'תפסיקו לרחם על עצמכם' - יאיר שריקי, נכה ולא מתלונן
הוא נולד פג ומשום שלא היה מפותח מספיק לא הגיעה זרימת חמצן למרכז התנועה במוח והוא נותר משותק, אבל זה לא עצר אותו לרגע. יאיר שריקי - זמר, אמן, יוצר ולוקה בשיתוק מוחין - חושב שזה בסדר גמור להתלונן על כמה שרע לנו, אבל רק בשביל לגלות את האופטימיות בחיים
"בכל יום אני לומד את הגבולות שלי מחדש, מבחינת מה הגוף שלי יכול ומה לא. אני מנסה לעשות דברים לבד ולפעמים אני לא מצליח, אבל אני לא מפסיק לנסות" - יאיר שריקי (23) הוא אמן, יוצר, כותב, מלחין ושר. הוא גם לוקה ב-CP (ובשמה המלא Cerebral Palsy), ואל תגידו סובל או חולה, הוא לא מכיר את המילים האלה.
Cerebral Palsy מוכר בשם שיתוק-מוחין, "המגבלה", כפי שהוא מכנה אותה, נוצרה כשנולד פג, בחודש שביעי לערך, במשקל של פחות מקילו - מצב שלא איפשר התפתחות תקינה, ומשום שלא הגיע מספיק חמצן למרכז התנועה במוח, יאיר לא יכול ללכת. "אבל הכל בסדר אצלי מבחינה קוגניטיבית", הוא אומר.
עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
היום, כשהוא מוציא סינגל חדש שנקרא "יוצא מהצללים", אפשר לומר שהוא באמת יוצא מהחושך אל האור והוא חושב שלכולנו יש את היכולת להיות אופטימיים ולא לוותר על החלומות שלנו. התקופה הקשה, הוא מסביר, היא זו שעזרה לו להבין שצריך להתקדם הלאה.
כתבות נוספות בערוץ הבריאות:
- עדי: "בתוך המים אני לא מרגישה נכה"
- צפת: ילדים עם שיתוק מוחין מצליחים ללכת לבד
טומי בן ה-14 לוקה בשיתוק מוחין, וכותב תסריטים
כדורגל הוא כבר לא ישחק
אמא שלו היא דמות המפתח בסיפור, "היא המלאך שלי", הוא מספר, "כי אמא שלי, לפחות מבחינתי, היא זו שהאמינה שאני יכול להיות כמו כולם, להשתלב בחברה כמו כולם. אמא שלי נתנה לי להבין מה הוא הכוח שלי, מה אני מסוגל ומה אני לא".
"כשנולדתי גילו שיש לי את הלקות הזאת - אמא שלי לא ידעה מה זה וכל מה שהרופאים אמרו לה זה: 'אנחנו יודעים שהוא לא יוכל לשחק כדורגל'. אז היא אמרה: 'טוב, אז הוא לא ישחק כדורגל אבל הוא יהיה כמו כולם', ואני חושב שפה טמון הקסם שלה, היא לא רואה את המגבלה שלי".
יאיר למד בבית ספר יסודי רגיל, אח"כ עבר ללמוד במשך תקופה של מעל לשנה בבי"ס לחינוך מיוחד בת"א (בי"ס און), ואז ניסה ללמוד בתיכון רגיל בהרצליה. "זה היה כישלון מוחלט", הוא מספר. אבל כשהיה בן 14 קיבל הצעה ללמוד בבי"ס אילנות בירושלים, ולגור בבית תמר - בית לאנשים עם נכויות - בזמן הלימודים.
-עזבת את הבית בגיל צעיר, עברת מחממה משפחתית למקום שבו אתה רחוק מהם ולבד. למה?
"כל הילדות שלי היתה סוג של הישרדות, היציאה מהבית היתה היכרות יותר מעמיקה עם עצמי. המשפחה לא היתה איתי, אז הייתי צריך להתמודד ולגדול ולגדל את עצמי. זה מתחיל מהדברים האלה ועד לשאלות כמו: איך אבשל לעצמי לבד ואיך אפתח חיים עצמאיים לבד, ועד כמה אני יכול להיות הקפטן של הספינה של החיים שלי למרות הקושי. זה האתגר וזה הקונפליקט ועל זה אני גם מדבר במוזיקה ובשירים. אני חושב שעם כל הקשיים, בסופו של דבר התברכתי, אם לא היו לי הקשיים האלה, לא הייתי וזכה לכאלה תובנות ולכזו השקפה".
