הפרטת משק המים: המקרה של נתניה כמשל

המסע הציבורי של ראשי הרשויות המקומיות נגד תאגידי המים מתנהל כחלק ממסעות דומים המתנהלים בארצות שונות למניעת ההשתלטות של ההון הפרטי על מקורות המים ומערכות ההובלה של מים וביוב.

• מנכ"ל רשות המים: אין לנו כוונה לבצע הפרטה
• דו"ח: הפרטת תאגידי המים באה על חשבון הצרכן
• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

מערכות המים והביוב העירוניות בישראל, ששוויין נאמד ב-20 מליארד שקל, הן בבחינת תרנגולת המניבה ביצי זהב עבור אילי ההון. לעתים מתעורר החשש כי חוק תאגידי המים והביוב העירוניים, שחוקק בשנת 2000, נועד לאפשר את ההשתלטות של הטייקונים גם על הענף הזה.

חשש זה התחזק, בין השאר, מדברים שאמר אחד מאדריכלי הפרטת משק המים, אורי יוגב, שכיהן עד לפני כמה חודשים כיו"ר הוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה. בראיון שנתן ל"כלכליסט" בעניין הפרטת משק המים והעברת הענף לידיים פרטיות, אמר יוגב כי מדובר בתהליך בלתי נמנע וכי "זה דינו של עולם".

אין ספק שמטרת הקמת תאגידי המים נועדה להפריט את משק המים והביוב העירוני. מטרה זו נוסחה באופן ברור ביותר על ידי הוועדה הבין-משרדית שהוקמה ביוזמת האוצר בשנת 1997 כדי לנסח את העקרונות לחוק תאגידי מים וביוב.

בהתייחס לבעלות על תאגידי המים קבעה הוועדה: "בשלב הראשון הבעלות חייבת להיות ציבורית כדי לאפשר תקופת ניסיון וביצוע שינויים במבנה התפעול בעקבות תקופת הניסיון. לאחר תקופת הניסיון יש לאפשר שיתוף גורמים לא ציבוריים בפעילות זו. נראה לוועדה כי יש לאפשר בשלב השני גיוס מקורות מימון חיצוניים (אג"ח, אם בהנפקות פרטיות ואם בהנפקות לציבור) ורק לאחר מכן שיתוף גורמים לא ציבוריים בבעלות על החברות האמורות, אם בבעלות חלקית ואם בבעלות מלאה".

תאגידי המים היום הם - על פי הקווים המנחים של הוועדה - בשלבים של טרום הפרטה. עם זאת ברור כי עצם ההקמה של תאגידים מסמלת את כוונת מסירתם לידיים פרטיות.

הטיעון המרכזי של מצדדי ההפרטה, לפיו חברות מים פרטיות יעילות יותר מחברות ציבוריות, עומד בסתירה למחקרים שנעשו ברחבי העולם. חלקם אף הוכיחו את ההפך.

האמריקנים, למשל, לא קונים את הסחורה של אורי יוגב: 95% ממערכות אספקת המים במדינה הן בידיים ציבוריות. בקשר לפחת המים, נציין שלפי הדו"חות של רשות המים הפחת העירוני גדל ב-1.5% מ-9.9% בשנת 2003, שנת התחלת התיאגוד ל-11.4% בשנת 2009.

קיים היבט נוסף המטיל צל על האופן שבו הוקמו תאגידי המים. צל זה נובע מחוסר השקיפות והיעדר דיון ציבורי על האופן שבו הציבור מאבד את נכסיו לטובת בעלי הון וטייקונים למיניהם.

לבחון מחדש את תהליך ההפרטה

דוגמא לאופן שבו הציבור נושל מנכסי תשתיות המים והביוב שלו משמש תאגיד המים של נתניה, "מי נתניה", שנוסד באוקטובר 2003 למתן שירותי מים, ביוב וטיהור שפכים. ב-28 בדצמבר 2003 נחתם הסכם להעברת נכסי מים וביוב מהעירייה לתאגיד. במסגרת ההעברה של הנכסים קיבל התאגיד ב-30 בדצמבר אשראי בנקאי של 97 מיליון שקל לתקופה של 15 שנה בריבית צמודה של 6.1% לשנה.

