מערכת במבחן

בעשורים האחרונים בתי הספר, ובעיקר התיכונים, הפכו לחלון ראווה עצום, שמטרתו להראות ולהשתחצן בהישגי התלמידים. מיצ''בים, מפמ''רים, מגן, בגרויות ומה לא. כל אלו משמשים את בתי הספר כדי להראות את יכולותיהם ואת איכויותיהם כנגד בתי הספר ''המתחרים''.

עוד בערוץ הדעות:

אל תשליכנו לסאטמר / אוהד שק'

לפתוח קולנוע בשבת בי-ם? שהבעלים יקבעו / מירב כהן

אירועי בוסטון והסלחנות המערבית / ד"ר שאול רוזנפלד

חינוך (חרדי) להתעלמות מהמדינה / פרופ' יזהר אופלטקה

המצב הזה גורם לתחרותיות יתר, חולנית כמעט, בין תלמיד לתלמיד, כיתה לכיתה, בית ספר לבית ספר ובין מדינה למדינה. המערכת, על מנת לנצח בתחרות המעוותת הזאת, מעמיסה על התלמידים ככל שביכולתם לשאת, ואפילו יותר, כדי שישרתו אותה וישיגו תוצאות טובות בבחינות. כבר באמצעי זה, איבד החינוך את המטרה שלו. במקום לשרת את

 התלמידים, בית הספר הפך לגוף שנועד לשרת את עצמו, כשהתלמידים הם כלי המשחק, המשמשים להשגת הניצחון המפוקפק.

סוף סוף, ואולי קצת באיחור, הגיע למערכת החינוך שר חינוך, שבפעם הראשונה מזה שנים רבות יש רושם שהוא רואה את התיק הזה כמטרה ולא אמצעי. שר חינוך שמעצם היותו מחנך, יודע ומכיר את הקשיים, ויודע את מצבו הרע של החינוך הישראלי.

שר החינוך הזה, שבעבר עמד בראש תנועת ''הכל חינוך'', מנסה לייצג בכנסת הנוכחית את השינוי שהחינוך כל כך צריך. הוא אומר שצריך שינוי, הוא מדבר עליו, וכבר בשלב מאוד מוקדם שלו בתפקיד, הוא התחיל לבצע אותו -באמצעות ביטול מיקוד החומר המאוחר לבגרויות.

העולם השתנה

מערכת החינוך של העולם המודרני נוצרה באימפריה הבריטית, ולא השתנתה הרבה מאז. מטרתה: יצירת פקידים ממשלתיים, בעלי זיכרון פרטים ונתונים פנומנלי, כדי לאייש את המכונה הממשלתית האדירה של האימפריה הגדולה ביותר שראה העולם. עבודה כזו הייתה מכובדת וקשה מאוד, אלא שאחרי שנים רבות, הרבה אחרי נפילת האימפריה, הגיעה המצאה ששינתה הכל: האינטרנט.

עד לרגע הופעתו, היה זיכרון המידע התכונה החשובה, הנעלה והחכמה ביותר שהייתה יכולה להיות לאדם. אלא שברגע שכל המידע בעולם נמצא במרחק לחיצת כפתור ממך, היכולת לזכור אותו בשליפה מהמותן הופכת לפחות ופחות חשובה. הקפיצה הזו הייתה אחת מהחשובות ביותר בהיסטוריה, אך בעוד העולם קפץ שנות אור קדימה, החינוך נשאר תקוע מאחור. האינטרנט, על כל תכונותיו המצויינות, נמצא איתנו כבר כמה עשורים, ועושה רושם שמערכת החינוך פשוט מתעלמת מקיומו.

הדרישה העצומה הזו לידע בכל תחום היא בלתי אפשרית. השיטה הקיימת כיום, ששי פירון שם לעצמו למטרה לחסלה, היא בלתי נסבלת. תלמיד שהוא גאון מחשבים ברמת על, אך הישגיו בתחומים האחרים הם באזור הממוצע, יכול להיחשב לתלמיד ממוצע, ואף גרוע, בגלל ריבוי בחינות הבגרות, המגן והמיצ''ב. הרי בעולם האמיתי, אם ברצונך לעבוד בהיי טק, אף אחד לא יתעניין ביכולות שלך בביולוגיה או בתחביר. החינוך כיום לא מכין את התלמידים לעולם האמיתי בשום צורה! הוא מכין אותם לעולם של לפני 50 שנה ויותר, שם יכולת שינון המידע היבש הייתה חשובה הרבה יותר.

