ממלכת הכיתה לרווקה בת 40. איך זה קרה?
היו היו הכי פופולאריות בכיתה. בנות שבתקופת התיכון והצבא כולם חשבו שהן תתחתנה עם החתיך של השכבה. עכשיו הן בעשור הרביעי לחייהן, והן לבד. כשהקערה מתהפכת על פיה
אם תשאלו רווקה בת 30 ומשהו למה היא עדיין לא מצאה את "האחד"- התשובה הפופולארית ביותר שתקבלו היא "מה לעשות? כל הבחורים השווים כבר תפוסים". כלומר, היצע הבחורים בשוק הפנויים-פנויות לא מפתה במיוחד.
עוד בנושא:
חברותיה מתחתנות, אבל היא אוהבת להיות רווקה
רווקה בת 30 פלוס, ומאושרת - תודה
הכול על רווקות בפייסבוק של ערוץ יחסים
ומה לגבי היצע הרווקות? כחושבים על רווקות מתבגרות, התמונה שעולה לראש היא בדרך כלל של אישה שלא התברכה ביותר מדי תכונות אטרקטיביות: לא כל-כך יפה, לא כל-כך חכמה, לא כל-כך מעניינת, אולי יש לה איזו בעיה מסוימת. אבל מסתבר שזה ממש לא נכון במציאות. זאת אמנם הכללה, אבל חלק גדול מהרווקות בגילאי ה-30 ו-40 פלוס הן דווקא אותן מלכות כיתה בדימוס, נשים שעל הנייר יש להן הכול - יופי, השכלה, חיי חברה עשירים וקריירה מצליחה.
מדובר באותן בנות שבתקופת התיכון והצבא, כולם חשבו שהן יתחתנו תוך שנים ספורות עם החתיך של השכבה או עם החייל בפלוגה שכל הבנות חשקו בו. מדובר על אותן בנות פופולאריות שתמיד היו סביבן מלא חברים, התחילו איתן על ימין ועל שמאל וממש לא היו חסרות להן הצעות לקשר זוגי.
כשהקערה מתהפכת
ההסבר לתופעה המפתיעה הזו הוא מאוד פשוט: אותן נשים, שהיו מוצפות בצעירותן באינספור הצעות לקשר זוגי, פשוט התרגלו לכך שגברים רודפים אחריהן.
הן הבינו שהן נחשבות למציאה בעולם הזוגיות, ולכן אפשרו לעצמן לפסול כל מיני אפשרויות שנקרו בדרכן, מתוך אמונה כי האביר על הסוס הלבן יגיע מתישהו. מבחינתן, לא היה בשביל מה למהר, כי הזוגיות ממילא תחכה להן, אז עדיף שבינתיים הן תנצלנה את הזמן בהשקעה עצמית, הנאה מהחיים ופיתוח קריירה.
ואכן, אותן נשים עשו הכול בחיים - טיילו מסביב לעולם והקדישו זמן לרכישת השכלה ולפיתוח קריירה. הן עשו אם כן הכול, חוץ מלמצוא לעצמן בן זוג ופרטנר לחיים. אלא שבשלב מסוים זה מתנפץ להן בפנים כמו בועה, כי עם כל הכבוד ליופי שלהן, להשכלה שלהן ולקסם שלהן - הגיל עושה את שלו וכל התכונות הטובות שהיו נכסים יקרים בצעירותן, מתחילות לאבד מערכן.
מעבר לכך, אותן נשים התרגלו לחיות לבד ולהיות אדון לעצמן, ומיותר לציין שלא קל פתאום בגיל 30 או 40 להכניס שותף אמיתי לחיים. פתאום יש מישהו שהן צריכות לדפוק לו חשבון, לדווח לו מתי הן הולכות וחוזרות ולאן. פתאום הן מוצאות את עצמן בוויכוחים על "למה גמרת לי את המים החמים" ו"למה השארת את הנעליים פה בסלון".
בעיה נוספת ברווקות מאוחרת היא שחלק נכבד מהגברים בגילן כבר תפוסים, ובאופן טבעי זה מצמצם להן את היצע הבעלים הפוטנציאליים. זה לא בהכרח אומר שכל השווים תפוסים, אבל באופן טבעי, יש פחות מבחר.
ואז ביום בהיר אחד הן מתעוררות מקולות תקתוקי השעון הביולוגי שלהן. הן פתאום נלחצות שעוד רגע כבר לא יהיו להן ביציות טריות, ומה יהיה עם הקמת המשפחה?
בשלב זה אפשר כבר לשמוע את יריית הפתיחה של המרוץ המטורף אחר בן זוג שיעשה אתן ילד. וכאן, למעשה, הקערה מתהפכת על פיה. דווקא אותן נשים שהיו יכולות להשיג כל גבר, מתפשרות בסוף על גבר שבחיים לא היו חושבות אפילו לצאת אתו לשתות קפה.
הלחץ מביא אותן לחפש בן זוג מתוך עמדת חולשה, ואז הן מוצאות לבסוף מישהו שהוא ממש בגדר פשרה. כמובן שזה לא נכון בכל המקרים, אבל זו בהחלט תופעה שנתקלתי בה המון ב-20 שנותיי כשדכנית.
להתפשר או להתפשר לא - זו השאלה
כשמגיעות אליי רווקות בשנות ה-20 המאוחרות לחייהן, אני מעודדות אותן לפתוח את הראש ולהרחיב אופקים בכל הקשור למציאת בן זוג. אני ממש נגד התפשרות, כי לטעמי, זוגיות היא הדבר הכי חשוב בחיים ומי שמתחתנת עם מישהו מתוך פשרה, סביר להניח שתהיה אומללה כל חייה.
א-ב-ל, אני אומרת להן גם שאם הן לא רוצות למצוא את עצמן גם עוד 10 שנים לבד, כדאי להן לתת צ'אנס אמיתי לבחורים שלא בהכרח מתאימים לרשימת התכונות שהן מחפשות. זה אולי מצחיק, אבל לאורך השנים גיליתי שברוב המקרים דווקא זוגות שכביכול לא מתאימים על הנייר, מוצאים ביחד המון אושר משותף.
בהצלחה!
בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
הכותבת היא הראלה ישי, בעלת רשת משרדי שידוכים "דו-לב"
לפנייה לכתב/ת 
