תמו ימי חלב הקוקוס: יש גורמה גלאט-כושר
שתי חרדיות חלמו על מגזין קולנרי לציבור החרדי, אך הופתעו לגלות שלגורמה כשר יש דרישה נלהבת גם מחוץ למגזר. אפרת ליברפרוינד, אם לשבעה, מלמדת שפים חילונים ושאר חובבי בישול ש"כשר למהדרין זה לא קיגל ודג מלוח"
עד לא מזמן, התרגלו רוב חובבי הבישול שומרי הכשרות, לדלג על לא מעט מתכונים שלא עומדים בדרישות הסף, או לחלופין להתפשר ולאלתר - מי טוב יותר ומי פחות. את המצב הזה ביקשו שתי נשים חרדיות עם הרבה אמביציה, לשנות.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
עופרה שמעוני הביאה ניסיון ניהולי בהפקת מגזיני פנאי לחרדים, ואפרת ליברפרוינד הביאה את הרקורד העשיר כשפית מקצועית. יחד הן פתחו את "בופה", מגזין קולינריה גלאט-כשר מושקע, בהשתתפותם הנלהבת של מיטב השפים בארץ, שגיליון הבכורה שלו יצא בשבוע שעבר.
מה שיועד להיות מוצר מגזרי המיועד לקהל מצומצם, כבר הצליח לסחוף אחריו בשלנים רבים שהסתערו בחדווה על כתב העת החדש, המפרסם מתכוני גורמה לצד חידושים מעולם האוכל והמטבח, הדרכות מצולמות וסטיילינג.
"לבשל כשר - זה לבשל נכון"
"76% מהציבור היהודי בישראל שומרים כשרות ברמה כזאת או אחרת", אומרת שמעוני (32), אשת עסקים חרדית והמחצית הניהולית של היוזמה, שבכלל התמחתה בעריכת מגזינים וירידים בתחום האדריכלות והעיצוב למגזר החרדי. "מדובר באחוז גבוה שראוי לתת לו מענה הולם, והאמת היא שלא חשבתי בכלל להוציא משהו כזה, כי גורמה זה לא התחום שלי.
"בקיץ האחרון הפקתי אירוע עיצוב בבנייני האומה, והזמנתי את אפרת ליברפרוינד להנחות סדנה על שוקולד. הקהל היה נלהב מאוד. ברגע שהיא ירדה מהבמה, ניגשתי אליה ואמרתי 'בואי נעשה מזה מגזין", אומרת שמעוני.
מהר מאוד התגייסו גם שפים מדופלמים לסייע ליוזמה. "זה הפתיע אותי מאוד.הם שמחו לשתף פעולה ונרתמו לעזור. הם הבינו טוב מאוד את הצורך במגזין קולינרי לציבור שומרי הכשרות אפילו יותר ממני", היא אומרת. ואם חשבתם שבישול כשר נחשב לנחות יחסית בקרב אליטת השפים בישראל, הרי ששמעוני מפתיעה:
"השף צ'רלי פדידה סיפר לי שהוא בעצמו מקפיד לא לתת לסועדים בשר וחלב ביחד, והשף דודו ביטון זרק לי שלבשל כשר - זה לבשל נכון".
במגזין הבכורה, תחת מדור "בית ספר לאפייה", תורם מיקי שמו מדריך מצולם להכנת שתי עוגות מרשימות. כמה עמודים משם, מספק חברו, אבי שטייניץ, כמה מתכונים משלו במדור "בית ספר לבישול".
בהתאם ללוגו, הכתבה המרכזית של גיליון הבכורה, מתייחסת, איך לא, לבופה. שם מציגה ליברפרוינד מנות אישיות מעוצבת למשעי בדרגות קושי שונות, ועם דגש רב על פרזנטציה, כמיטב המסורת האישית. "חשוב לי שיהיה יפה, מעוצב ומחומרים זמינים", ליברפרוינד אומרת. "אמרתי לשפים שלא ילכו על חומרי גלם יקרים או כאלה שקשה להשיג, ושהמתכונים יתאימו לכל כיס. גורמה לא חייב להיות רק יקר ומסובך".
ללמוד להפריד ביצים היה הישג גדול
ליברפרוינד (40) מעידה על עצמה כמי "שלא נולדה עם שקית זילוף ביד". היא גדלה בקהילה החרדית בתל אביב, נישאה לאברך, ולמדה הוראת אנגלית - עד שטיול לארצות הברית הוביל אותה לדרך חדשה. "לקחתי קורס אפייה, ובעקבות הפידבקים של המורים התחלתי לחשוב על הכיוון הזה. בילדות שלי לא היה שום רמז לבאות. לא הייתי איזו בשלנית דגולה לפני כן, וכשהתחתנתי לא ידעתי להכין חביתה.
"גדלתי בבית מבוסס מאוד בצפון תל אביב, ילדת שמנת קלאסית. ללמוד להפריד ביצים היה אצלי הישג גדול, כך שבניגוד לשפים אחרים שתמיד הסתובבו במטבח או חלמו על זה, אצלי לא היה שום סימן לזה, התחלתי מאפס בגיל מאוחר".
מהר מאוד, עם ההתחככות בתחום, בא התיאבון. כדוברת אנגלית ברמת שפת אם וצרפתית סבירה, היא החליטה "ללכת על כל הקופה" ולהירשם למיטב מוסדות הקולינריה בצרפת כדוגמת ה"קורדון בלו" - ופשוט התאהבה. ליברפרוינד, אם לשבעה, החליטה לא לוותר על החלום - גם אם זה אומר להשאיר את ילדיה הקטנים, ולצאת להשתלמויות בחו"ל. "הסתובבתי בתערוכות אפייה בינלאומיות, ותמיד חזרתי בהיי, עם מזוודות מלאות תבניות מיוחדות ושאר עזרים מקצועיים. כל כך נהניתי מהלימודים, שהיה לי ברור ש'זה זה'. פשוט אהבתי כל שנייה.