הבעיה היא שהנכסים שהועברו לתאגיד ושימשו עירבון להלוואה הם הנכסים ששייכים לאזרחי העיר. בעבר מומנו נכסים אלה בידי התושבים באמצעות היטלים ואגרות - אשר פטרו את הציבור מתשלומים נוספים בעתיד לפיתוח תשתיות המים והביוב.

כאן לא נגמר הסיפור. במשך 15 השנים לאחר קבלת ההלוואה של 97 מיליון שקל, בדצמבר 2003, אותו ציבור נדרש לשלם לבנקים פעם נוספת, הפעם בתנאים קשים של 6.1% ריבית עבור הנכסים האמורים. לפי תנאי ההלוואה אזרחי העיר ישלמו לבנקים בשנים האמורות כ-140 מיליון שקל עבור נכסים שהם כבר רכשו לפני התיאגוד.

זה השלב שבו מתרחש הנישול של נכסים ציבוריים, שבסופו של דבר מיועדים להעברה לבעלי הון. שלב זה הוא לב ליבו של תהליך התיאגוד של מערכות המים והביוב העירוניות.

הפקעת נכסים ציבוריים וכפל תשלום - או מה שהאמריקנים מכנים Rip Off - הוא צירוף של ניצול וגזל, אולי הגדול ביותר בהסטוריה של המדינה. עוול זה מחייב בחינה מחדש של כל תהליך ההפרטה שעומד מאחורי הייסוד של תאגידי מים וביוב.

תגובות

מתאגיד מי נתניה נמסר בתגובה: "תאגיד מי נתניה אכן קיבל הלוואה לשם רכישת נכסי המים והביוב מעיריית נתניה. הסכום שהתקבל הועבר במלואו ובאופן מידי לעיריית נתניה אשר השתמשה בו לצרכיה לרבות פירעון מלוות אשר חסך לעירייה תשלומי ריבית ניכרים.

"הבעלות על נכסי המים והביוב ועל כל הפעילויות העוברה לתאגיד, אולם העירייה היא בעלת המניות היחידה ולמעשה הבעלים של התאגיד. בניגוד לנטען, תושבי העיר לא נפגעו בשל המהלך להקמת התאגיד שכן סכום הכסף האמור חזר במלואו לתושבים באמצעות העירייה, וזאת בשל פירעון המלוות והשקעות רבות לטובת התושבים".

מעיריית נתניה נמסר בתגובה: "עיריית נתניה ביצעה מהלך כלכלי מבריק: העירייה מכרה לתאגיד תשתיות מים שהיו בבעלותה, קיבלה מהתאגיד 50% משווי התשתיות, כפי שנקבע ע"י העירייה, ולמרות המכירה נשארה העירייה 100% בעליו של התאגיד. המשמעות היא שעיריית נתניה מכרה נכס שברשותה לחברה ולמרות המכירה נשארה בעליו היחידי של אותו הנכס.

"מהלך זה בא לתת שירות טוב יותר לתושב, כאשר חלק מחובות העבר כוסו, ונציין כי מדובר באותם חובות שתושבי העיר היו משלמים בכל מקרה. נבהיר כי מחיר המים הינו אחיד ואין לו שום קשר להלוואה שנטל התאגיד. הבעיה המסתמנת כיום היא שתאגידי המים של הערים החזקות, כמו נתניה, מסבסדים תאגידים של יישובים חלשים, בעיקר בצפון ובנגב.

"באשר לטענה כי הכספים שימשו לצרכים אחרים - ההיפך הוא הנכון, שכן כל עקרון הקמת תאגידי המים בא כדי למנוע שימוש בתשלומי המים למטרות אחרות, כפי שנהגו העיריות בעבר. כיום, כל הכספים שמשולמים עבור מים מושקעים חזרה בפיתוח ושדרוג התשתיות, לרווחת הציבור.

"בנוסף, בשל העובדה שעיריית נתניה הסכימה להשתלב בתכנית הפיילוט בנושא, קיבלו תושבי נתניה ממשרד האוצר מענק בסך של כ-50 מיליון שקל, שהושקע כולו בתשתיות המים העירוניות".

הכותב משמש יועץ בנושא ניהול של משקי מים וביוב עירוניים. בעבר שימש כיועץ לנציבות המים בענייני מערכות מים עירוניות וחיסכון במים, וכיום משמש כיועץ לחברת הגיחון - תאגיד המים של עיריית ירושלים