אילולא העצמאות והיכולת להתנסות לבד ולעמוד בפני קשיים, אומר יאיר, לא היה מקום לחלום חלומות על העתיד. "תמיד הייתי בן אדם עם הרבה חלומות, אולי אפילו יותר מדי, בגלל שאני אמן ויוצר וכותב. אני חושב שבגלל הייחודיות הזו שלי מסגרות לא ידעו אף פעם איך לאכול אותי".
"ביסודי הייתי הילד שמופיע ושר בכל הטקסים ומתעסק בכל מה שקשור למוסיקה. זה בלט בכל מקום. אבל בתור נער שנמצא בתוך מסגרות שמנסות להכין אותו לחיים ולהיות ריאליסטים ומציאותיים איתו, כל הזמן אמרו לי משפטים שלא סבלתי, כמו: 'אנשים לא עושים כסף ממוסיקה ואי אפשר להתפרנס מזה, אולי תעבוד בעבודה אחרת'. לא יכולתי לשמוע את זה. המוסיקה זו המשמעות האמיתית בחיים שלי. זו התכלית שלי וזה מה שאני קם בשבילו בבוקר, זה מה שאני עושה".
"כל האנשים שלא מגשימים את החלומות האמיתיים שלהם - אנשים שהולכים בתלם, שהולכים אחרי החיים במסלול הרגיל - קשה לי איתם, אני לא מבין איך הם לא מעזים ולא מנסים להגשים את החלומות שלהם. כל החוויה הזו שנקראית חיים זו הרפתקאה, מרגע שהיא מתחילה ועד שהיא נגמרת, ואני חושב שצריך לקחת את הסיכונים הכי גדולים ואפילו ליפול מאשר לא לנסות ולהיות ממורמרים".
"גיבשתי את ההשקפה הזו כי לא היתה לי ברירה, מהרגע שנולדתי החיים שלי באים לידי ביטוי במשפט אחד: 'אם אין אני לי מי'. למשל, וזה יכול להיות הדבר הכי שטותי, נופל לי משהו על הרצפה - אם כולם ישנים או אם אני לבד בבית, אז עם כל הקושי שיש, אני חייב להתאמץ להתכופף ולהרים לבד. זה הדברים שמתמודדים איתם ביום-יום והם אלה שגורמים לך להבין שאתה צריך לנסות הכל לבד".
"כל אחד מאיתנו סובל מנכות כלשהי"
לכל אחד יש את המטען שלו, אומר יאיר, " נכון שקשה לי אבל אני לא סובל, ואם אנחנו מדברים על מה שעבר עלי
אז למדתי שכל אחד נכה - כולנו נכים איפשהו, יש אחד שרואים עליו כמוני, שאני בכסא גלגלים, אבל יש אנשים שלא רואים את הנכות שלהם. אבל היא קיימת וזה יכול להיות הדבר הכי קטן, כמו בן אדם שמסתגר עם עצמו, לבין זה שהוא לא אוהב דברים בעצמו".
"צריך לצבור את הידע הנכון של איך לנצל את ההרפתקאה הזו ואני, ברוך השם, צברתי. בגיל צעיר מי שבחר לצאת מהבית זה אני. באו אלי עם ההצעה של ללכת לאותו מעון והתלבטתי, אבל בסופו של דבר הלכתי. כי אם מדברים על לנצל נכון את החיים, אז ככל שאני אעבור יותר חוויות, כך יהיה לי יותר על מה לכתוב וזה יעצים אותי בתור בן אדם. גם להיתקע במקום שלי - כמו שהרבה אחרים עושים, תקועים בשגרה שלהם - זה לא היה מבגר אותי. היציאה מהבית תרמה מאד לעיצוב האישיות שלי".
היציאה מהבית גם גרמה ליאיר להבין שהכתיבה והשירה הן המהות של חייו, ודרך הכתיבה הוא מצליח להעביר את המחשבות שלו וגם ללמוד על עצמו. "בשבילי לכתוב שיר זה אולי האופציה הכי טובה שלי לדרך שבה אני משקף את עצמי, איך אני מראה לעצמי את הדברים שקשים לי ומשחרר אותם מהלב, ואחר-כך יש לי מה לעשות עם זה."
