שקט! מסתירים. 10 המדינות המצנזרות בעולם
פרשת "האסיר X" ממשיכה להסעיר ובעוד בישראל עולות קריאות לבחון את עבודת הצנזורה וחשיבותה, בדקנו מיהן המדינות הכי גרועות בעולם לעיתונאים. מצעד המשתיקות
פרשת "האסיר X" העלתה על סדר היום בישראל את סוגיית הצנזורה המחמירה מסיבות של ביטחון לאומי, ובכלי תקשורת רבים האשימו את המוסד, מערכת הביטחון והשלטון בכלל בכך שאינם מבינים כיצד פועלת התקשורת בעידן של מהפכת מידע וסביבה אינטרנטית חסרת גבולות.
ובעוד ישראל נדרשת לתיקון, רצינו לראות היכן המצב הכי גרוע בגלובוס מבחינת השתקת כלי תקשורת והעלמת מידע ובדקנו בעזרת הדו"ח האחרון של ארגון "הוועד להגנה על עיתונאים" (CPJ) מיהן המדינות המצנזרות ביותר בעולם, מדינות דיקטטוריות שבהן עיתונאים חיים בפחד, נעצרים, נכלאים ועוברים עינויים מבלי שבכלל מוגש נגדם כתב אישום; מדינות שבהן יש רק אמת אחת - זאת של השלטונות או הרודן התורן.
פרשת האסיר X , בן זיגייר:
דיווח: "זיגייר עמד למסור מידע מודיעיני על ישראל"
1. אריתריאה
ראש המדינה: הנשיא איזיאס אפוורקי.
כיצד פועלת הצנזורה: באריתריאה, רק כלי תקשורת ממלכתיים רשאים לפעול במדינה והם עושים זאת תחת ניהולו המלא של שר המידע עלי עבדו. העיתונאים בכלי תקשורת אלה מגויסים לעבודתם ואינם נהנים משום חופש עיתונאי. לשם דוגמה, לכתבי הממסד נותנים הוראות כיצד לסקר אירועים במדינה. עיתונאים שנחשדים בהעברת מידע מחוץ לגבולות המדינה נזרקים לכלא ללא כתב אישום או משפט, מוחזקים בו לפרקי זמן בלתי מוגבלים ואינם מקבלים גישה לעורך דין ואפילו לא לבן משפחה.
ומה לגבי כתבים זרים? ובכן, הצנזורה במדינה האפריקנית לא ממש משפיעה עליהם משום שלמעשה הם אינם קיימים בשטחה. אך לא תמיד זה היה כך. בשנת 2007 גירשה אריתריאה את הכתב הזר האחרון שסיקר ממנה.
עוד דבר שמוסיף על ניתוקה של אריתריאה מן העולם הוא העובדה שהגישה של תושביה לרשת האינטרנט מוגבלת ביותר. למעשה, כל ספקי האינטרנט במדינה מחויבים להיות מחוברים לשרת שמופעל על ידי חברה ממשלתית. ובעוד עיתונאים אריתריאים חיים בגלות ומפעילים אתרי אינטרנט רבים, רק מעטים בתוך אריתריאה יכולים להרשות לעצמם גישה לאינטרנט.
2. צפון קוריאה
ראש המדינה: קים ג'ונג און.
כיצד פועלת הצנזורה: ספקית התוכן הראשית בצפון קוריאה ל-12 העיתונים המרכזיים, 20 כתבי העת ורשתות השידור בטלוויזיה היא סוכנות הידיעות הממלכתית KCNA. למי שמצפה למצוא בתכנים של כלי התקשורת הצפון קוריאניים ולו קורטוב של ביקורת על המשטר הקומוניסטי הרי שנכונה לו אכזבה.
הסיבה: רוב המידע שמתפרסם בתקשורת מתמקד בהצהרות של ההנהגה הפוליטית ובפעילויות מתוכננות.
בעוד האליטה השולטת בצפון קוריאה נהנית מגישה לאינטרנט, לרוב הציבור (במדינה חיים כ-25 מיליון בני אדם) אין גישה לאינטרנט. בכל מקרה, הממשלה בפיונגיאנג מנטרת את תעבורת הרשת ולא מאפשרת גלישה חופשית שמא יגיעו הגולשים לתכנים "חתרניים".
