מכה שלא כתובה בתורה. או שכן?
למה בנות נחשבות פחות בתורה? ולמה טופלה הצרעת מחוץ למחנה? ומה אנחנו לומדים מהפרשה על הרפואה המודרנית? השפה העברית שנלמדת מפרשת השבוע, מעולם לא נשמעה טוב יותר. העיקר הבריאות
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
אחרי לידת בן זכר היתה האישה נטמאת לשלושים ושלושה ימים, ואילו אחרי לידת בת הייתה נטמאת לשישים ושישה ימים!
בדיוק כפול.
ומדוע יש הפרש כזה גדול בין לידת בן ללידת בת? שלא לעודד לידת בנות! נראה שהבן היה הרבה יותר רצוי בימים ההם, ולכן אישה שילדה בן נחשבה למי שהצליחה במילוי תפקידה, ואחרי שלושים יום מתירים לה להתפנות לקראת לידת בן נוסף. ואילו אחרי לידת בת קורה ההיפך: בני המשפחה מתחילים לבדוק האם לידת הבת הייתה טעות רנדומאלית של הטבע, או שמא זה הולך להיות מנהגה של אותה אישה לכל שנות הפוריות, ללדת בנות.
במקרה כזה עדיף לחכות חודש נוסף בין לידה ללידה, ובחשבון מצטבר יש לאותה אישה פחות הריונות בחייה. בכך אנו מצמצמים את עוגמת הנפש של האב, ומושיעים אותו מלהפוך לדמות הטראגית של אבו אל בנאת. ויודעים אנו מה שאמרה רחל: הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי. אין בתורה מקום אחד שבו מבקשת האישה: הבה לי בנות! גם בימינו עדיין יש כאלה המעדיפים בן על פני בת כזכר לימים שבהם היה הבן חלק מכוח העבודה המשפחתי.
בן או בת – מה עדיף
ושמעתי מאבי ז״ל שהיה שואל: מהו מושבניק מסכן? שאשתו יולדת בנות והפרה שלו ממליטה עגלים. ומצוי סיפור ידוע על חבורת גברים שישבו בפתח חדר לידה, וחיכו לשמוע בשורות טובות. והנה יוצאת האחות ומכריזה: מר כהן, מזל טוב, יש לך בת!
מר כהן קם ממקומו וצועק: מה זה בת? מה זה בת? יש לי כבר ארבע בנות. אני צריך עוד אחת על הראש? האחות יוצאת בלי מילה. אחרי כמה דקות היא חוזרת ואומרת: מר כהן, הייתה טעות, יש לך בן. מר כהן קם ואומר לאנשים שסביבו: אתם רואים? בארץ הזאת שום דבר לא הולך בלי צעקות!
ומדוע נקראות הפרשות תזריע ומצורע? כי בהמשכן נעסוק באחת המחלות הקשות שליוו את הגזע האנושי עד לפני כמאה שנה, הצרעת. התורה מציידת את הכהן בכל הסימנים המבדילים בין מחלת הצרעת, לבין כל הנגעים האחרים המופיעים בעור.
סימנים אלה אינם רלבנטיים לימינו, כי מחלת הצרעת אינה קיימת בארצנו הקדושה, והחליפו אותה כמה מחלות אחרות, אך לא נלאה אתכם בהכרת סימניהן. שהרי ישנם אנשים שבשמעם סימניה של מחלה כלשהי מיד חושבים שיש להם כל הסימנים, ובטוחים כי הם עצמם חולים באותה מחלה ואולי ימותו ממנה.
התמחות הרופאים
בימי המקרא, כאשר מקצוע הרפואה לא היה ממש ברום פסגתו, היה הכהן הגדול משמש כרופא ואמצעי הריפוי העיקרי שעמד לרשותו היה הוצאת החולים לבידוד מחוץ למחנה. אבל היום - לכל תכונה אנושית ולכל מקצוע יש רופא!
לחסרי מוסר כליות לרשותנו - נפרולוג
ובמאי של הצגות זה ודאי דרמטולוג
בחנפנים שמנשקים יטפל הפרוקטולוג
מי שצריך יעוץ עסקי ימצא לו נתיבות אל הרנטגנולוג
בגלגלצ ורשת גימל יטפל הרדיולוג
מי שרוצה מעיל הדור ילך אל הטוקסיקולוג
להפסקות חשמל אנחנו נזקקים לאורולוג
לכל קבוצה של כדורגל מחפשים אימונולוג
לאוהדי הכדורגל? שם דרוש אנתרופולוג
ומי שמגדל גינה זה בלי ספק גינקולוג
וחוקר תולדות העם הוא בוודאי ההיסטולוג
במצעד הגאווה צועד לו הומיאופתולוג
למי שיש גלים של חום מחכה ראומטולוג
גלים של קור – קר-דיולוג
אם אין גלים - לפתולוג
מי שכותב שטויות כאלה הוא זקוק לפסיכולוג!
אך בזמנם של משה אהרון ומרים היה לעמנו נחת
כי כל כהן היה רופא, אם כי הבין קדחת.
מילים מוקשות בפרשה
חטאת: מופיעה לראשונה בבראשית, כשאומר הקב״ה לקין: לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו. המילה חטאת באה מהמילה חטא, והיא מילה מלאת סודות. האוזן אינה שומעת את האלף בחטא, אך העין רואה אותה. ואותה אלף היא נוכחותו של הקב״ה שרואה כל חטא, גם אם נעשה בסתרי סתרים.
ומן החטא נגזרת המילה חטאת. ובמילה חטאת שומעת האוזן צליל המילה חטַט. כך נקרא מי שמחַטט בענייניהם של אחרים, ואין חטאת כחטאת החטט. ולפתח חטט רובץ זה הפפרצי, הרובץ בפתח ביתו של הסלבריטאי ומחכה לצלמו כשאינו מוכן. ואליך תשוקתו זה הסלבריטאי, שאינו יכול עם הפפרצי ואינו יכול בלעדיו.
צרעת: מחלת עור קשה ומדבקת. את שיטת הריפוי של המחלה - הבידוד - למדו הכהנים מהמילה צרעת עצמה. היו נוהגים לבודד את החולה מסביבתו, כמו שמבודדים את ה״רע״ במילה צרעת: סוגרים את ה"רע" בין ה-צ' וה-ת'. ומדוע דווקא שם ולא במקום אחר? כי כידוע, באלף-בית העברי, בין ה-צ' וה-ת' נמצאות האותיות ק', ר', ש, כלומר ״קרש״, ואכן הבידוד הזה היה קרש ההצלה היחיד לנגועים במחלה.
ובעניין הבידוד הקיים גם בימינו, הנה אמתיק זאת בסיפור על אדם שהיה מאושפז בבית חולים לחולי נפש, וערב אחד הלך לו לטייל בחצר, לאורך הגדר. והנה הוא רואה בצד השני של הגדר הולך אדם על הכביש. צעק אליו החולה: תגיד, אתם הרבה שם בפנים?
לפנייה לכתב/ת 
