בשפה תעשה לך מלחמה. בוש ושרון כמשל

קיומן של מלחמות ואלימות צבאית בעולם בתחילת המאה ה-21 צריך אולי לעורר תמיהה. אפשר היה לצפות מציוויליזציה כה מפותחת שתתמקד במיגור תופעות טבע קטלניות, במקום להוסיף זירה נרחבת לייצור טרגדיות אנושיות. אפשר היה לחשוב שהאנושות המתקדמת כל כך תעסוק במיגור מחלות קטלניות ותילחם באיתני טבע שמדי פעם בפעם צצים ומחוללים שמות, כמו רעידות אדמה או צונאמי. ולא כך.

"מגלים עולם" - מאמרים אחרונים:

יום האישה הבינלאומי: תנקי את הבית ותשתקי? / ד"ר פיונה רובינסון

קומיקס במקום F-16: העוצמה הרכה של יפן / ד"ר ניסים אוטמזגין

הדמוקרטיה הגדולה בעולם שלא שמעתם עליה / ד"ר גיורא אלירז

לא טיול בפארק. המשוכות של נשיאת דר' קוריאה  / ד"ר אלון לבקוביץ

מלחמות מוסיפות להתקיים בחלקים שונים של העולם. קיומן החוזר של מלחמות בעצימויות גבוהות או נמוכות מעורר תהייה. מהם כוחות היסוד? מהם המניעים הבסיסיים שמוסיפים להתקיים שמניעים את האנושות להוסיף ולחולל מלחמות?

היו הרשע בהתגלמותם עבור ארה"ב. סדאם חוסיין והוגו צ'אבס ב-2000(צילום: AP)

אילו אפשר היה לכוון את השאלה הזאת רק לתרבויות "בלתי מפותחות", אולי השאלה הייתה מטרידה פחות. אבל השימוש שעושות דמוקרטיות מערביות בכוח צבאי, דמוקרטיות שחרתו על דגלן ערכים כמו הומניזם וקדושת חיי אדם, מחייב מדי פעם בפעם רגע של התבוננות פנימית: איך יכול להיות שגם אנחנו עדיין שותפים לסוגים שונים של אלימות צבאית?

לא על הלחם לבדו

מתחת לשאלה הגדולה מדוע מלחמות מוסיפות להתקיים, לא פחות מטרידה היא השאלה ה"מקומית": מה מניע אנשים צעירים לצאת להילחם. מה מניע אדם צעיר, שכל חייו לפניו, להיות נכון להילחם עד מוות.

ישנן תשובות שונות לשאלה מדוע מוסיפות מלחמות להתרחש. המילה "מלחמה" נגזרת אולי משורש "לֶחֶם" ומצביעה על מניע הישרדותי העומד בבסיסן של רבות מן המלחמות. מלחמה על משאבים (קרקע, מים, נפט) הייתה ועודנה מניע ברור למלחמות הזמן הזה. ישנן תשובות רבות אחרות לקיומן של מלחמות, כאלה המעוגנות בתחום הדת או הסוציולוגיה, וכאלה המעוגנות בתחום הביולוגיה או הפסיכולוגיה. למשל, כאלה הרואות בקיומן של מלחמות נגזרת של המבנה האנושי, היותן טבועות בנו באיזשהו אופן מצער אך בלתי נמנע.

אולמרט מצדיק בכנסת את היציאה למלחמת לבנון השנייה ב-2006(צילום: גיל יוחנן)

אני רוצה להתמקד כאן בזירה אחת, "מפורסמת" פחות, שבעיניי היא גורם לא אכזב למלחמות חדשות, בעיקר בעידן המדיה החדשה והאנרגטית כל כך. אחד הגורמים לקיומן של מלחמות ואחד המניעים לכך שאנשים צעירים יהיו נכונים להילחם, הוא השפה. השפה המצדיקה מלחמה, "שפת המלחמה הצודקת", מתהלכת באין מפריע מאז ומעולם בחלקים שונים של העולם. היא כובשת מקום לשוני, וגם תודעתי. בזכות טכנולוגיות התקשורת, אף נוצר שוק סמלי, עשיר ודינמי שבו סוחרים מנהיגים במטבעות לשון שמצדיקות מלחמה.

