אין כמו בבית: פונצ'ו הצבועה שבה לטבע

 

אמא עם גורים במלכודת

עד לפני פחות מחודשיים, נראה כי היתה במסלול הנכון להצלחה במלחמת ההישרדות. בתור הטורפת הגדולה ביותר בישראל, היא מצאה לעצמה מאורה נחמדה בשכונת מגורים טבעית השוכנת בין ערוצי הוואדי ושדות החיטה סמוך למושב ניר עקיבא בנגב המערבי-צפוני. נוף מרהיב ושקט.

 

היא הכירה בן זוג, הזדווגה והביאה מספר לא ידוע של גורים לעולם. חייה של אם חד הורית אינם קלים. בין הנקה להנקה, היא יצאה בלילות לפרנס את המשפחה בעבודות ניקיון. פגרי בעלי חיים שמצאה בשיטוטים הנרחבים, נגררו במאמץ רב אל המאורה.

 

 

 

אך הכל השתנה בתחילת מרס השנה. האמא הצעירה בעלת שיניים חזקות וקיבה מפלדה, נתפסה במלכודת פלדה אכזרית שהוצבה בשדות על ידי אלמוני שניסה לצוד חיות בר למאכל, והגורים נותרו מאחור במאורה.

 

למזלה של פונצ'ו, החקלאי יפתח קניגספלד ממושב ניר עקיבא יצא עם משפחתו בבוקר שבת כדי לאסוף את ערימות השחת שקצר משדה סמוך.

 

למרבה הפתעתם, הם גילו חיה שגוררת את עצמה בין הצמחייה הסבוכה. רק כשהתקרבו אליה, גילו כי מדובר בצבועה פצועה ומדממת. המשפחה לא ויתרה והחלה לרדוף אחרי החיה כדי לעזור לה עד שקרסה מאפיסת כוחות באחד מערוצי הואדי.

 

קרועה וצולעת

למקום הוזעק פקח רשות הטבע והגנים, קובי סופר ויחד עם הווטרינרים ד"ר צחי אייזנברג ווטרינרית בית החולים לחיות בר, נילי אנגליסטר, פונצ'ו הורדמה בשטח והוחלט לפנותה לטיפול. אחת מבנותיו של החקלאי העניקה לצבועה את שמה "פונצ'ו" והוא נשאר איתה עד היום.

 

מצבה של הצבועה היה בכי רע. המלכודת קרעה את פלג גופה העליון ופצעה אותה קשות. היא הובהלה אל בית החולים לחיות בר של רשות הטבע והגנים והספארי ברמת גן, שם ניתחו אותה והצילו את חייה.

 

פונצ'ו נותחה מספר פעמים וגילתה יכולת התאוששות מרשימה. הצליעה הכבדה שלה הייתה משילוב מנצח של פציעה מהמלכודת ופציעה ישן באגן. היא החלה לעמוד ולאכול בכוחות עצמה.

 

 

למרות הטיפול שקיבלה, היא הבהירה למטפלים שהיא מעוניינת לחזור בחזרה לטבע, גם כשעדיין לא היתה במצב בריאותי מתאים לכך. היא השחיתה והרסה את תא האישפוז המפואר שנבנה עבורה בניסיון לשוב אל גוריה ומטעמי ביטחון, נאלצו להעבירה לתא קטן יותר אך עמיד ומרוחק משאר המטופלים החייתיים בבית החולים.

 

בזמן שהצבועה נלחמה על חייה, ברשות הטבע והגנים ניהלו מעקב אחרי מניחי המלכודות והצליחו במאמץ מודיעיני לאתר פועל תאילנדי שעבד אצל חקלאי באזור והתגורר בישראל ללא היתר חוקי.

 

 

בעקבות צו חיפוש וחקירה, הוא הודה שהציב את המלכודת ואף הספיק לצוד ארנבת וחוגלה למאכל. הצבועה עצמה לא היתה מיועדת להגיע לצלחת, אך ברשות מציינים כי המלכודות לא מרחמות על בעלי החיים ולוכדות כל מה שזז. הפועל גורש תוך זמן קצר מהארץ והושב לארץ מוצאו.

 

בחג הפסח היא כבר היתה עם רגל אחת בחוץ. זמן מושלם עם אווירה של חירות לשוב בחזרה לטבע, אך הווטרינרים החליטו ברגע האחרון להשהות את השיחרור.

 

עצמאות מחודשת

ביום רביעי, אחרי שחגיגות יום העצמאות הסתיימו ואפשר היה לפלס דרך בכבישים ובין שאריות האשפה שהושארו מאחור, הגיע הרגע הגדול של פונצ'ו.