בניגוד לאריתריאה, בצפון קוריאה כן פועלים כלי תקשורת זרים ובשנה שעברה פתחה סוכנות הידיעות AP סניף בבירה פיונגיאנג. אך האם AP נהנית מחופש דיווח ללא התערבות של השלטונות המקומיים? התשובה - ברור שלא. בסוכנות הידיעות האמריקנית בפיונגיאנג עובדים רק צפון קוריאנים, אין להם חיבור לאינטרנט עצמאי וכתביהם אינם משתמשים באמצעי תקשורת מאובטחים במהלך עבודתם.
מלבד AP, צפון קוריאה מעניקה מדי שנה אישורי כניסה למספר מאוד מוגבל של עיתונאים זרים שחייבים להיות מלווים על ידי "משגיחים" בכל עת ולכל מקום.
אז איך בכל זאת מצליח מידע לא מצונזר לעשות את דרכו החוצה לעולם? דבר זה מתאפשר בין היתר בזכות חברת התקשורת היפנית ASIAPRESS שמכשירה צפון קוריאנים לעסוק בעיתונות ובצילום כדי שיתעדו את חיי היומיום בארצם המסוגרת מן העולם. המידע שמתועד - טקסטים ותמונות - נשמר בתקליטור DVD או בדיסק און קי ומוברח דרך גבול צפון קוריאה-סין ואז מגיע ליפן ומופץ לכול.
3. סוריה
ראש המדינה: הנשיא בשאר אסד.
כיצד פועלת הצנזורה: מאז תחילת ההתקוממות העממית במרס 2011 נגד המשטר בסוריה, הטילו הרשויות איפול על סיקור חדשות עצמאי, אסרו על עיתונאים זרים להיכנס למדינה ולדווח ממנה בחופשיות ועצרו ותקפו עיתונאים מקומיים שניסו לסקר הפגנות מחאה של מתנגדי משטר.
כחלק מהמסע שהיא מנהלת נגד התקשורת בארצה, סוריה ניתקה טלפונים ניידים, קווי תקשורת, חשמל ואינטרנט. בנוסף, עיתונאים רבים נעלמו או נעצרו מבלי שהוגש נגדם כתב אישום ורבים מהם סיפרו שעברו עינויים במהלך מעצרם.
בכמה מקרים אף נהרגו כמה עיתונאים - מקומיים וזרים - והמקרה הכי מוכר הוא זה של מארי קולבין, כתבת המלחמה של העיתון הבריטי "סאנדיי טיימס", שמצאה את מותה בהפגזות של הצבא הסורי בעיר חומס. על רקע זה מבססת התקשורת הבינלאומית את רוב דיווחיה על תמונות וטקסטים ששולחים אליה אזרחים סורים שהפכו לעיתונאים בעל כורחם.
אך סוריה לא מסתפקת בהשתקת עיתונאים, העלמתם או חיסולם. המדינה הערבית מחזיקה ב"צבא האלקטרוני הסורי", קבוצה של האקרים שתפקידם לפרוץ לאתרי אינטרנט זרים ולהשתיל בהם חומרים ותעמולה של משטר אסד. רק באחרונה פורסם כי האקרים סורים פרצו לאתר משרד התחבורה ולמערכת הדואר האלקטרוני של קבוצת "הארץ-TheMarker" וגרמו להשבתתם.
4. איראן
ראשי המדינה: המנהיג הרוחני העליון עלי חמינאי והנשיא מחמוד אחמדינג'אד.
כיצד פועלת הצנזורה: הבחירות לנשיאות איראן ב-2009 ותוצאותיהן השנויות במחלוקת - ניצחון אחמדינג'אד על פני יריבו הרפורמיסטי - לא עשו טוב לחופש העיתונות ברפובליקה האיסלאמית והקשיחו מאוד את מדיניות הצנזורה שלה. המשטר בטהרן משתמש במאסרים המוניים של עיתונאים כאמצעי להשתקה ולמניעת סיקור של המתרחש במדינה.
