נוטלי המשכנתא: "מתאבדים" ו"מרוששי הורים"

פתגם ידוע אומר "זמנים קשים דורשים החלטות קשות". משפחות ישראליות מסוימות לקחו את ההצעה הזו רחוק מאוד, על רקע הצורך לרכוש דירה. הזמנים בשוק הנדל"ן הם אכן זמנים קשים לאלו הזקוקים לקניית דירה בימים אלו, כאשר מחירי הדירות המפלצתיים דורשים כ-130 משכורות ממוצעות במשק כדי לבצע את הקנייה הגדולה בחיים של כולנו.

טורים נוספים מאת אדם רויטר :

• יותר מדי הגבלות: בנק ישראל חונק את המשק
• הדשא הכלכלי של השכן ירוק יותר. האמנם?
• העם דורש חשבוניות וקבלות. הגיע הזמן להלשין
  

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

ירידה קלה בהכנסה, והדרך לתהום קצרה(צילום: Index Open)

מי הם ה"מתאבדים"? טיפוסים אלו מכונים כך במערכת הבנקאית מכיוון שהבנקאי הבוחן את יכולת ההחזר החודשית שלהם, מגיע מהר מאוד למסקנה שהם "חיים על הקשקש". למה הכוונה? שני בני הזוג עובדים לפרנסתם אך יכולת ההחזר שלהם מצויה במצב כזה שאם תהיה ירידה קלה במשכורתם החודשית, לא חס וחלילה פיטורים, אלא רק ירידה קלה בהכנסה שלהם, אז כבר אין להם מאיפה להביא את הכסף לתשלום המשכנתא.

מדובר במשפחות שבני הזוג מקבלים החלטה לחיות חיים מצומצמים, במינימום, לא לצאת למסעדות, לא לצאת לסרטים, להחזיק מכונית משומשת אחת בלבד (כיום מכונית בישראל כבר מזמן אינה מותרות), ודאי שלא לנסוע לחו"ל, לקנות לילדים פחות צעצועים, לא לתת לילדים חוגים ומורים פרטיים (וזו כבר החלטה באמת בעייתית), כל זאת רק כדי שתהיה להם דירה. הם השתמשו בכל המקורות הכספיים האפשריים ואין להם רזרבות בכלל.

"המתאבדים" אינם לוקחים בחשבון מצב בו הריבית במשק תעלה ואם חלק מן המשכנתא שלהם הינה בריבית משתנה, הם יאלצו לשלם יותר כל חודש. ניתן להניח שרבים מהם אופטימיים לגבי עתידם, הם מניחים שהכנסתם העתידית תעלה, ערך הדירה שלהם יעלה ואז הם ייצאו מהבוץ או לכל היותר הם מניחים שמה שהיה הוא שיהיה. יתכן שהם צודקים והכל יהיה בסדר, אך ללא כל ספק הם עומדים בקו החזית של המשפחות, שהרעה בתנאים הכלכליים במשק, תפיל בהם חללים.

הטיפוס הזה של לוקחי משכנתאות מפחיד את המערכת הבנקאית, אך התחרות בין הבנקים גורמת לכך שהם ממשיכים לקבל משכנתאות על אף שזו בעיה קשה מבחינת שני הצדדים.

המזל שיחק וההורים עוזרים 

"מרוששי ההורים" הינם כבר סיפור אחר לגמרי, כשמם כן הם. מדובר בדרך כלל בזוגות צעירים שהתמזל מזלם וההורים שלהם יכולים ומוכנים לעזור. כדי להשלים את סכומי הכסף לרכישת דירה, ההורים ממשכנים את הבתים של עצמם ומתחייבים גם לשלם את המשכנתא של הילדים שלהם.

חלק מההורים הללו הם אנשים מבוגרים שכבר עומדים תוך שנים לא רבות לצאת לפנסיה ואז התשלומים הללו יעיקו עליהם הרבה יותר, אך הם מוכנים לעשות הכול בשביל הילדים (האמת, רובנו מוכנים לעשות הכול עבור הילדים). במקרים אלו, העומדים בקו החזית הם לא הזוגות הצעירים רוכשי הדירות אלא ההורים שלהם.

הטיפוס הזה של לוקחי משכנתאות אינו מפחיד את הבנקאים. דור ההורים שמוכן ויכול לקחת על עצמו את הסיכונים הללו עבור ילדיו, לרוב מסודר כלכלית ויכול להעמיס את העול הכספי הזה על עצמו.

הדור הזה כבר סיים בדרך כלל לשלם את המשכנתא שלקח על דירתו, הוא מתפרנס בצורה סבירה ובנוסף לכך הילדים שלהם מתפרנסים בעצמם וככל שתחלופנה השנים, משכורותיהם יעלו והם יוכלו בהמשך הדרך לקחת את עול תשלומי המשכנתא על עצמם. במקרה זה מדובר במשא של תשלומי משכנתא המתחלק בין שני דורות ולכן הוא קל יותר מבחינת הממשכנים וגם מסוכן פחות מבחינת המערכת הבנקאית.

אדם רויטר הוא יו"ר בית ההשקעות רויטר מידן ומנכ"ל חברת הייעוץ חיסונים פיננסים