קיומו של אויב רשע חובק כול מצדיק מלחמה

כך למשל, את המושג "ציר הרשע" אפשר למצוא בווריאציות שונות בנאומים של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ושל נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש הבן. המושג הזה מהדהד את הזיכרון ההיסטורי של "ארצות הציר", הזכור לרע מימי מלחמת העולם השנייה. גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט השתמש במושג הזה בצאתו למלחמת לבנון השנייה ב-2006: "המערכה שאנו מנהלים בימים אלו היא נגד ארגוני טרור הפועלים מלבנון ומעזה. ארגונים אלה אינם אלא קבלני משנה הפועלים בהרשאה ובהשראה, בעידוד ובמימון של משטרים תומכי טרור ומתנגדי שלום, בציר הרשע הנמשך מטהרן ועד דמשק".

כשמתעמקים במטפורת "ציר הרשע" או "כוחות הרשע" אפשר להבין את הכוח שיש במילים ואת ההשראה וההרשאה שאפשר למצוא בהן כדי לחולל מלחמות. ציר הרשע הוא ביטוי גרפי לתיאור של אויב מופשט המייצג רוע מוחלט, הנפרש בין שני קצוות ("ציר"). הוא מציג אויב אפל, חסר פנים, הנוכח במקומות שונים שנגדו כל פעולה צבאית נדמית מוצדקת, גם אם אין אפשרות לקשור אותה ישירות לישות ספציפית. הקונוטציה ל"ארצות הציר" מקנה אופי היסטורי ומתמשך לרוע או לרשע ומציגה את האויב לא רק כאל-מקומי אלא גם כאל-זמני. אין זה מפתיע שארה"ב כולה השכילה לרתום "קואליציה" אירופית כדי לצאת למלחמת עיראק ואחר כך למלחמת אפגניסטן. קיומו של אויב רשע חובק כול סיפק סיבה הגיונית ומובנת.

ה"ילד קטן" של האמריקנים. פצצת האטום שהוטלה על הירושימה בסוף מלחמת העולם השנייה(צילום: AP)

ארה"ב השכילה לרתום "קואליציה" אירופית כדי לצאת למלחמת אפגניסטן. הנסיך הארי(צילום: AFP)

אבל לא רק ציר הרשע. גם "מסך הברזל", מטפורה שטבע ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ב-1946, הזינה עשרות שנים של "מלחמה קרה", מטפורה נוספת, שבחסותה התחוללו לא מעט מאבקים צבאיים אלימים בחלקים שונים של העולם. לא במקרה היה הכינוי של הפצצות האטומיות שהוטלו על הירושימה ונגסקי "ילד קטן" ו"איש שמן".

הביטוי "הפגזה כירורגית" חדר לעברית ורווח מאוד באנגלית. הבנת כוחה של השפה הציורית, המטפורית, לחולל מלחמות הולידה את האמרה: "יועצים צבאיים מדגישים את חשיבות השליטה בשמים - יועצים פוליטיים מדגישים את חשיבות השליטה במטפורה".

בחרתי להתמקד בזירה הלשונית, זירה שכוחה אחת שבעיניי היא גורם לא אכזב למלחמות חדשות, משום שבעיניי זהו גורם שבאמצעות חינוך אפשר היה לשנותו. בשונה ממלחמה על משאבים מצומצמים, ובשונה מהסברים גנטיים-ביולוגיים, שפה נתונה לבחירה. אפשר לשנותה באמצעות חינוך נכון. חינוך מנהיגים, חינוך תלמידים צעירים. ההבנה כי מטפורות יכולות להרוג צריכה להוביל לחינוך לשוני מדויק שידגיש את העוול ואת הסכנה שבעצם היציאה למלחמה, ואולי להוביל לייצור מטפורות של שלום.

ד"ר דליה גבריאלי נורי מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה בירושלים, וחוקרת במכון טרומן למחקרי שלום באוניברסיטה העברית בירושלים.