"זה אולי יישמע מוזר, אבל הדרך שלי לכתוב שירים, להתחבר לעצמי ולפנימיות שלי, היא להתיישב מול המחשב, לעצום עיניים, לשים ידיים על המקלדת ולנסות להרגיש את המלל הנכון לי. כך אני מצליח לחבר את כל הסיפור ולהבין מראש מהו המסר שאני רוצה להעביר, ואז אני כותב".
"יש אנשים שיודעים מה הם רוצים להגיד אבל לא יודעים איך להגיד את זה, כדי להצליח בזה בן אדם צריך להתחבר לעצמו ולא לבוא מתוך ההנחה ש'טוב אני עכשיו יושב לכתוב שיר ויאללה נעשה את זה'. אצלי הכתיבה של השירים, ואני יודע שגם אצל הרבה אחרים, באה מהפנימיות. כל מי שרוצה לבטא את מה שבפנים, צריך קודם להיות קשוב לעצמו ולהבין מה המסר שהוא רוצה להעביר ולמה זה חשוב לו".
"לצאת מהצללים"
..."שמחה היא אחת היסודות
לעבודה על המידות
רק צריך על כל דקה
על האדמה על קושי להתוודות
זה יגרום לפחדים את פניהם לא להראות
למראות על המראות השחורות
אתה עדיין קם
יש הבדל בין איך שאתה חושב לבין מה שקיים..." (מתוך "יוצא מן הצללים")
"כשהוצאתי את השיר "לצאת מהצללים", עשיתי שינוי בחשיבה", מסביר יאיר, "דיברתי על המצוקה והקשיים והתעורר בי רצון להודות לבורא על כל מה שהוא נותן לי בחיים. היתה לי גם השראה מחבר יקר, הראפר קאשי (רועי קאשי). למעשה, אם להיות ספציפי, ההשראה באה מהשיר שלו: "לא צריך יותר מדי". שיר שגורם לי להיות במצב רוח טוב, וזה מה שגרם לי לשבת ולכתוב וגם לשנות כיוון."
"לשמחתי זה עבד ואנשים מאד אוהבים את זה. בכלל, אני חושב שאנחנו יכולים לשבת ולבכות על הקשיים שלנו כל הזמן, אבל בסופו של דבר צריך גם להסתכל ולבדוק מה כן יש לנו בחיים. יש הרבה דברים שאחרים עושים ואני לא יכול, ואין מה לעשות, זה מצב נתון. מצד שני, יש דברים שכן יש לי, כמו: יצירתיות, כישרון, אופטימית ואמונה - המון דברים חיוביים וחיוניים לחיים, כך שיש לי הרבה על מה להגיד תודה".
"היה לי חשוב לכתוב את זה כדי להוכיח לעצמי, קודם כל, שאני יודע לשנות כיוון ולא רק לבכות על החיים שלי. זו תזכורת לעצמי שאני יכול לשמוח ולא להיות בבאסה ולדבר על כמה שקשה לי, כי אני בטוח שמסביב כבר קלטו את הפואנטה הזו. נכון, הנכות היא חלק ממני ואני לא יכול להתעלם ממנה כמובן, אבל לדבר על קושי שוב ושוב זה עניין שדי מיצה את עצמו, ומה שהיה חשוב לי להראות בשיר הזה זה שהנה, למרות המצב הפיזי הלא פשוט שבו אני נתון, שמשפיע על כל הסובבים אותי ועליי כמובן, יש לי על מה לשמוח ומה לתת לאנשים אחרים".
ההחלטה כיצד לראות את החיים היא שלנו בלבד. אם נרצה, אומר יאיר, אור השמש יזרח על פנינו. זו מהות השיר ומהות החיים בשבילו. "העבודה על השירים גרמה לי להבין שזה הייעוד שלי, שזה מה שעושה אותי מאושר וגורם לי להיות אופטימי כי אני רואה שהחלום שלי מתגשם. אני חייב גם לציין שאחד ההישגים הגדולים בשיר הזה הוא החיבור ביני לבין עומרי סבח, מוסיקאי מוכשר, וגם וירדן גורבי פלג המפיק, שעבד עם המון שמות מוכרים והוציא ממני את כל מה שהיה צריך כדי שיצא שיר כזה. אני מוריד בפני שניהם את הכובע, ומצפה להמשיך לעבוד ולהגשים את החלומות שלי".
יאיר ישמח לשוחח איתכם בעמוד הפייסבוק שלו