עיתונאים איראנים שהושלכו לכלא, לרוב מבלי שהוגשו נגדם כתבי אישום, מוחזקים בתנאים נוראיים, בהם תאי בידוד, התעללות פיזית ועינויים. ואם בזה לא די, בני משפחותיהם של העיתונאים האסירים מוטרדים ומאוימים על ידי הרשויות כדי שלא יפצו את פיהם.
הרשויות באיראן שולטות על אחד ממשטרי הצנזורה הכי גדולים שיש בעולם על האינטרנט. הן חוסמות מיליוני אתרים, בהם אתרי חדשות ורשתות חברתיות, ומשתמשות בטכניקות מתקדמות כדי לאתר התערבות בתוכנות המחשב שלהן. וגם: המשטר האיראני מאיים על עיתונאים דרך רשתות חברתיות ומשבש שידורים של ערוצי לוויין, בהם זה של רשת BBC הבריטית בשפה הפרסית.
5. גינאה המשוונית
ראש המדינה: הנשיא תאודורו אוביאנג נגאמה מבסוגו.
כיצד פועלת הצנזורה: ממשלתו של אוביאנג שולטת על כל החדשות והמידע שזורמים במדינה המרכז-אפריקנית. למעשה, כמה מכלי התקשורת בגינאה המשוונית נמצאים בבעלות פרטית, אולם אף אחד מהם איננו עצמאי.
באופן אבסורדי, התקשורת הממלכית בגינאה המשוונית לא מדווחת על חדשות בעולם אלא אם הנשיא אוביאנג או גורם ממשלתי אחר נוסע לחו"ל. הצנזורה במדינה אוכפת חוקים נוקשים ביותר כדי להבטיח שהמשטר יוצג בצורה חיובית. כמו כן, אנשי ביטחון משגיחים באופן צמוד ביותר על עיתונאים זרים שפועלים במדינה ואוסרים על צילום או הסרטה שמתעדים עוני.
על פי משרד המשפטים האמריקני, לפני שנתיים שילמה ממשלת אוביאנג סכום של 1.2 מיליון דולר לחברת יחסי ציבור מוושינגטון כדי שתייצר "חדשות טובות" מגינאה המשוונית.
6. אוזבקיסטן
ראש המדינה: הנשיא איסלאם קרימוב.
כיצד פועלת הצנזורה: במדינה הסובייטית לשעבר לא פועלים כלי תקשורת עצמאיים, ועיתונאים שכן פועלים באופן עצמאי - רובם הגדול כותב עבור כלי תקשורת זרים - נתונים לפיקוח נוקשה, חקירות והעמדה לדין בגין הוצאת לשון הרע או משום שעברו על חוקים מיושנים כמו "העלבת המסורות הלאומיות".
כמו באיראן, גם בני משפחותיהם של עיתונאים אוזבקים שנכלאו עוברים הטרדות וסובלים מאיומים מצד השלטונות, שלא פעם פרסמו בתקשורת הממלכתית מידע אישי רגיש עליהם. על פי "הוועדה להגנה על עיתונאים", מוחמד בקיינוב ויוסוף רוזימורדוב מהעיתון האופוזיציוני "ארק" כלואים הכי הרבה זמן בכלא מבין כל העיתונאים הכלואים בעולם.
גם אוזבקיסטן, כמו צפון קוריאה ואיראן, לא מעניקה לאזרחיה גישה חופשית לאינטרנט ומי שכן מחזיק בגישה זאת אינו יכול להיכנס לאתרי חדשות עצמאיים משום שהם חסומים על ידי הממשלה. גם מילות חיפוש מסוימות חסומות לשימוש באינטרנט כדי שלא יחשפו את הגולשים למידע ש"מעליב" את שלטונו של קרימוב.
ומה לגבי עיתונאים זרים? בדומה למצב בסוריה, אוזבקיסטן דוחה בקשות לאשרות כניסה לעיתונאים מחו"ל.