 

המטפלים בבית החולים הכניסו את פונצ'ו לארגז הובלה מאוורר עוד בתא האישפוז והעמיסו אותה אל רכב הספארי. ד"ר יגאל הורוביץ, מנהל בית החולים, יחד עם ד"ר נילי אנגליסטר, וטרינרית בבית החולים וצוות המטפלים יצאו לדרך. הכיוון: דרומה. בדרך להשיב את הצבועה בחזרה הביתה, לשדות הנגב.

 

אנחנו מגיעים אל המושב ניר עקיבא. החקלאי יפתח ובני משפחתו מצטרפים אלינו לנסיעה. שלישיית פקחי רשות הטבע והגנים, קובי סופר, אורי קייזר ואורי פרו מובילים אותנו בנסיעה מאובקת וקופצנית אל השדה בו נמצאה פונצ'ו לראשונה.

 

 

מחכים לפונצ'ו

הארגז הוצב בשדה ורגע לפני שהדלת נפתחה. אנחנו תופסים מרחק ביטחון. "עם כל השמחה, זו עדיין צבועה פראית וצריך לתת לה מרחב כדי שתבין היכן היא נמצאת", אומר ד"ר יגאל הורוביץ.

 

הפקח אורי פרו מציב מצלמת גו-פרו על מקדחה קטנה ומניח אותה מספר מטרים בסמוך לדלת הארגז. אני צופה בנעשה מהצד. קהל הצופים נותר דרוך מאחור על הגבעה.

 

הדלת נפתחה וכעת נותר לגברת המפוספסת לצאת החוצה לדרך חדשה. יגאל מרים את הארגז ופונצ'ו נופלת על האדמה בגיחת רוורס מרשימה.  

 

 

על צווארה הוצמד בפסח קולר עם משדר רדיו. הוא יאפשר לאנשי רשות הטבע והגנים לעקוב אחריה בתקופה הקרובה. כמעט 11 דקות חלפו מאז שפונצ'ו נחתה בשדה. השמיים כבר צבועים בפסים סגולים אדמדמים.

 

השמש עוד רגע שוקעת ואז ד"ר יגאל הורוביץ מחליט לדרבן את הגברת עם דחיפת מוטיבציה אחרונה. הוא יורד מגבעת המשקיפים, אוחז בידו את דלת הארגז. פונצ'ו סומרת את שיערותיה ומחליטה לקום.

 

באותו הרגע, אני יכול להישבע שהכל התנהל בהילוך איטי. אני מצלם וצופה בה מפעילה מבער קדמי. צלקת הפציעה בולטת כשהיא מתחילה לרוץ במורד השדה. רוח נעימה מפזרת את רעמת השיער על גבה, פונצ'ו משנה כיוון ופונה שמאלה בחדות, נעלמת בצמחייה. אחרי מספר רגעים היא מופיעה שוב באחת הגבעות הסמוכות ונעלמת באופק.

 

מהחיוכים של כל הנוכחים בשטח אפשר היה להפיק אנרגיה שתספק חשמל למדינת ישראל לשנים הקרובות. תוך רגעים החשיכה כבר משתלטת על השדות ולאט לאט, כל אחד מתפזר לדרכו.

  

 

ליל יום שישי. כמה דקות אחרי חצות. הטלפון שלי מצלצל. הפקח קובי סופר על הקו. הוא בסיור בשטח עם עמיתו אורי פרו. הם מנסים לאתר סימני חיים מפונצ'ו בשטח מזה מספר שעות.

 

"שמענו שלושה איתותים קטנים ממנה בסך הכל", הוא מבשר. "כנראה שאין קליטה במאורות. זה כמו לדבר בסלולרי ממעלית. יש פעמים שקולטים ויש ניתוקים. להערכתי, היא מתרגלת לשטח ולמרות הלילות הקרים, יתכן שכבר יצאה לחפש טרף בחוץ".

 

בלילות הבאים יצאו קובי ועמיתיו לחיפושים אחרי פונצ'ו. "צריך כאן גם הרבה מזל שהיא תהיה בחוץ בזמן שאנחנו מחפשים אותה, אבל אני מאמין בה. אם היא הצליחה לשבור מלכודת מפלדה, היא יכולה לעשות הכל".

 

בין כל הדיווחים על מרדפים אחרי טרוריסטים בבוסטון, אל-קעידה בגבול הצפון, גזרות כלכליות ושביתה בשדה התעופה, שמעכירים את שלוות הנפש ומכווצים אותה, דווקא הסיפור של פונצ'ו הוא התקווה שלי לשנה הקרובה.

 

ברווח בין טוב לב לרוע אנושי, בו אדם בודד החליט לפגוע בחיית בר כה אצילית כמו פונצ'ו הצבועה, אני ישן יותר טוב בלילות כשאני יודע שמולו עומדת קבוצה נחושה של אוהבי טבע, שהשקיעה ימים ולילות כדי לעזור לצבועה אחת לשוב בחזרה על הרגליים.