מסגרת אזרחית לנישואים ולגירושים בישראל
רק מסגרת אזרחית אחת לנישואים ולגירושים תבטיח באורח מלא את זכויות האדם ואת קיומה של ישראל כיהודית ודמוקרטית
ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם שבה אחראי מונופול דתי על נישואים וגירושים. בנייר עבודה שיצא בימים אלה ממכון מציל"ה (מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית), ושנכתב על ידי ד"ר אבישלום וסטרייך ופרופ' פנחס שיפמן, ובעריכתה של פרופ' רות גביזון, מוצע לחולל שינוי רדיקלי במבנה זה ולקבוע מסגרת אזרחית אחת משותפת לנישואים ולגירושים בישראל.
רבות נכתב על הפגיעה בזכויות אדם כתוצאה מההסדר הקיים, על זכותו של אדם לחופש מדת, על שלילת הזכות לנישואים, החל מפסולי חיתון ועד מחוסרי דת, על זכותו של אדם לחופש לדת, הנפגעת בשל היעדר יכולתו לבחור ברב ובטקס המתאימים להשקפותיו, וכן על אפלייתה לרעה של האישה, למשל בהליכי הגירושים.
חובה להדגיש את הפגיעה הנגרמת להלכה היהודית עצמה. פסולי החיתון הפכו להיות פצצת זמן גדלה והולכת עם השנים, כתוצאה של נישואים דתיים שבמציאות שלנו נכפים על אדם למורת רוחו. יש רבנים המבקשים מפלט מבעיה זו על-ידי עריכת קידושין בעדים פסולים, אך כמובן שזו אינה דרך הוגנת וראויה, הן מבחינת בני הזוג והן מבחינת הדין הדתי עצמו. לעומת זאת, בנישואים אזרחיים, אין מסורבות-גט, אין עגינות ואין ממזרות.
האם בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית בישראל נוצר סיכוי, אולי חד-פעמי, לשינוי מצב זה מיסודו? ייתכן שכן. ובלבד שנשכיל להבין שהמציאות שבה אנו חיים היא מציאות מעוותת שרק מכוח ההרגל אנו ממשיכים לשמר אותה - "סמל", שהפך להיות נטול תוכן - ומצד שני שנבין שהדרך לשינוי איננה בבחינת מהלך אנטי-דתי.
במדינות מערביות נישאים יהודים דתיים ומקימים משפחות במסגרתו של משטר אזרחי, ואיש אינו רואה בכך פגיעה באמונתו. גם אנו מציעים לאמץ מודל של מסגרת אזרחית אחת לנישואים וגירושים בישראל. מודל זה ידרוש פיקוח אזרחי מוקדם לעריכת נישואים וייתן לגיטימציה לריבוי טקסים, דתיים ואזרחיים, לפי בחירת האזרח. המדינה תקבע דין גירושים אזרחי, אך תמשיך לסייע לאישה הזקוקה לגט לסיים את נישואיה גם לפי הדין הדתי. ובד בבד, הנהגת מסגרת אזרחית לנישואים ולגירושים פותחת פתח לתקווה שנזכה למאמץ הלכתי מוגבר לפתרון הבעיות ההלכתיות בכליה של ההלכה היהודית עצמה.
לבנות זהות ישראלית משותפת
רוב האנשים, ודווקא הצעירים שבהם, רוצים אישור חברתי להחלטה האינטימית שלהם לקשור את חייהם כזוג. אצלנו המדינה התפרקה מכוחה, והשליכה את סמכותה להסדיר ענייני נישואים וגירושים על רשויות דתיות. התרעומת האישית והציבורית על המצוקות הנגרמות כתוצאה מכך נענו על-ידי כל מיני מסלולים עוקפים: החל מהכרה נרחבת בנישואים אזרחיים שנערכו מחוץ למדינה, הכרה גוברת במעמדם של הידועים בציבור והכרה בנישואים פרטיים. כל אלה אינם יכולים לשמש תחליף לצורך החיוני בהסדר אזרחי מלא בסוגיה זו.
בצד הרצון לכבד טקסים דתיים על פי רצונם של הנישאים, רק מסגרת אזרחית אחת משותפת יכולה להבטיח באורח מלא את זכויות האדם, רק היא בונה זהות ישראלית המשותפת לכל אזרחי המדינה בצד שימור מגוון של זהויות דתיות שונות. רק היא יכולה להבטיח קיומה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. ומעל הכול: רק היא איננה מעמידה את הדין האזרחי כדין לעומתי העומד בתחרות מול הדין הדתי.
קבלתה של מסגרת אזרחית לנישואים ולגירושים תחייב את החברה הישראלית - באמצעות המחוקק - להכריע בשאלות יסוד הנוגעות למוסד הנישואים ולחיי המשפחה. שאלות אלו נמסרו עד כה לממסד הדתי, ובכך נמנעה הכרעה דמוקרטית וערכית ממשית. כך הם הדברים ביחס לאופיו של משטר הגירושים שעל המדינה לאמץ, וכך הם הדברים גם באשר למעמדם של זוגות בני אותו המין - השאלה שנבחנה עד כה מפרספקטיבה דתית, צריכה להידון דרך שאלת שוויון הזכויות ודרך הגדרת מושג הנישואים.
לצד הכרעות קשות אלו, הנקודה המרכזית שנייר העמדה מבקש להבהיר היא הצורך בשינוי יסודי של המצב הקיים, שינוי הנוגע לכלל אזרחי ישראל, ולאו דווקא ליהודים. שהרי אף אזרחיה הלא-יהודים של המדינה כפופים למסגרות דתיות, המוּנעות לעיתים מהאינטרס לשמר את המסגרת החברתית והדתית (ולעיתים גם הלאומית) של בני הקהילה, אך מנציחות חוסר שוויון והיעדר בחירה חופשית. כך כמובן גם בחברה היהודית, שרבים בתוכה - כולל בציבור הדתי - מאסו ברבנות, שנתונה יותר ויותר לשליטתם של גורמים האוחזים בתפישת עולם מחמירה ונוקשה.
פרופ' פנחס שיפמן, לשעבר מהאוניברסיטה העברית ונשיא לשעבר של המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, משמש כיום כראש החטיבה לדיני משפחה במרכז האקדמי. ד"ר אבישלום וסטרייך, מרצה למשפט עברי, דיני משפחה ותורת המשפט, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים. פרופ' רות גביזון, נשיאת מציל"ה ופרופסורית אמריטה באוניברסיטה העברית.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