הנשיא האוזבקי קרימוב לא מהסס לפגוע אפילו בבני משפחתו, אם מישהו מהם נחשד בעבירה על חוקי הצנזורה. בשנת 2006 נעלם אחיינו של הנשיא דזאמשיד קרימוב אחרי שביקר את אמו בבית חולים. מאוחר יותר גילו חבריו שהוא הוחזק בניגוד לרצונו במרפאה פסיכיאטרית, שבה הוא נשאר עד נובמבר 2011.
7. מיאנמר
ראש המדינה: תיין סיין.
כיצד פועלת הצנזורה: על פי הדו"ח האחרון של "המועצה להגנה על עיתונאים", מיאנמר מדורגת במקום השביעי והלא מחמיא ברשימת המדינות המצונזרות ביותר בעולם. אולם, מי שבוחן בתקופה האחרונה את המצב במדינה האסייתית יכול לחוש ברוחות הדמוקרטיה שמנשבים מעליה.
בחודש אוגוסט האחרון עשתה מיאנמר היסטוריה כשביטלה את הצנזורה על התקשורת במדינה אחרי כ-50 שנה. מדובר בצעד דרמטי נוסף שנוקט השלטון הצבאי-אזרחי במסגרת הרפורמות הכלכליות והפוליטיות שיישם בשנה החולפת.
ביטול הצנזורה של כלי התקשורת הוא פניית פרסה ממדיניות הדיכוי של הצבא ששלט במיאנמר זה 50 שנה. הצנזורה הצבאית לא רק שפיקחה מקרוב אחרי כלי התקשורת אלא עקבה אחרי כל שיר, קריקטורה, ספר ויצירת אמנות כדי למצוא בהם תוכן חתרני. בהתאם למדיניות החדשה, עיתונאים במדינה האסייתית לא יחויבו לרשום את עבודתם ולהעביר מידע לבחינת הצנזור בטרם הם מפרסמים אותו.
במשך שנים רבות דיכאה בורמה באופן נוקשה את זכויותיהם של עיתונאים בשטחה, אולם ממשלתו הרפורמיסטית של הנשיא תיין סיין הסירה בשנה האחרונה באופן משמעותי מגבלות על התקשורת והתירה לכתבים להדפיס חומרים שלעולם לא היו מתפרסמים במהלך משטר החונטה הצבאית - כמו למשל תמונות של מנהיגת האופוזיציה במדינה אונג סן סו צ'י.
חוקי הצנזורה מ-1962, אז בוצעה הפיכה צבאית במיאנמר, כללו איסור על עיתונאים לכתוב כתבות שעלולות לאיים על השלום והיציבות, להתנגד לחוקה או להעליב קבוצות אתניות. בזכות הצעד ההיסטורי שעשתה הממשלה בקיץ האחרון, עשויה מיאנמר למצוא את עצמה מחוץ לרשימה הבאה של עשר המדינות המצונזרות ביותר. ימים יגידו.
8. סעודיה
ראש המדינה: המלך עבדאללה.
כיצד פועלת הצנזורה: חוקי התקשורת בממלכה הערבית הם נוקשים ביותר ונושאים עונשים כבדים ושרירותיים. לרשויות בסעודיה יש את הזכות למנות ולפטר עורכים בכירים בתקשורת הממלכתית כרצונם.
לתושבי הממלכה יש גישה לרשת האינטרנט, אולם גם היא, כמו במדינות חשוכות אחרות, מוגבלת על ידי השלטונות ונתונה לפיקוח הדוק. יחד עם זאת, כמעט כל תוכן חדשותי שעולה ברשת טעון אישור של הרשויות כמו גם קטעי שמע ותמונות.
בסעודיה ניתן למצוא עיתונאים זרים, אולם הממלכה אוסרת עליהם ועל עיתונאים מקומיים להגיע למחוז המזרחי שידע הפגנות מחאה רבות נגד המשטר ולמען מתן זכויות למיעוט השיעי מאז פברואר 2011. כלי תקשורת סעודיים שכן דיווחו על המחאה במחוז המזרחי נסגרו ועורכיהם נעצרו על ידי השלטונות.
חדשות מן העולם על אירועים שמתרחשים מחוץ לגבולות סעודיה נגישים לציבור הרחב, אולם כלי תקשורת זרים שפועלים בממלכה מגבילים את הדיווחים שלהם כדי שיוכלו לשמור על אשרות העבודה שלהם.
