מגילת הסתר: הספר הכי חתרני בתנ"ך
סיפור המגילה הוא הרבה יותר ממשתאות וניצחון היהודים על אויביהם. ד"ר יונתן גרוסמן חקר את המגילה, וגילה רבדים של מידע נסתר רווי בפמיניזם ולעג ליהודי הגלותי: "הסיפור מצהיר על 'שלטון גברי', אך מי שמנהל את העניינים בפועל, הן הנשים"
חתרנות, ציניות ופמיניזם סמוי הם מקצת הרבדים הנסתרים במגילת אסתר,
שמגלה בקריאה ראשונית מעט מאוד. חשבתם שהמגילה מגוללת את סיפור רב התהפוכות, קליל, ציני ורווי משתאות ואלכוהול? תחשבו קצת יותר. מגילת אסתר היא ממש לא מה שחשבתם.
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
אתם חייבים להיכנס לעמוד פורים המיוחד שלנו:
ד"ר יונתן גרוסמן, מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן, טוען בספר חדש – "מגילת סתרים" (בהוצאת "קורן") – כי המגילה המפורסמת אכן כתובה ברבדים הפוכים לחלוטין "מהגרסה הרשמית", ומתוך ניסיון מכוון להחביא מסרים. בכלל, לדבריו, כותב המגילה משחק "משחק כפול".
"כתיבה נסתרת היא אמצעי ספרותי ידוע", אומר גרוסמן. "הכלל התקף בכל סיפורי התנ"ך הוא שטקסטים משוחחים אחד עם השני". לדבריו, "השימוש המחוכם והמכוון, שעושה המחבר בביטויים תנ"כים כדי לרמוז רמיזות, קיים בשפע בתנ"ך ובספרות חז"ל, אך מגילת אסתר, היא ללא ספק הטקסט עם הכי הרבה רמיזות כאלה ולדעתי זה איננו מקרי.
"כשמישהו רוצה להסתיר, הדרך הכי טובה לעשות את זה היא לרמז לסיפור או לסיטואציה אחרת. ומי שבידו הקודקס המלא - התנ"ך, יסיק לבד את המסקנות שעקב הנסיבות ההיסטוריות או התוכן הרדיקלי, לא ניתן היה לכתוב במפורש".
הגברים שולטים? הכל הפוך
את הנעלמים הגדולים במגילה חוקרים כבר דורות: אי הזכרת בית המקדש, צנזור שמו של אלוהים ועוד
אחרי שבעים שנה
נחשפו מגילות מהגטו
קובי נחשוני
הנאצים שרפו את המבנים בגטו, והאש כמעט שהתיכה את גליל המתכת, אך עשרות שנים אחרי קרסה עליית הגג, ותחתיה התגלה בית כנסת חבוי ובו שלוש מגילות אסתר שהצליחו לשרוד. מכון "שם עולם" הצליח להוציא אותן מידי המשטרה הפולנית
השמטות מחושבות: "מגילת אסתר אומנם לא מזכירה את השם המפורש, ועם זאת היא כל הזמן רומזת עליו. הכותב עושה את זה בצורה מתוחכמת. הוא משתמש בביטויים המראים את גדולתם של גיבורי המגילה, כמו מרדכי, שנאמרו כבר בתנ"ך על יוסף או יהושע, בהקשר ישיר לבורא". גרוסמן טוען כי הביטויים הללו אסוציאטיביים במכוון, "כדי לראות ששם נכתב במפורש כי גדולה זו מאת הבורא היא".
סיפור המגילה שנפתח בסיפור גדולת אחשוורוש ופרשיית המלכה ושתי, רצוף לדברי גרוסמן משמעויות נסתרות. "גם בלי להכריז שאנחנו קוראים את המגילה קריאה פמיניסטית, הסיפור הנשי נמצא כאן", הוא מציין. "בהתחלה אנחנו למדים שלפי חוקי המלך החדשים 'להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו', הנשים מאבדות את היכולת לדבר בביתן בשפתן שלהן. אבל אסתר מושכת באף את אותו מלך עוצמתי, 'כל יכול', והיועצת האמיתית של המן היא אשתו זרש.
"הסיפור מחויך וציני. מצד אחד, מצהיר בגלוי על 'שלטון גברי' ללא עוררין, האימפריה העוצמתית של מלך פרס. ואז קורץ לקורא ומראה לו שמי שמנהל את העניינים בפועל, הן הנשים".
לדברי גרוסמן, הנשים מובאות כלעג נסתר לשלטון, ומציגות "ונהפוכו" של המציאות. "הכותב מתבסס על הנחת יסוד בנוגע למעמדן הנמוך של נשים בחברה ההיא, ונותן להן פתאום תפקיד שלטוני מוביל ומעצב, לא מתוך טענה ערכית על מעמד 'נכון וראוי', אלא כחלק מבניית מציאות חדשה, מהופכת וצינית". בעולם ההפוך של מגילת אסתר, היצורים הנשיים החלשים הם בעצם החזקים, ואילו החזקים כאחשוורוש, מתגלים כנגררים וחסרי עמוד שדרה".