"מכיוון שהתמקדתי באפייה, לא היו שם מאכלים ממש לא כשרים. ובכל זאת, כמובן שלא הייתי טועמת. אני לא מכניסה לפה שום דבר שהוא לא גלאט כשר (כשר למהדרין). היו שפים לא יהודים מאוד גדולים שהבינו את זה ואפילו העריכו, והיו כאלה שהגיבו הפוך. בכל מקרה, תמיד ירדו לי נקודות על משימות טעימה, אבל על הערכים שלי אני לא מתפשרת".
הוא לומד, היא מבשלת
יצירות האמנות שהפיקה ליברפרוינד ממטבחה הצנוע שבירושלים, הפכו אותה לחביבת המגזר, ואת מתכוניה המושקעים בעיתון "המודיע" גזרתי בקפידה מדי שבוע. אך האישה המוכשרת קנתה לעצמה שם גם מחוץ לגבולות המגזר. במהלך השנים האחרונות, העבירה סדנאות, הרצאות והעניקה ייעוץ קולינרי לחברות רבות גם מעבר לים, בעוד בעלה שוקד על תלמודו כאברך.
"הוא לומד מהבוקר עד הלילה, ואני אחראית על פרנסת הבית. בסך הכל, אני חרדית מאוד קלאסית, עם עולם ערכים מאוד שמרני", היא מעידה על עצמה. "ועדיין זה לא קשור ליכולת ליצור אוכל טוב, ואפילו טוב מאוד. רק לאחרונה הייתה לי הזמנה של פטיפורים לאירוע של משרד ממשלתי, ואנשים התעלפו כשגילו שאת השוקולדים האלה עשתה איזו דוסית מירושלים".
"תמיד יש את התדהמה הזאת כששומעים שכן, אני שפית, חרדית וגם אמא לשבעה ילדים. ואני לא מוזנחת, מדוכאת או כל מיני סטריאוטיפים כאלה. התגובות הן תמיד 'את אמיתית?' או 'יש עוד כמוך?' התשובה לשתי השאלות היא: כן".
ספר הבישול שכתבה לפני כשנתיים, גלאט כשר כמובן, עם דגש גדול על קינוחי פרווה - "ובלי אצות ושטויות שקשה להשיג", כהגדרתה - נחטף מהמדפים. ולא רק בבני ברק או ירושלים, אלא גם ברשתות ספרים בכל מקום. בעיקר בזכות הפרזנטציות המדהימות שהיא מעמידה, שהופכות כל מנה לחגיגה של צבעים, צורות ומרקמים.
"קידוש השם הכי גדול שיש"
כברת דרך ארוכה עשה הציבור החרדי מפינת "המשמחים" בחתונות בליווי בורקס ושתייה מוגזת, ועד ל"בופה" ולאירועים עם מנות, שלא היו מביישות מסעדה בעלת כוכבי מישלן. "לפני עשר שנים לא היה בכלל על מה לדבר. אפילו קרם נוגט בהכשר בד"ץ היה משהו שפשוט אי אפשר היה להשיג. היום יש מגוון חומרי אפייה בהכשר מהודר, הביקוש יצר שוק משלו".
מי שאת ימי ההתמחות שלה בילתה עם חלב קוקוס וחישובי אחוזי נוזלים, כדי להגיע למקסימום תוצאה מבלי להשתמש במרגרינה ושאר פתרונות נחותים קולינרית - מעבירה עכשיו את הידע לבשלנים חובבים שומרי כשרות.
"אם שפים אוהבים את האוכל שאני עושה, זה קידוש ה' הכי גדול שיש", היא אומרת. "כשר למהדרין זה לא קיגל ודג מלוח, כשר למהדרין זה גם מזון מעודכן וחדשני. היום יש מאות נשים חרדיות שלמדות אצלי בסדנאות. נשים שאין להן הרבה כסף מוכנות להשקיע באביזרים מיוחדים, שרוצות להגיש מזון מעוצב ואיכותי, גם אם זה רק לאורחים בבית. זה גרם לי להבין שיכול להיות ביקוש למגזין כזה".
ב"בופה" בחרה ליברפרוינד, כדרכה בקודש, לכוון הכי גבוה שאפשר. "כל כתבה, כל הפקה, כל מתכון - הכל היה חייב להיות מדהים ומדוקדק, עם הרבה תמונות. גם לקחנו את הצוות הכי איכותי שיש, ולא התפשרנו על כלום".
את מאמינה שאפשר לחבר אנשים דרך אוכל?
"לגמרי מאמינה בזה".
ומגזרים?
"לא יודעת, אין לי הוכחות לגבי זה. בדיוק עכשיו את תופסת אותי יושבת על תוכנית אירוע יחד עם שלושה שפים חילונים, גברים. שלוש שעות אנחנו יושבים ומדברים על אוכל ורעיונות קולינריים. יש שפה משותפת, אווירה טובה. לא שמחר הם חוזרים בתשובה או משהו כזה, אבל זה נותן משהו, איזו הסתכלות יותר אישית פחות סטראוטיפית. בסך הכל, מה יותר מאחד משפית חרדית שעושה מגזין גורמה לכל עם ישראל?"
לפנייה לכתב/ת 