9. קובה
ראש המדינה: הנשיא ראול קסטרו.
כיצד פועלת הצנזורה: המפלגה הקומוניסטית השלטת מפקחת על כל כלי התקשורת המקומיים ומכירה בחופש עיתונות רק אם הוא "תואם למטרות של החברה הסוציאליסטית". מבחינת גישה לרשת, כל ספקי האינטרנט מחויבים לחסום תכנים פוגעניים, ועיתונאים ובלוגרים עצמאים פועלים באתרים שמופעלים מחו"ל.
השלטונות בקובה לא עושים חיים קלים לעיתונאים ומנהלים רדיפה אחריהם שכוללת מעצרים שרירותיים, כליאה לפרקי זמן קצרים, הכאות, מעקב ומסע הכפשות נגדם שמתנהל בתקשורת הממלכתית ובאינטרנט.
בהיעדר עיתונות חופשית ותקשורת עצמאית בקובה, בלוגרים מקומיים רבים ממלאים את החלל שקיים, מותחים ביקורת על השלטונות ומציגים את המציאות היומיומית בקובה בלי כל פילטרים או צנזורה. יואני סאנצ'ס היא אחת מהם. סאנצ'ס, בלוגרית מוכרת ועטורת פרסים שמתגוררת בהוואנה, היא אחד הכותבים המוערכים בקובה ובעולם כולו וכמה עשרות פעמים נמנע ממנה לצאת משטח ארצה כדי לקבל פרסים בינלאומיים בעבור כתיבתה.
10. בלרוס
ראש המדינה: הנשיא אלכסנדר לוקשנקו.
כיצד פועלת הצנזורה: בבלרוס יש אמנם מכוניות מודרניות, טלפונים ניידים ואינטרנט, אבל כל קשר בינה לבין דמוקרטיה ועיתונות חופשית רחוק מהמציאות, לפחות כל זמן שהעומד בראש הוא הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, שכונה בעבר על ידי נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש "הדיקטטור האחרון של אירופה".
בלרוס מפרה דרך קבע זכויות אדם והטקטיקות של לוקשנקו נגד עיתונאים כוללות רדיפה, מאסרים, איסורי נסיעה לחו"ל, פשיטות מכוונות למערכות חדשות עצמאיות, סגירת עיתונים והחרמת ציוד עיתונאי ואוזלת יד בחקירת רצח עיתונאים במדינה.
בשנת 2010 זכה לוקשנקו בכהונה נוספת בעוד האופוזיציה טענה לזיופים נרחבים ויצאה להפגין ברחובות בהמוניה. הנשיא דיכא ביד קשה את המחאה נגדו, לרוב באלימות ברוטלית של כוחות הביטחון המקומיים, וגם חתם על חוק להטלת צנזורה על האינטרנט והקים סוכנות ממשלתית שתיישם את החוק.
זמן קצר לאחר החתימה על חוק הצנזורה הוכנסו אתרי אינטרנט רבים - עצמאיים ואופוזיציוניים - לרשימה השחורה של הסוכנות שאוכפת את הצנזורה באינטרנט. בבלרוס יש כאמור גישה לאינטרנט, אולם היא מותנית בקבלת כתובת IP מהממשלה - דבר שמאפשר לסוכנות הביון של לוקשנקו לפקח אחר הגולשים באינטרנט.
המשטר הבלרוסי חוסם אתרי אינטרנט, מחשיך חלקים גדולים מהאינטרנט באופן מוחלט במדינה, מבצע מעצרים של משתמשי אינטרנט ומזמין בלוגרים ל''שיחות איום'' במטרה למנוע מהם להפגין ולספר על הפגנות. הממשלה של לוקשנקו גם "מצייצת" לפעמים בטוויטר כדי להפחיד מוחים.
מדינות שלא נכנסו לרשימת עשרת המצונזרות ביותר בעולם, אבל ראוי להזכיר אותן: טורקמניסטן, סין, אתיופיה, וייטנאם, סודן ואזרבייג'ן.
לפנייה לכתב/ת 