לעג נסתר למעמדו של היהודי בגלות
גם מאסתר ומרדכי לא חוסך מחבר המגילה את שיבטו. גרוסמן טוען כי מרדכי מוצג כמי שמגשש באפלה
מתיחת פורים
סערת הפסק 'המזויף'
קובי נחשוני
מכתב מזויף על נייר של הרב עמאר עורר את זעמם של חוגים ליברליים בארץ ובחו"ל. הרבנות כבר עמדה לפנות למשטרה, אך בדיקת ynet העלתה כי מדובר ברב יישוב שחמד לצון ערב פורים, ונחרד לגלות שהמתיחה חצתה את גבולות היישוב
אל מול הגזירה (והישועה), וכמי שחז"ל רמזו עליו שלא היה "טלית שכולה תכלת". "אז האם זה טוב שמרדכי הוא משנה המלך? או שהמגילה מגחכת פה על כל מעמדו של היהודי בגלות?"
עם סיום פרשת המן ותלייתו, ניתן היה לצפות כי בזאת תסתיים המגילה, אך על אף שהסיפור מגיע לכאורה אל קיצו, המגילה עדין ממשיכה. גרוסמן מתעכב על פרק ט', "פרק ארוך ודקדקני, רצוף סיכומים היסטוריים. למה זה חשוב? את מי זה מעניין? ופתאום שומע הקורא שמרדכי צריך לשלוח אגרות פיוס, כלומר צריך לפייס מישהו, ולא ברור את מי".
התשובה שמציע גרוסמן מסתתרת דווקא בספר עזרא (פרק ו'). אם מגילת אסתר היא סיפורם של יהודי הגולה, ספר עזרא הוא סיפורם של יהודי ארץ ישראל בתקופה המקבילה. בין שתי הקבוצות נטוש מאבק תיאולוגי ולאומי, הממשיך לדבריו עד לעקיצה של חז"ל, המציינת כי פורים הוא בכלל יום חג יהודי מימי יהושע בן נון. לא חלילה חג חדש, שהכתיבו יהודי הגולה.
אי אפשר להבין את הצופן, בלי להבין את התקופה שבה נכתבה המגילה: "מגילת אסתר נכתבת בשעה שבארץ ישראל מתחיל להתרקם יישוב יהודי עצמאי, ובין שתי הקבוצות יש מאבק שליטה מי קובע את הטון הלאומי: הגולה החזקה בשושן - או הלאומיות הקטנה במולדת שבונה את המקדש? אלו שאלות שלמרבה ההפתעה מעסיקות אותנו גם היום".
אקראיות? נסו בלגן מתוזמן
קושיות עמוקות מתחבאות בסיפור קליל, וכך שאלות מפתח אמוניות כגון השגחה פרטית מול אקראיות, משחקת תפקיד מרכזי בקריאה "הנסתרת" של המגילה. כל מי שמניע בפועל את העלילה, הם דמויות משנה לא רלוונטיות, שמגיחות ונעלמות מיד, כששיא האקראיות מגיע בדמות הפור שמפיל המן.
"אחד החוקרים שאני מביא בספר טוען שזה בעצם מה שהמחבר חשב", אומר גרוסמן, "שהכל אקראי, שסיפור המגילה הוא סיפור חילוני, ואם עורכי התנ"ך היו מבינים אותו עד תום, הם לא היו מכניסים אותו. מבחינתי, המקריות פה משרתת את המחבר כדי לתת תחושה ששום דבר לא יציב. 'שורש האמונה ושורש הכפירה' ('הכוזרי', רבי יהודה הלוי), המקום הכי עמוק והכי מתעתע.
"קורא שמסתכל על המגילה, במיוחד על הדמויות שבה, יכול לראות בה מקריות אין קץ. ועם זאת זה בלגן שמאורגן ומתוזמן באופן מאוד לא אקראי, המצביע על מושך בחוטים חיצוני. לטעמי יש פה דיבור על השגחה, אך לא דרך ההטפה הרגילה, אלא מתוך סוג של ייאוש מהאלטרנטיבות. האם במקרה עם שלם נחרב או ניצל בגלל מלך שלא נרדם?"
משחק במחבואים
מחבר "מגילת הסתרים" בחר ללכת בדרכו של כותב המגילה, ולחטוא במשחקי הסתרות עם הקורא.
גרוסמן משאיר שביל של פרורי לחם ספרותיים, גילויים מסקרנים והפניית זרקורים לפיתולים נסתרים. עם זאת נדמה כי את המסקנות הסופיות (והרדיקליות באמת) הוא שמר במכוון בין השורות."חבר אמר לי שיש מן תחושה כזו, שהספר כתוב קצת כמו המגילה. ויש כיוונים שהוא רק פותח ולא הולך בהם", גרוסמן מגיב בחיוך להאשמות. "אני משער שזה נובע מסוג של השפעה לא מודעת של המגילה עלי. אולי בגלל אופיה של המגילה עצמה, שרווי בכל כך הרבה מסכות ומשחקי משמעויות. ועם זאת, ביאליק כבר כתב בחיבורו 'הגילוי והכיסוי בלשון', שכל כתיבה בעצם מגלה אך גם מכסה. לא היה פה תהליך מודע, אבל כנראה זה קרה, גם אם באופן אקראי".
לפנייה לכתב/ת 
שביל של לחם. ד"ר יונתן גרוסמן
צילום: מכללת הרצוג
"מגילת סתרים"
עטיפת הספר
מומלצים
