"באהבה, מרילין": שורשי הבלונד של מרילין מונרו
אפשר להעריך את הפרויקט רחב ההיקף של הדוקומנטריסטית ליז גרבוז, שמבקש לבחון מחדש את דמותה החידתית של מרילין מונרו. אבל "באהבה, מרילין" לא באמת מחדש דבר
למעלה מאלף ספרים ואינספור מאמרים נכתבו על מרילין מונרו, שלא לדבר על סרטים תיעודיים ועלילתיים ("השבוע שלי עם מרילין") שעסקו בכוכבת המיתית. קשה לומר על הסרט התיעודי "באהבה, מרילין" ("Love, Marilyn") שהוא מהווה תוספת נחוצה במיוחד.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
הטריילר של "באהבה, מרילין"
אז נכון, סרטה של הדוקומנטריסטית ליז גרבוז מתבסס על יומניה ומכתביה של הכוכבת שהתגלו זה לא מכבר (הסרט לא מתעכב על הנסיבות ומקום המצאם של הכתבים). אלה מאפשרים לכאורה חדירה ראשונה אל עולמה הפנימי, מחשבותיה ורשמיהּ. על רקע קטעי ארכיון נדירים וסצינות מסרטיהּ ועמודים מוגדלים של יומניה, מופיעה גלריה מגוונת של שחקניות - בהן גלן קלוז, ויולה דיוויס, אומה ת'ורמן, לינדזי לוהן ומריסה טומיי - ומפיחה חיים במילים הכתובות.
שחקנים אחרים (אדריאן ברודי, פול ג'יאמטי וג'רמי פיבן בין השאר) מדקלמים דברים על אודותיה שכתבו האנשים שמרילין היתה חלק מעולמם - בינהם הסופרים נורמן מיילר וטרומן קפוטה, והבמאים ג'ורג' קיוקור ואיליה קאזאן. דומה שמאז רוברט אלטמן המנוח לא נקבצו כל כך הרבה שחקנים הוליוודים לסרט אחד.
מי את מרילין מונרו?
איזה דימוי של הכוכבת שהיתה לאגדה עולה מהסרט? אישה פגיעה שזקוקה לאהבה, פצצת מין הנחושה להוכיח את כשרונה כשחקנית רצינית (ונרשמה על כן לבית הספר למשחק המיתולוגי בניהולו של לי סטרסברג), גיבורה של טרגדיה יוונית הוליוודית, וילדה קטנה משומקום שרצתה להגשים את חלומה ולהפוך לכוכבת סרטים.
מה עוד היא היתה, לפחות כפי שעולה מכתביה? צעירה שאפתנית שהשקיעה שעות רבות באימונים גופניים לקראת ההזדמנות שתיקרה על דרכה, סטודנטית שקדנית לדרמה, ואישה בעולם של גברים שמבקשים לשלוט בה ולהשפיל אותה.
סידרה של צילומי עירום שעשתה ב-1949 (שהיא סירבה להתנצל עליה או להכחיש אותה) מגלה את צדה הפרובוקטיבי והמניפולטיבי של הכוכבנית המתחילה, והיא זו שלמעשה הופכת אותה לשם החם של הוליווד. היסטוריון הקולנוע תומאס שץ מגדיל וטוען שהיא הקדימה בעשור את המהפכה הפמיניסטית.
במילים אחרות, מרילין מונרו (על פי הסרט) היתה רחוקה מדימוי הבלונדינית קלת הדעת שמזוהה עמה. היא היתה אישה רצינית בסביבה שסירבה לקחת אותה ברצינות. כך למשל במהלך צילומי מה שיהפוך להיות סרטה האחרון - "יוצאי הדופן" מ-1961, בבימויו של ג'ון יוסטון - היא נחשפה ליחס המזלזל כלפיה מצד בעלה, המחזאי והתסריטאי ארתור מילר, באמצעות הדמות שכתב בעבורה.
אך קשה לומר שהסרט מעניין במיוחד. ה"חלוקה" של דמותה של מונרו בין כמה שחקניות, ותיקות וצעירות, אמורה לחשוף את פניה השונים של הכוכבת המיתולוגית. בפועל, לפנינו תצוגה של מונולוגים המובאים באופן תיאטרלי ומלאכותי יתר על המידה, ומספקים מעט מדי - אם בכלל - תובנות מעניינות על אישיותה. אפילו כמחווה של אהבה והערצה - אין בהופעות הללו משהו שמפיח בדמותה חיים.
בעיקר נכשל "באהבה, מרילין" בניסיון לפצח את האובססיה סביב דמותה של מונרו. במקום זה, סרטה של גרבוז נסחף בגל ההערצה לכוכבת שנדמה כי אינו דועך עם השנים (הסרט נוצר במלאת חמישים שנה למותה של מונרו, שהוכרז כהתאבדות). הסרט תופס אמנם את דמותה של מונרו כמעין "חידה", אך אין בקטעים המצוטטים בדרמטיות מיומניה כדי לשפוך עליה אור חדש.
מצד שני, קשה לסרב למסיבה ראוותנית כל כך לכבוד מונרו, שבה נוכח אוסף מרשים כזה של כוכבים הוליוודיים. גם אם לעיתים נדמה שהגיעה הזמן שיניחו לגופה הזו להתקרר.
