איך מבטלים חצי מהקיצוץ? שאלות ותשובות
האם הקיצוץ בתקציב בכלל נתון להחלטה? מה המשמעות של ביטול מחצית מהקיצוץ הצפוי? האם אנחנו בדרך למפולת כלכלית נוסח אירופה ומה זה יעשה לפנסיה שלנו? תשובות לחלק מהשאלות שהגיעו במיילים ותגובות למערכת
מאז שנחשפה החלטת שר האוצר להגדיל את תקציב 2013 ב-6.5 מיליארד שקל, ולתקן את יעד הגירעון לשנה זו ל-4.9%, התקבלו שאלות רבות במערכת ynet. הנה תשובות לכמה מהן:
כותבים ששר האוצר החליט לבטל חצי מהקיצוץ ב-2013. איך הוא יכול להחליט כזה דבר? האם היקף הקיצוץ נתון בכלל להחלטה או העדפה?
על פי חוק משנת 1992, תקציב ממשלת ישראל נתון לשתי מגבלות: האחת, היא כלל ההוצאה. כלל זה קובע כי בכל שנה יכולה הממשלה להגדיל את תקציב המדינה באחוז מסוים. אחוז ההגדלה מחושב על פי הנוסחה הבאה: עושים ממוצע של הצמיחה בעשר השנים האחרונות, מכפילים ב-60% מהתוצר המשקי (היקף החוב הראוי על פי סטנדרטים בינלאומיים) ומחלקים באחוז החוב בתוצר בפועל. כך, מבטיחים כי הגידול בתקציב יהיה פרופורציונלי לקצב הצמיחה, מחד, ומאידך יוצרים מנגנון שבו ככל שהחוב של הממשלה גדל, תקציב המדינה מרוסן.
על פי המנגנון הזה, תקציב 2013 אמור להיות גדול מתקציב 2012 בסכום של 15 מיליארד שקל. אלא שהממשלה והכנסת התחייבו כבר לתוספת הוצאות של 28 מיליארד שקל. לכן, כדי לעמוד בכלל ההוצאה ולשמור על החוק, הממשלה חייבת לקצץ 13 מיליארד שקל, או לשנות את החוק. ההחלטה שתובא בפני הממשלה ביום א' כוללת סעיף שיאפשר לממשלה להוציא 2.2% מתקציב 2012, שהם 6.5 מיליארד שקל, ולא לספור אותם כחלק מההוצאה התקציבית. כך ניתן למעשה לבטל חצי מהקיצוץ הנדרש, בהיקף של 13 מיליארד שקל.
בעגה המקצועית, מכונה שיטה זאת כשיטת ה"קופסאות". קופסא היא הוצאה תקציבית חד פעמית לשנה מסוימת, שמחושבת כאחוז מהתוצר או מהתקציב הקודם, ואינה משנה את היקף ההוצאה ה"רשמי". אין זו הפעם הראשונה שנוקטים בשיטה זו. בשנת 2006, אישרה הממשלה קופסה כדי לממן את תכנית ההתנתקות, ב-2007 אושרה קופסה למימון הוצאות מלחמת לבנון השנייה, וב-2009 אושרה קופסה בשל ההשלכות של המשבר הפיננסי בארה"ב.
אבל מי ישלם על זה? אומרים שיעד הגירעון ב-2013 יעלה ל-4.9%, או 45 מיליארד שקל. האם זה אחראי?
יעד הגירעון הוא הכלל השני שמגביל את תקציב המדינה. הגירעון הוא הפער בין הוצאות המדינה להכנסותיה. גם אם עומדת הממשלה ביעד ההוצאה, היא עדיין צריכה לגבות מספיק מסים על מנת לעמוד ביעד הגירעון. בשנה שעברה, למשל, נרשם גירעון כפול מהמתוכנן, בהיקף של 38 מיליארד שקל, או 4.2% תוצר, למרות שהממשלה עמדה במגבלת ההוצאה ולא חרגה ממנה.
