הסיפור האמיתי מאחורי הכאת קשישים

ניצב יורם הלוי, כבוד השופט ירון לוי, שרת המשפטים החדשה, פרקליט המדינה, תובעים ואזרחי מדינת ישראל העלולים ליפול קורבן לפשע - מהו העונש האמיתי הנגזר כיום על תקיפת קשישים וקורבנות אחרים במדינת ישראל? האם לא הגיעה העת לספר את האמת?

עוד בערוץ הדעות:

השוויון בנט-ל-פיד לא יעבור

"בצפירה הזו צריך לעמוד או לרוץ?"

ל', סגן אלוף בפנסיה, מלח הארץ, היה המפקד שלי בצבא. מעולם לא חשבתי שדרכינו יצטלבו שנית שנים רבות לאחר מכן, כאשר אסייע למשפחתו במאבק על הוצאת הצדק לאור, בעקבות תקיפתו באכזריות רבה בקרבת ביתו. "חטאו" היה טיול עם הכלב ואי מציאת חן בעיני בריון אלים. כשל' הותקף הוא היה אז בן 64 ושישה חדשים ובעל נכות של 97% מתאונת עבודה. הגיל "הרשמי" לתקיפת זקן הינו 65. מפאת פרטיותו, לא אפרט את מצבו או את הנזקים שנגרמו לו אך הם לא קלים.

התוקף, גמליאל ווזני, לא הסתפק בתקיפתו של ל' אלא תקף קורבנות נוספים, לרבות תקיפה חבלנית ואיומים. מראש, אדגיש, הוגש כתב אישום רק לאחר מאבק המשפחה בתביעות המשטרה, וכבר בכתב האישום קיבל הנאשם הנחה רצינית, כאשר התביעה התעלמה מהפגיעות והאשימה ב"תקיפה סתם". על טיב מעשיו האמיתיים לא נעמוד אף פעם, כתוצאה מהסדר טיעון אשר דאג לרכך את כל האישומים נגדו.

מחיר שורת העבירות? 400 שעות שירות לתועלת הציבור. כן, זהו המחיר על אלימות כנגד מספר קורבנות, על פני תקופה ארוכה, "באופן המלמד על אופיו האלים של הנאשם". כל הציטוטים לקוחים מתוך גזר הדין אשר הותיר קורבנות פגועים משלו.

מה הבטיח מפקד המחוז?

האירוניה הנבזית בסיפורו של ל' היא שבאותו שבוע בו נגזר על תוקפו עונש מגוחך בעקבות עוד הסדר טיעון אחד מני רבים (כן, שמעתם נכון, עונש של 400 שעות על שתי עבירות תקיפה, תקיפה חבלנית וארבע עבירות איומים), מבשר לנו מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, ניצב יורם הלוי, כי במקרים של תקיפת קשישים לא תהיינה עסקאות טיעון או הקלה בעונשים של התוקפים.

התירוצים הרגילים לא יכולים להצדיק עיסקה זו. הרי אי אפשר לטעון ל"מעידה חד פעמית", מקום בו קיימים מספר קורבנות והעונש אמור היה לשקף את שלל המעשים. אי אפשר גם לטעון כי מדובר במידתיות שכן אפילו התביעה "הביעה אי נוחותה מההסדר מהטעם שספק אם העונש המוצע מצוי במסגרת מתחם העונש ההולם". מדובר בעסקת טיעון שערורייתית בכל קנה מידה. השופט ירון לוי עצמו ציין בגזר הדין: “אלמלא ההסדר לא הייתי מהסס להשית על הנאשם עונש הכולל רכיב מאסר ממשי".

קראו שוב. השופט והתביעה מסכימים שההסדר לא ראוי ובכל זאת מאשרים אותו. אז מדוע להגיע להסדר כזה ומדוע לאשר אותו? האם התביעה הפכה לנציגת הנאשם? והרי גם לפי הנחיות בית המשפט העליון חריגה כה קיצונית ממתחם ההלימה יכולה להוביל לסטייה מהסדר. האם הפחד מערעור גדול יותר מאשר רצון להוציא צדק לאור, להראות לנפגעים שמישהו לוקח גם אותם בחשבון, או, בפשטות, לגמול לפושע על מעשיו?

ניצב יורם הלוי, על איזו מדינה דיברת כשסיפרת לנו על ההסכם בין המשטרה לפרקליטות לפיו לא יהיו הסדרי טיעון עם תוקפי קשישים? הציבור הרחב לא מודע לחומרת בעיית הסדרי הטיעון, כשלא מדובר ב"תיקים תקשורתיים", לא מודע לכך ש- 87% מהתיקים

 מתנהלים בידי תובע משטרתי הממהר לסגור אותם. הגיע הזמן שידע כל אחד מאיתנו מה עלול לקרות לו אם יפול קורבן בידי "רשויות אכיפת החוק" בעקבות פגיעה פלילית.

בנו של ל' נאלץ להילחם בשלוש השנים האחרונות בכל שלב של ההליך והגיע עד לדרגים הגבוהים ביותר על מנת שיוגש כתב אישום, גם אם מביש, כדי שלא יצא התוקף פטור בלא כלום לחלוטין. מה דינם של כל אותם קורבנות קשישים, חסרי ישע או סתם מפוחדים החוששים מפגיעה נוספת? - להם אין מושיע, כמו גם לאלו שאין באפשרותם האמצעים לקבלת סיוע משפטי. נראה שיש צורך דחוף להזכיר לפרקליט המדינה ולשרת המשפטים - אתם אלו האחראים על מערכת זו. אתם האחראים לשלומנו. נראה שזו השעה הבהולה לשאול אותם: מה בכוונתכם לעשות על מנת למנוע את הקורבן הבא של מערכת אכיפת החוק והמשפט?

הכותבת היא יו"רית משותפת של מרכז נגה לנפגעי עבירה, מיסודה של הקריה האקדמית אונו