רוח ההתנדבות החלה במדבר

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תקחוִּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

 << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>

• זמני כניסת שבת ועוד על פרשת "תרומה"
  

כשהתותחים יורים

ואמתיק זאת בסיפור על מלחמות נפוליאון. יום אחד התנהל קרב גדול בין צבאו של נפוליאון לבין אחד מצבאות אירופה. לפני הפתיחה בקרב הורה נפוליאון לגנרל המפקד על הארטילריה, לפתוח בהפגזה כבדה על האויב שעה לאחר תחילת הקרב.

תמיד מוכנים לתת

"מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תקחוִּ אֶת-תְּרוּמָתִי". הקב"ה אינו מטיל חובה על איש מבני העם לתרום למען בניית המשכן. הוא מוכן לקבל תרומה "מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּו"ֹ. הוא סמך על רצונם הטוב של בני עמנו, שתמיד מוכנים לתת! לדברים טובים וגם לדברים שאינם טובים. על התופעה המוזרה הזאת עמדו חז"ל שאמרו על העם הזה: נתבעים למשכן ונותנים, נתבעים לעגל ונותנים.

האם תמיד ניתן לסמוך על רצונו הטוב של אדם, כאשר הוא מתבקש לתת "כאשר ידבנו ליבו"? לא תמיד.

שליח לפריז

ובעניין זה אביא סיפור על צעיר יהודי מרוסיה שנסע ללמוד בפריז, ואביו היה שולח לו מפעם לפעם כסף לצרכי מחייתו. יום אחד נודע לו שאחד מאנשי העיר נוסע לפריז, והוא החליט להפקיד בידיו סכום גדול של עשרת-אלפים רובלים, כדי שיעביר אותם לבנו.

המכנסיים לא ניתן

אותה רוח התנדבות שגילה העם כלפי בניית המשכן, ליוותה את עם ישראל לאורך כל הדורות כאשר גילה נכונות לתרום ולעזור למשימות לאומיות. את הנכונות המופלאה הזאת ניצלו מנהיגי מדינת ישראל הצעירה (והענייה) בשנותיה הראשונות, כאשר יסדו את "קרן המגן" ואנשים תרמו ממיטב כספם וממיטב נכסיהם לחזק את בטחון המדינה ולרכוש נשק לצה"ל.

טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.

שבת שלום, יורם טהרלב