הגירעון המתוכנן לשנת 2013 אכן יעלה מ-3% תוצר ל-4.9% תוצר, אך הגדלת התקציב אחראית רק לחצי מהגידול בגירעון הצפוי. החצי השני נובע מהעלאות מסים שנדרשו על מנת לעמוד ביעד גירעון של 3% ולא יבוצעו. אכן, יעד גירעון גבוה כל כך עשוי לגרום לחוב של הממשלה לתפוח ולפגיעה בדירוג האשראי של ישראל, אך יש לזכור כי לממשלה לא היו הרבה ברירות.
כדי לעמוד ביעד גירעון של 3%, הייתה צריכה הממשלה לקצץ 13 מיליארד שקל בתקציב ולהעלות מסים בהיקף של 9 מיליארד שקל. כל זה אפשרי אלא שהתקציב יאושר רק בתחילת חודש אוגוסט, לאחר שהכנסת הקודמת התפזרה עקב אי יכולת לאשר את תקציב המדינה והעם הלך למערכת בחירות מוקדמת. ישנם צעדים רבים, הן בתחום הקיצוצים והן בתחום העלאות המסים, שאותם יכולה הממשלה להכניס לתוקף רק בתחילת השנה האזרחית.
העלאת מס ההכנסה, למשל, לא יכולה להתבצע באמצע שנת מס. כך גם ביטול של פטורים ממס הכנסה או העלאת מס חברות. גם תקציב המדינה בנוי כך שישנם צעדים שלא ניתן לנקוט בהם שמונה חודשים אל תוך השנה.
לכן הוחלט כי הקיצוץ המלא בתקציב המדינה, זה שיאפשר עמידה הן בכלל ההוצאה והן ביעד הגירעון, יידחה לשנת 2014, ותקציב 2013 יהיה רק נגזרת של תקציב 2014.
מה זאת אומרת "נגזרת של תקציב 2014"?
אנו רגילים לדבר על תקציב המדינה ועל המסים במונחים של כסף: "קיצוץ של כך וכך מיליארדים והעלאת מסים שתכניס מאות מיליונים...". אך מאחורי כל המספרים הללו ישנן החלטות. אם הממשלה מקצצת, לדוגמא, את שכר עובדי המדינה, אז הקיצוץ הזה בא לידי ביטוי בירידה בהוצאות מדי שנה, ולא בירידה חד פעמית. הדברים נכונים גם לגבי העלאת מס, אם מעלים את המע"מ ב-1%, זה מגדיל את הכנסות המדינה מעתה ועד להחלטה הבאה שתתקבל בעניין, ולא רק לשנה שבה התקבלה ההחלטה.
לכן, אם הכנסת תאשר באוגוסט הקרוב קיצוץ של 18 מיליארד שקל בתקציב המדינה - ועוד העלאות מסים בהיקף של 14 מיליארד שקל, כפי שמציע האוצר – תהיה לצעדים הללו השפעה גם על 2013. הקיצוץ של 18 מיליארד שקל ב-2014, יתורגם להפחתה של 6.5 מיליארד שקל בהוצאות בחודשים אוגוסט-דצמבר 2013.
כמו כן, מבין שלל העלאות המסים שתאשר הממשלה, יהיו כאלו שניתן להכניס לתוקף מיד וכאלו שיש לחכות עד תחילת 2014 כדי שייכנסו לתוקף. העלאות המסים שייכנסו לתוקף מיידית יכניסו לקופת המדינה 2.5 מיליארד שקל עד סוף 2013. התוצאה הצפויה, היא גירעון של 4.9%.
מה ההשלכות של גירעון כל כך גבוה? האם קיים חשש שהממשלה לא תוכל לשלם את חובותיה, כמו ממשלות יוון או ספרד?
