רוחה של תאצ'ר נושבת בממשלת ישראל

נהוג לתת לממשלות חדשות 100 ימי חסד שלאחריהן ייבחנו המנהיגים. למרות זאת, קשה שלא להבחין כבר בשלב מוקדם זה במדיניות הכלכלית הברורה שמתווה ממשלת נתניהו השלישית, שנוסדה על רקע הדי המחאה החברתית של קיץ 2011, מחאה שאמנם גוועה בתצורתה הוודסטוקית, אך אילצה את המוני הישראלים לגלות מרחבים פוליטיים חדשים, בהם בוערים על הפרק נושאים שאינם רק שלום וביטחון.

עוד חדשות בעמוד הפייסבוק של ynet

עד כה התמונה ברורה: מדובר בממשלת שוק חופשי. אחת ההחלטות הראשונות של הממשלה הייתה לקדם את הסכם שמיים פתוחים, על חשבון מאבקם של עובדי חברת על אל. זוהי אמירה ברורה מהזן ה"כחלוני", שהיצע זול ותחרות חופשית חשובים יותר מהבטחת מקומות עבודה של איגודי עובדים חזקים. זו רק חוליה זעירה בשרשרת של גופים ביורוקרטיים ומיושנים, שהחזיקו במשך שנים באמצעות טבעות חנק ממשלתיות את כיסינו ובהם הנמלים, הרכבת ורשות השידור.

עוד בערוץ הדעות:

מערכת במבחן  / רוי אדלר

אל תשליכנו לסאטמר / אוהד שקד 

נדמה שנתניהו הביא עמו מעט מרוחה של מרגרט תאצ'ר, אשת הברזל של השוק החופשי, עם שובו מהלוויתה בשבוע שעבר. רוחות אלה של חירות כלכלית מפיחות תקווה בלב ישראלים רבים. אל ראש הממשלה, אשר ידוע במשנתו הכלכלית, הצטרף שר האוצר החדש, ששם את המסים והמחירים אותם ריקי כהן משלמת, במרכז מדיניותו. זהו כמובן עקרון ליברלי אשר מבקש להפחית את יוקר המחיה באמצעות שוק תחרותי וצמצום מעורבות הממשלה בכיס האזרחים. אל שניהם הצטרף האח הנמרץ בנט, אשר מקדם את רפורמת "תיקון המחירים" שמטרתה לצמצם תקנים ולהוזיל מוצרים וכן מבקש להאיץ את דיוני ועדת הריכוזיות החשובה, אשר תוצריה החלו להבשיל כבר בימי הממשלה הקודמת.

המחאה החברתית ביטאה מצוקות אמיתיות ולכן זכתה לסימפטיה מחלקים גדולים בציבור, אך בבחירות האחרונות הצביעו האזרחים ברגליים כנגד מובילי המחאה ופתרונותיהם הסוציאליסטים המוכרים. מפלגת העבודה, שהתרעננה עם צעירים והובילה קו אידיאולוגי אדום-כהה, נחלה מפלה קשה ואילו מפלגות שכינו עצמן "מרכז" (קדימה, יש עתיד והתנועה) שמרו על מסרים כלכליים ליברליים למדי ויישרו קו למעשה עם מפלגות הימין. לכן, יש להניף את הדגל ולמחוא כפיים לממשלה, שמבטאת את רצון הבוחר ובוחרת לקדם תחרות וחופש כלכלי, למרות הקשיים וההתנגדות.

לתקן כשלים היסטוריים

אך הציבור הישראלי לא יסתפק בטיסות זולות יותר. כעת, כשברור שלראש הממשלה ושריו יש הן את הרצון והן את היכולת להתמודד עם אתגרי השעה של המשק הישראלי, הרעב לתיקון כשלים היסטוריים אלה יגבר. לכן ראוי שנתניהו, בנט ולפיד יהיו נכונים לארבע שנות התמודדות קשות עם הנושאים המפריעים לציבור בארץ.

סערת התספורות בבנק לאומי הציפה את הצורך בחיזוק האמון במערכת הבנקאית תוך שיפור התחרות וזאת תהיה משוכה גבוהה יותר שכבר מבצבצת בהמשך דרכה של הקואליציה. בנושא זה ואחרים, לשרי הממשלה יש קרדיט ציבורי רחב במיוחד לרפורמות חשובות וראוי שינצלו את חלון ההזדמנויות.

בשבוע הקרוב יצויין 1 במאי, יום הפועלים. זוהי הזדמנות מצויינת להתבונן בשינוי העמוק שעברה החברה הישראלית. יום זה כבר איבד מחשיבותו, כפי שאבד הקלח על תפיסת העולם אותה מייצגים רבים מאלה שעוד חוגגים אותו. פועלי ישראל מעדיפים בבירור ממשלה קטנה, תחרות

 פתוחה והחלשת כוחם של ארגוני עובדים ותיקים ושבעים מדי. לצד זאת, דורשים הישראלים פיקוח ממשלתי הוגן יותר על העסקאות הנסגרות בין בעלי ההון הגדולים והבנקים, אצלם מופקד כספנו לנאמנות.

מבול ההחלטות הליברליות פורסם דווקא בשבוע גשום באמצע אפריל, אולי זה הגשם האחרון לעונה. ממשלת ישראל שלחה איתות בוהק לגבי הערכים הכלכליים אותם תקדם. יש לקוות שזהו יורה המסמן על טיפוח המשק הצמא לרפורמות והסרת כבלים ולא טיפות בודדות של מלקוש שייספג בדברי הימים של ממשלת ישראל ה-33.

ברק הרשקוביץ הוא ממקימי "מנוף"- החוג הלאומי-ליברלי במפלגת הליכוד