תשכחו משוויון בנטל, החרדים לא יתגייסו לעולם
יש אמת אחת פשוטה: בני הישיבות אף פעם לא יתגייסו, גם אם יגיעו לפת לחם. במקום לתמוך בהשתלבות החרדים באקדמיה ובשוק העבודה, מתעקשים הפולטיקאים לכפות עליהם את הגיוס. אולי כי מי שלא משרת בצה"ל - הוא לא "ישראלי אמיתי"
הישגו הווירטואוזי של יאיר לפיד
ומפלגתו, שזכתה לתשעה-עשר מושבים בכנסת, הפכו את "השוויון בנטל" לסוגייה העיקרית במשא ומתן הקואליציוני המתהווה. ביש עתיד מתעקשים כי חוק ה"שוויון בנטל"
הוא התנאי הראשון להצטרפות לממשלה, ביהדות התורה
ובש"ס מצהירים על "בלוק חרדי"
חוסם, ובתווך מנסה ראש הממשלה, בנימין נתניהו,
למצוא נוסחה שתרצה את כולם.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
בסבך העיסה הפוליטית הזו, נשכחה אמת פשוטה אחת: העניין כולו לא רלוונטי. בני הישיבות, בוודאי אלו שאינם נשואים שהם רוב הצעירים החרדים, לא יתגייסו לצה"ל. המתווה הזה פשוט לא יתרחש, אין דרך יפה יותר לומר זאת.
האקסיומה הזו לא תשתנה גם ביום שבו הישיבות יגיעו לפת לחם. כל ההבטחות, ההפחדות, או המשברים הקואליציוניים לא יוכלו לצעיר חרדי, שחי בחברה שבה הנורמות נגד שרות צבאי או אזרחי נוקשות ובלתי מתפשרות. מהבחינה הזאת, עבור החרדים אין הבדל בין שירות צבאי, ובין שירות אזרחי או קהילתי.
צו פיוס מזויף
לא מעט עיתונאים דתיים וחרדים ניסו בימים האחרונים להנמיך את להבות השיח, וטענו כי "הנה, החרדים כבר מתגייסים" או לפחות "הנה הם תורמים לקהילה", ולכן ביקשו להיזהר מהכרזות קיצוניות שיפריעו "לתהליך המתרחש בלאו הכי". במאמריהם, מבקשים עיתונאים אלה להבהיר לקוראים החילונים שלהם, כי במגזר החרדי חלות תמורות משמעותיות, וכי גיוס החרדים אינו אלא עניין של זמן.אבל שליחי "צו הפיוס" האלה זורים חול בעיניי הציבור. גם הם יודעים כי בחורי הישיבה לעולם לא יתגייסו לצה"ל, וגם לא לשירות אזרחי, או קהילתי. גם הם מבינים כי לא ניתן לשנות את הלכי הרוח המושרשים עמוק כל כך בציבור החרדי.
ועל היישום, חשבתם?
ניתן בהחלט להאמין להצהרות של יש עתיד בדבר החשיבות כבדת המשקל של "גיוס לכולם", רק שנדמה שהם לא חשבו על היישום של העיקרון המהותי הזה: האם מישהו מצפה כי חיילי הבקו"ם יצליחו לגייס בכפייה עשרות-אלפי בחורי ישיבות הנשמעים לרבותיהם? האם יש מי שחפץ שמאות-אלפי צעירים חרדים וחילונים יתכתשו ברחובות ישראל, ויפוררו את מבנה החברה השביר בלאו הכי?האפשרות הריאלית היחידה היא הפסקת העברת התקציבים הנמוכים (700 ש"ח לאברך) לעולם הישיבות, אלא שמהלך זה יוביל ליצירתם של עוד עשרות-אלפי עניים, שיפלו בסופו של דבר, שוב, על כתפיו של הצעיר החילוני מ"מעמד הביניים".
לא ישראלים מלאים
מה בכל זאת ניתן לעשות? בבליל הקולות המתלהמים של מערכת הבחירות והימים שלאחריה, נדמה כי אף אחד לא שם לב לשינויים שבכל זאת מתרחשים בחברה החרדית: הצעירים, בני המגזר, שניחנו ביכולת למידה גבוהה - מגלים לאטם את האקדמיה. הם אומנם עדיין לא נוהרים אליה, אך המגמה בהחלט ברורה. הפתיחות לעולם האקדמי אינה מתנגשת עם הסוציולוגיה החרדית, כפי שגיוס בחורי הישיבה נתקל בה חזיתית.את רוח הדברים הללו כנראה לא הבינו גם הפוליטיקאים החדשים. אחרת קשה להבין מדוע בחרו להשקיע את מיטב מרצם, בהצהרות ובאיומי סרק שלא יובילו לשום מקום, במקום לעודד את הצעירים החרדים להשתלב באקדמיה, בשוק העבודה ובחברה הישראלית ככלל.
אלא שבישראל לערך "צבא" יש מעמד מיוחד שמנצח את הרציונל. "הצבא בישראל הוא צבא העם", כתב פעם פרופ' סמי סמוחה, "והשירות הצבאי נחשב אבן יסוד בסטטוס האזרחי, ומכאן, אלה שאינם משרתים בו כמו ערבים, חרדים, נכים ומשתמטים, נתקלים בזעם ואינם נחשבים לישראלים מלאים". לעתים נדמה כי לשאלה הלפידית הקלסית 'מה ישראלי בעיניך?' צריך להשיב ביושר, כי בכל הנוגע לשאלת השירות הצבאי, החרדים, עדיין, לא לגמרי ישראלים.
לפנייה לכתב/ת 
מי ישראלי בעיניו? נראה שלא החרדים
צילום: עידו ארז
אליעזר היון
מומלצים