זו תמיד אפשרות ואסור לפסול אותה. גידול מתמשך בגירעון ובהיקף החוב, עלול להביא למצב שבו הגופים שמלווים כסף לממשלות - קרנות הפנסיה, חברות הביטוח והבנקים הגדולים – לא יסכימו יותר לרכוש אגרות חוב של המדינה אלא תמורת ריבית גבוהה מאוד. מרגע שהריבית עולה לרמה שבה כבר לא כדאי ללוות כסף, כי ההלוואה רק מגדילה את החוב עוד יותר, המדינה נכנסת למשבר חובות קשה.
אך לפני שמחליטים שאנחנו בדרך לשם, יש לזכור כמה דברים: ההחלטה שתקבל הממשלה ביום ראשון כוללת שני סעיפים: הראשון אמור להביא להגדלת הגירעון ופריצת מסגרת התקציב ב-2013. השני, אמור להביא לעמידה ביעדים לשנת 2014, תוך כדי קיצוץ מסיבי בתקציב והעלאות מסים משמעותיות. השאלה היא לאיזה חלק ייחסו חברות דירוג האשראי והגופים שמלווים כסף יותר חשיבות. לחלק העוסק בשנת 2013, או לחלק שמדבר על מה יהיה מ-2014 ואילך?
בנוסף, יש הבדל מהותי בין ישראל לבין רוב מדינות אירופה והוא שישראל יכולה להדפיס כסף, תוך הפחתה של ערך השקל, בעוד שמדינות שקיבלו על עצמן את האירו אינן יכולות לעשות זאת.
לבסוף, תוך כפי שפרסם משרד האוצר הבוקר, הריביות על החוב של ישראל נמוכות ולא בטוח שיעלו בקרוב. בעולם כולו, בנקים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה מחפשים איפה להשקיע את הכסף באופן שבו יקבלו תשואה טובה ובטוחה. המצב הכלכלי העולמי אינו מזהיר וההשקעה בחברות פרטיות נראית לא בטוחה. כתוצאה מכך, הביקוש לאגרות חוב ממשלתיות עלה ולממשלות קל לגייס חוב בריבית נמוכה יחסית.
קראנו שרוב החוב מגויס מקרנות הפנסיה והבנקים בישראל. האם יש לחשוש שהעלאת הגירעון תפגע בפנסיה של כולנו והצעירים של היום ישלמו בעתיד על הגדלת התקציב?
ב-2012 90% מהחוב שגייסה הממשלה גויס מקרנות פנסיה, בנקים וחברות ביטוח בישראל. המשמעות היא שהריבית שקיבלו הגופים הללו על החסכונות שלכם הייתה נמוכה יחסית. בבנקים ובחברות ביטוח זו פחות בעיה של הלקוח ויותר של החברה. בקרנות הפנסיה, לעומת זאת, שיעור התשואה על ההשקעות קובע במידה רבה את גובה הפנסיה שתקבלו לכשתפרשו לגמלאות. מצב החוסכים לפנסיה אכן אינו מזהיר אך מדובר בבעיה כלל עולמית שאינה קשורה בהכרח למצב בתקציב ממשלת ישראל.
הסכנה הגדולה ביותר, היא חדלות פירעון של הממשלה, שתביא לכך שכל החוב לקרנות הפנסיה ירד לטמיון. זהו תרחיש קיצוני, שאכן התממש בשנים האחרונות במדינות כמו יוון, איסלנד, אירלנד וספרד. עם זאת, יש לזכור כי כמעט בכל אחת מהמדינות הללו התרחש אירוע כלכלי קיצוני שגרם למפולת. בספרד, באירלנד ובאיסלנד התפוצצה בועת נדל"ן שהובילה לקריסה של בנקים. המדינה נאלצה לחלץ את הבנקים כדי למנוע מפולת של כל המערכת הכלכלית, וכך נכנסה לחובות אסטרונומיים.
לפנייה לכתב/ת 
