געגועים לקובי: איך מתמודדים עם רצח של ילד?

הרצח שלהם זעזע מדינה שלמה כשבשנת 2001 יצאו שני נערים בכיתה ח' לטיול בוואדי, שממנו לא שבו. השניים נרצחו בסקילה אכזרית, מרחק קצר מביתם שביישוב תקוע. הוריו של קובי מנדל שעלו מארצות הברית, לא ידעו איך להתחיל לאסוף את השברים, וכיצד מתמודדים עם המכה הכואבת שהונחתה עליהם - אנשים מאמינים - כך משמים.

<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>

<< כואבים וזוכרים - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• רביעייה לנצח: האחים שנשארו ללא התאום
  

"חשבנו שהם הלכו לבית הספר, אך במקום זה הם הלכו לוואדי שלנו", משחזר סט מנדל את יום הרצח. "בתשע בערב, כשהם טרם חזרו, דיברנו עם אמא של יוסף אישרן, החבר שיצא אתו. חשבנו שהם נסעו לירושלים. רצינו להעניש את קובי לשבוע או שבועיים על כך שנסע בלי רשות, אלא שבשבע בבוקר סיפרו לנו שהילדים נמצאו מתים. 

"אמרתי לעצמי שמה שאני רוצה לעשות, זה לקחת את ילדיי הנותרים ואת אשתי, לנסוע מיד לשדה התעופה ולחזור לארצות הברית. אלא שזה נוגד את כל האמונה שלי. הסתכלתי על רעייתי. היא שאלה: איך נתמודד עם זה? ואני אמרתי שיש לנו שלושה ילדים אחרים, ואנחנו לא ניתן לרוצחים של קובי ויוסף להרוס גם את החיים שלהם".

"אבא שלי נתן לי מכה"

שרי מנדל, אמו של קובי, התמודדה עם שאלות אמוניות קשות, ומצאה את עצמה שואלת את עצמה ואת אלוהים איך דבר כזה יכול לקרות. "במיוחד כשעשינו עלייה ועשינו תשובה", היא מדגישה. "לפני הרצח הייתי דתייה, אך לא היה לי יחס לאלוקים. לא הבנתי מיהו השם. אחרי הרצח פתאום נוצר לי קשר אתו, כי הרגשתי שמישהו מדבר אלי.

קובי מנדל עם אחיו בימים שמחים יותר

"חלמתי שדיברתי עם השם, ושאלתי אותו: איך אתה יכול להגיד שאתה אל טוב? אני לא רואה את זה. אני לא רואה את החסד שלך. השם ענה לי בחלומי: אני אל חסד, כי אני עושה שילוח הקן".

גם לסט היו הרהורים אמוניים לא פשוטים: "אחרי הרצח חשבתי שהאמונה בקב"ה כבר לא נעימה, מסובכת וכואבת. אבא שלי נתן לי מכה". אך הוא מעיד כי הוא מוצא נחמה באמונה, "במחשבה שהנשמה של הבן שלי עודה קיימת, ואחרי 120 שנים, או פחות אם יש לי מזל, אני אעלה ואהיה אתו באיזשהו אופן ביחד".

"הכתיבה הצילה את חיי"

ביום הזיכרון הראשון למותם של קובי ויוסף, טיילה המשפחה בוואדי שהילדים כל כך אהבו. הוואדי שבו נקטפו חייהם הצעירים. "לא תכננתי להיכנס למערה, אך בסוף נכנסתי", אומרת שרי, "וראיתי שם חמש-מאות נרות. הבנתי שהמקום של הרצח ושל הרוע, הפך למקום של קדושה".

משפחות מנדל ואישרן החליטו להנציח את זכר יקיריהן במחנה מיוחד שיזמו - "מחנה קובי ויוסף" לילדים נפגעי טרור. "כאן הם יכולים לשחרר את כל מה שמעיק עליהם. באיזשהו מקום אנחנו מחזירים את הכוח של מה שקובי יכול היה לעשות בעולם".

שרי אומרת כי הרגישה שהכאב יהרוג אותה. "הדרך שלי להתמודד זה כל הזמן כתיבה", היא אומרת. "כל יום כתבתי ובכיתי, ואני מרגישה שזה הציל את חיי. הייתי רוצה להגיד לו: איזה אתגר גדול נתת לנו, ואני מקווה שאתה גאה במה שעשינו". ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית" מזמינים אתכם למפגש עם התמודדות בלתי נתפסת.