על אדונים ומשרתים / "הכל מקצועי"
איך הפכו הקיצונים בברצלונה לברגים שתפקידם לעזור למסי, ולמה ניימאר עשוי להעדיף דווקא את באיירן. שתי קבוצות העל דומות להפליא. עד שמסתכלים לצדדים
לכל קיץ יש את השחקן שלו, שזוכה לשגע את הכדורגל העולמי. מי מעוניין בו, לאן יעבור, כמה ישלמו – השאלות האלה עולות בכל פעם מחדש. לפני שנה, כוכב השמועות היה ניימאר והקיץ זה שוב הוא, לוקח את תואר העניין שנה שנייה ברציפות.
כתבות ליום השואה:
בשבועות האחרונים התחזקו השמועות שניימאר ישחק בעונה הבאה בברצלונה ומאמנו בנבחרת לואיס פליפה סקולארי נשאל על כך. "ניימאר יצליח בכל מקום", אמר המאמן המשופם, "אבל אם שואלים אותי לאן הוא הכי מתאים זה דווקא לדרך של באיירן מינכן".
רבים לא הבינו את הדברים של סקולארי. מה בדיוק יש בבאיירן שאין בברצלונה? הרי מדובר בשתי הקבוצות הטובות ביותר בעולם היום והדמיון ביניהן עצום
. באיירן לקחה אליפות בקלות, בארסה בדרך ושתיהן יעלו השבוע, יש להניח, לחצי גמר ליגת האלופות. שתיהן מתבססות על הרבה שחקני בית ושתיהן משחקות, פלוס מינוס, בשיטה דומה – מערך זהה, לחץ קבוע, הנעת כדור.
בארסה ובאיירן הן שתי הקבוצות שתופסות את המקום הראשון והשני בכל אירופה באחוזי אחזקה בכדור, בכמות מסירות למשחק ובאחוז הדיוק במסירה. הן כל כך דומות שקשה לזהות איפה בדיוק נמצא היתרון של באיירן.
אבל סקולארי לא התכוון ליתרון איכותי, וגם לא להעדפה של נקניקיות בוואריות על פני טאפאסים בקטלוניה, אלא להתאמה של ניימאר ככוכב לאחת הקבוצות האלה. סקולארי יודע שהתפקיד של הטאלנט הצעיר – החלוץ באגף השמאלי בתוך טריו התקפי – הוא מרכז הבמה בסגנון המשחק של באיירן בעוד בברצלונה הדרישה המרכזית ממנו היא לשרת, טקטית, את ליונל מסי. תפקוד שחקני ההתקפה בצדדים הוא ההבדל הגדול בין שתי האימפריות.
פדרו בתפקיד הקיר
כן, גם בכדורגל יש אדונים ומשרתים. בבאיירן השחקנים בצדדים – ריברי, מולר, רובן – הם אדוני הדשא, השחקנים מהם מצפים שיגיע המהלך שובר ההגנה. בברצלונה פדרו, וייה או סאנצ'ס הם פעמים רבות משרתם של אחרים.
אין כאן כוונה לומר ששחקנים אחרים בבאיירן פחות משמעותיים (להיפך, טוני קרוס הוא אחד השחקנים הגדולים ביבשת העונה) או שבבארסה אותם שחקנים אינם טובים מספיק, אלא שיש פה עניין של כובד משחק: לאן המאמן רוצה שהכדור יגיע בסוף, ממי מצפים שיתחיל את המהלך המסוכן. ותפקידם של המשרתים, במקרה הזה, לא פחות חשוב.
איכויותיו המסורתיות של הקיצוני – וכך זה ברוב הקבוצות – הן יכולת כדרור והגבהות, אבל לא כך הדבר בבארסה. פדרו, סאנצ'ס ודומיהם נדרשים בעיקר להבנה טקטית, תנועה ללא כדור ויכולת האצה למרחקים קצרים. יכולות קריטיות למיקסום האפשרויות של מסי ואינייסטה.
כך זה עובד. כשהכדור נמצא במעוין המרכזי – בוסקטס, צ'אבי, אינייסטה, מסי – פדרו וסאנצ'ס זזים למרכז (ראו תרשים: עמדת המוצא). המגן דני אלבס הופך בעצם לקיצוני הימני ו/או אינייסטה חותך לצד שמאל והופך לקיצוני השמאלי. הם, או מסי כמובן, יהיו יוצרי הברק בהתקפה. ניקח את דני אלבס כדוגמה (תרשים: אפשרות א').
ברגע שהכדור אצלו באגף לסאנצ'ס יש שתי אפשרויות: לרדת למטה כדי לתת תמיכה לאלבס ולעזור בהנעת הכדור מחדש או להאיץ לשטח הפנוי המצומצם באזור הקרן. במקרה הזה על פדרו מוטלת האחריות לעשות תנועה לתוך הרחבה ולחכות לכדור הרוחב.
