבסוד של המגזר החקלאי והתעשייתי על ידי המגזר הביתי. בנוסף, תעריף המים כולל בתוכו את מימון הפרויקטים התשתיתיים. כתוצאה מכך, הצרכנים הביתיים, לרבות האוכלוסיות החלשות, ממנים פרויקטים שאמורים להיות מתוקצבים על ידי משרד האוצר וממומנים באמצעות תקציב המדינה".
טבת טוען שבדיוק כפי שמשרד האוצר מממן הקמה של תשתיות כבישים, תחנות רכבת ופרויקטים ביטחוניים – כך הוא צריך לתקצב את תחזוקת תשתיות המים. בצורה זאת, לדבריו, יהיה "צדק חלוקתי" בו העשיר והעני לא מממנים באופן זהה את הפרויקטים.
טבת מספר גם על חששו כי הכוונה האמיתית בצמצום מספר תאגידי מים לצורך התייעלות, תביא בסופו של דבר להפרטתם. "אולי כלכלית זה נכון לצמצם את מספר התאגידים", הוא אומר, אך מסביר כי הפרטה של מוצר בסיסי כמים מסכנת את האוכלוסיות החלשות שיהיו נתונות לחסדי בעלים פרטיים ו"יש חשש שייווצר מצב שמים יהיו מוצר שאנשים צורכים לפי כושר השתכרותם".
בנוסף טוען טבת כי נוצר מצב אבסורדי בו כאשר הצרכנים נוהגים כנדרש מהם וחוסכים במים, התאגידים דווקא מלינים על הכנסות נמוכות ודורשים התייקרות מחירים.
"התעריפים בישראל לא יקרים"
מרשות המים נמסר: "תאגידי המים הוקמו כדי להבטיח שהכסף שכולנו משלמים עבור המים ופינוי הביוב יושקע בטיפול ובפיתוח תשתיות המים והביוב שאכן הוזנחו עשרות שנים. השקעות אלו הינן חלק מהתפעול השוטף, וההשקעות האדירות המתבצעות במשק המים המבטיחות אמינות, אספקה ויציבות, גם והיה וחלילה נעבור שוב רצף שנים שחונות כפי שעברנו רק לאחרונה. על פי החוק (משנת 2010) - תעריפי המים והביוב חייבים לשקף את עלותם הריאלית".
בהקשר לטענות עו"ד מוסקוביץ על "מכירה כפולה" של תשתיות אמרו ברשות המים: "במסגרת כללי השרים (שר אוצר ושר הפנים), נקבעה דרך העברת הנכסים מהרשות המקומית לתאגיד. לפי כללים אלו נקבע כי 30%-40% מהנכסים יועברו כנגד הלוואת בעלים אותה יקחו תאגידים, ויתרת הנכסים יועברו כנגד הון מניות. הרשות חויבה להכיר בכללים".
בעניין הטענה כי החיסכון במים מביא בסופו של דבר להתייקרות אמרו: "החיסכון במים עזר גם עזר. אלמלא היענות הציבור לייעול השימוש ולחיסכון היינו נקלעים למצב בו אספקת המים הסדירה לבתים הייתה נפגעת.
"השימוש היעיל ומניעת בזבוז נכון תמיד, ולא כאמצעי זמני. אך כיום, עם פיתוח משק המים, הסכנה למצב בו לא נצליח לספק מים לבתים יורד, וכל אחד יכול להחליט כמה מים יצרוך, בידיעה כי הוא משלם את עלותם הריאלית, כנדרש על פי חוק".
בנוגע להמלצות לצמצם את כמות תאגידי המים טוענים ברשות, כי "איחוד תאגידי המים (הקטנת מספר התאגידים מ- 53 תאגידים כיום לכ- 15 תאגידי מים אזוריים) ייעל את העבודה, ויחסוך למשק ולצרכן הביתי מאות רבות של מיליוני שקלים בשנה, יוביל והורדת התעריף לצרכן ויאפשר מניעת העלאת מחירים נוספת ואולי אף להקטנת התעריף הנוכחי.
ברשות מדגישים: "למרות היותנו באזור מחסור המים, תעריפי המים והביוב בישראל אינם יקרים יחסית לעולם".
יו"ר פורום תאגידי המים, משה אשכנזי, מסר בתגובה: "תאגידי המים מתנגדים בעצמם להעלאת תעריפי המים. לראיה, רק בתחילת החודש הגישו התאגידים עתירה לבג"ץ נגד יקור התעריפים. בעתירה נטען בין השאר כי רשות המים ומועצת המים פעלו בפזיזות ובחוסר שקיפות בכל הקשור לאישור הייקור האחרון בשיעור של 2.8% לצריכה ביתית. התאגידים עצמם אף אינם מתנגדים לצמצום מספרם. מוזר שבכל הזדמנות טוענים ברשות המים כי צמצום מספר התאגידים יביא לשינוי גדול בתעריפים, בעוד מועצת הרשות אישרה לאחרונה הקמת שני תאגידים נוספים".
לפנייה לכתב/ת 
