מוסרי זה הכי, אחי

כשיהודים בגולה נאבקו בגזענות, היה בכך במידה רבה מעשה של הישרדות והגנה עצמית. כשיהודים בישראל נאבקים בגזענות, יש בכך מעשה מוסרי של הגדרה עצמית. בימים עברו, זה היה להיות או לחדול תחת שלטון האחרים: נוצרים, מוסלמים, לאומנים מקומיים ובריונים אנטישמים. בימים אלה, במדינתנו הריבונית, זה לנהוג כבן תרבות או כבריון מתלהם המתגולל על "אחרים" - מיעוטים, זרים, ומערערי קונצנזוס פוליטיים ומגדריים. לכל אחד חופש הבחירה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אל תמהרו לסגור את בתי הדין לעבודה / אורי אהרונסון, הילה שמיר

אם לא עוצמים עיניים, ניתן לראות שעל קירות ישראל נכתבות חדשות לבקרים כתובות של גזענות ושנאה. "בית"ר טהורה לנצח", היא האחרונה שבהן, אם כי עושה רושם שפשרה מסוימת בתורת הטוהר תאפשר ל"מוסלמים טובים", לא ערבים, לשחק. "תג מחיר" גם הוא חדש יחסית בשטח, פעם בתוקפנות נגד פלסטינים אקראים ופעם נגד מוסדות דת של נוצרים ומוסלמים.

לנהוג כבן תרבות או כבריון מתלהם. הבחירה בידכם(צילום: חיים צח)

פסיקות רבנים להימנע מהשכרת דירות לסטודנטים ערבים ושידולים של רבניות בדבר טוהר בנות ישראל וחובת הימנעותן מהתוודעות לצעירים ערבים - אלה עמנו כבר מספר שנים. הדרת נשים מן המרחב הציבורי וסינון תלמידים אתיופים ומזרחיים ממוסדות חינוך מסוימים - גם אלה כותרות כמעט יום-יומיות. ואין לשכוח דרשנים רבים, מוסלמים מכאן ויהודים מכאן, שבאמונה שלמה ולהט רב מפיצים ברבים את עליונות דתם הקדושה, מלחמת הקודש הנגזרת ממנה, וחובת ההתנכרות לכופרים הרשעים/עמלקים/חזיריים וכדומה.

אינני מתיימר לדעת וגם לא להציג כאן את כל הגורמים שהביאו לבאושים הללו של גזענות, הדרה ופשעי שנאה. יחד עם זאת ברור לי שנרקסיזם אתנו-צנטרי, ובמילים פשוטות ההתאהבות המתלהמת והמתחזקת שלנו בעצמנו - כעם בחירה, נפלא ורודף שלום וצדקה - היא בעוכרינו. כפי שהמחזה הנפוץ לאחרונה של מוסלמים הצורחים בשיכרון חושים ובהיסטריית המונים "אללה הוא אכבר" נראה לנו סוריאליסטי, פרימיטיבי ועוין לחופש ולתבונה, כך ההתלהמות המוחצנת במקומותינו מ"עם ישראל חי" או "נצח ישראל" נראית כפתולוגיה יהודית-לאומנית.

הרי כשאנשים מוטרפים מאהבת עצמם, גדולתם ותפארתם, אין הם מסוגלים עוד לראות את פני האנוש של האחר, קל וחומר לא להיות קשובים לראיות עובדתיות, להגיון חלופי ולנרטיבים תרבותיים של אחרים.

יש כידוע תרופות בדוקות למחלות תרבות שכאלה. יש שידגישו בלשון המסורת כי "כל אדם נברא בצלם", ש"איזהו מכובד המכבד את הבריות", ש"איזהו גיבור הכובש את יצרו", שדתיות יפה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", ושעלינו לאמץ את הכלל של "הצנע לכת עם אלוהיך". אחרים ידגישו בלשון ההומניזם והדמוקרטיה שעלינו לנהוג עם כלל בני האדם כשווים, להקפיד על זכויות האדם והאזרח, לקיים פוליטיקה הוגנת וסובלנית, ולהבטיח את שלומם וכבודם של כולם כאנשים אוטונומיים וכחברים בקהילות תרבות נבדלות.

אחרי ככלות הכול: לכל אדם יש שם, ולכל אחד ואחת יש גם משפחה משלהם, קהילה, מורשת, לאום, תרבות ואמונה. ואין אדם רשאי לנהוג עם אחרים כאילו מה ששלו עליון על אחרים ומיוחס מהם. ולא לנהוג עמם כאילו האחרים פגומים, נחותים וראויים לאפליה, השפלה והדרה.

פרופ' נמרוד אלוני הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים ומיוזמי ה"קריאה הכלל-ישראלית למניעת גזענות, הדרת נשים ופשעי שנאה".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il