ומה קורה כשהכדור אצל מסי? אז אותם "קיצונים" מתפקדים כקירות עבור הגאון הארגנטיני. הם תוחמים עבורו את השטח (תרשים: אפשרות ב') כך שלמסי יש אפשרות לחדור עם הכדור למרכז או להשתמש בפדרו וסאנצ'ס למסירה כפולה, בדיוק כמו שמנסים בשכונה לעבור שחקן באמצעות בעיטת הכדור על הקיר. פדרו, סאנצ'ס, וייה או אפילו טייו כשהוא משחק, הם לפעמים רק עוד בורג. חשוב, אבל בורג. רחוק מגינוני כוכבות. וכזכור, לניימאר יש כמה גינונים.
לריברי מותר לכדרר
בבאיירן הסיפור שונה לחלוטין. ריברי, מולר, רובן ושאקירי – מי מהם שמשחק באגף – הוא זה שמצופה ממנו שיבצע את הדריבל שובר ההגנה. תפקידם ללהטט ולייצר ובבאיירן עוזרים להם לעשות זאת באמצעות עומס על שטח המחיה שלהם ליד קו החוץ. משם הם ינועו בעצמם עם הכדור ויחפשו את הבעיטה לשער או המסירה החכמה.
ההבדל בכובד המשחק בין ברצלונה לבאיירן בא לידי ביטוי בסטטיסטיקה. ריברי, מולר, רובן ושאקירי הם באמת ארבעת השחקנים שמכדררים מול יריב הכי הרבה פעמים בבאיירן בממוצע למשחק (ריברי יותר מכולם – כחמש פעמים לערב). בברצלונה המכדררים הגדולים, אלה שמתחילים את המהלכים באזור הרחבה של היריבה, הם מסי ואינייסטה. במקום השלישי, והמפתיע, בממוצע למשחק: טיאגו. סאנצ'ס ופדרו רק במקום השמיני והתשיעי בקבוצה בקטגוריה זו.
וייה, שמשחק גם הוא בצד, מכדרר פחות פעמים מפיקה. פויול, מסצ'ראנו וכמובן השוער ואלדס הם היחידים שמנסים לעבור שחקן פחות פעמים ממנו. אלה נתונים מדהימים.
גם במקרה הזה בבארסה ובבאיירן דוגלים בעצם באותו עיקרון - יותר מדי דריבליסטים פוגעים בקבוצה – אבל הבחירה מי יהיו השחקנים שיזכו לחופש הפעולה היא זו שמביאה לשוני המרכזי בסגנון המשחק שלהן. זו גם הסיבה לכך שבבארסה לא ממהרים להביא שחקנים מבחוץ לתפקיד הקיצוני, הדורש אצלם תרגול ומשמעת טקטית, ומנסים להסתמך על שחקנים שגדלו בלה מאסיה.
לכן, שחקן כמו ניימאר, או אפילו גארת' בייל מטוטנהאם, יכולים להעדיף דווקא את באיירן. לכוכבים כאלה, שאוהבים, ובצדק, את הכדור ברגל שלהם, קשה להפוך מאדונים למשרתים.
סכנין בצרות
אז מה צריך לעשות כדי להישאר בליגה? חשוב להתחיל לכבוש יותר או דווקא לדאוג קודם כל שהשער שלך יישאר נקי? לפי ההיסטוריה, בני סכנין היא זו שצריכה להתחיל לחשוש מהתשובות.
בדיקת הקבוצות היורדות, ואלה שנלחמו נגד הירידה, בליגת העל בשנות האלפיים, מגלה שקבוצות שמשחקות זהיר יותר וסופגות פחות – גם על חשבון שערי זכות – הן בעלות סיכוי טוב יותר להישאר בליגה. ב־13 העונות במילניום הנוכחי הצליחה רק קבוצה אחת, אשדוד של עונת 2008/09, להישאר בליגה למרות שהייתה הקבוצה שספגה את מספר השערים הגדול ביותר. בכל יתר המקרים, הקבוצה עם ההגנה החלשה ביותר ירדה.
מצד שני, קבוצות שממעטות לכבוש, לאו דווקא יורדות. כ־40 אחוזים מהקבוצות שסיימו את העונה כמבקיעות הגרועות ביותר דווקא הצליחו להישאר בליגת העל. בנוסף, הקבוצה עם הפרש השערים השלילי ביותר תמיד יורדת ליגה, ללא יוצאות מהכלל.
סכנין היא כרגע הקבוצה שספגה הכי הרבה שערים בליגה העונה. היא גם הקבוצה עם הפרש השערים הגרוע ביותר. פתאום, יתרון שתי הנקודות שיש לה על הפועל ר"ג נראה אפילו עוד יותר קטן.
CoopSport#
לפנייה לכתב/ת 