בלי ריבוי בחינות ומקצועות, שגורמים לשינון ידע שלפחות חציו לא ישמש אותנו בחיים שאחרי סיום הלימודים בבית הספר בכלל, התלמידים יוכלו לבחור נושא שמעניין אותם, להתעמק בו, לחקור אותו וללמוד אותו בצורה רצינית. אך עוד תופעה שגורמות הבחינות הרבות היא בעיית הלחץ. לחץ, במקורו האבולוציוני הוא סוג של דריכות. דרך של הגוף להתכונן לבריחה או הגנה מכל תקיפה אפשרית.

תגובה אופיינית של הלחץ היא ירידה בתפקוד חלקים מסוימים במוח, כדי לאפשר פעילות טובה יותר של שאר הגוף. הירידה העיקרית בתפקוד המוח היא בדיוק באותם חלקים הקשורים לעיבוד זיכרון ולמידה. בדיוק מה שלא צריך בזמן מבחן, שאחרי הכל בא לבדוק את יכולת עיבוד הזיכרון שלך. מהניסיון האישי שלי, אני יודע שאני מתפקד הרבה יותר טוב בעבודות, למשל, מאשר במבחנים.

ללמוד גם לבד

עוד נקודה בעייתית בחינוך היא המעמד המוגזם של המורה בתור הדרך היחידה להעברת החומר. המערכת, בתור גוף שאמור להכין את התלמידים לחיים עצמאיים, ולא להוות את מרכז החיים שלהם, לא נותנת לתלמידים שום הזדמנות ללמידה עצמית, חוץ מכמה מורים פה ושם. הרי בעולם שאחרי בית הספר לא יהיה לנו מנחה, ונצטרך לחשוב גם בעצמנו.

בית הספר כבר לא צריך להקנות לנו את הידע. יש דרכים קלות ואטרקטיביות יותר לעשות זאת. למעשה, מחקר שנערך בקרב נערים וילדים בהודו ע'ל-ידי סוגטה מיטרה (מחנך וחוקר הודי) הוכיח שלמידת מידע בכוחות עצמך היא יותר מספקת, פרודוקטיבית, וברוב המקרים יותר מהנה. כמו כן, יש לך שליטה על החומר, ואתה יכול לקרוא את מה שמעניין אותך.

בעולם שבו המידע הופך ליותר ויותר נגיש, בית הספר, שמטרתו היא להפוך אותנו לאנשים עצמאיים ופרודוקטיביים, לא צריך לפטם בכוח את התלמידים בנתונים יבשים. הוא צריך ללמד אותנו ערכים, כלים וידע כללי בסיסי, שיעזרו לנו להפוך את המידע הקיים לתוצרים חדשים ולתגליות חדשות שיועילו לכלל האנושות, ולא רק לתחרות הציונים הענקית שמערכת החינוך

הפכה להיות. רק מקצועות מאוד ספציפיים, שמעניינים את התלמיד, והוא מגלה בהם הבנה, צריכים התעמקות ולמידה בבית הספר, מכיוון שרוב המידע היבש שלומדים כיום נשכח מהרגע שסיימת ללמוד אותו.

ועכשיו נחזור לשי פירון. כל מה שכתבתי כאן, הם הדברים שהוא בא כדי לתקן. לשם שינוי, אנחנו רואים שר חינוך שבא למשרד כדי לדאוג למורים ולתלמידים. כבר לאחר חודש בתפקיד הוא ביטל את מיקוד החומר לבגרויות, צעד ראשון לשינוי הרבה יותר גדול שאני, ואני בטוח שגם רוב תלמידי ישראל, רוצה מאוד שיקרה - וכמה שיותר מהר. השינוי הזה יקל על התלמידים, על המורים ועל ההורים. שינוי שיהפוך את החינוך שבו יש תחרות בין בתי ספר לחינוך שיוצר אנשים טובים ומועילים יותר, ויהפוך את התלמידים מכלי משחק בתחרות למרכז של מערכת חינוך מתוקנת.

רוי אדלר, בן 14, חטיבת הביניים עירוני ד' תל-אביב