זה נשף הסיום. מה רציתם, שהן ילכו בג'ינס?

נשף הסיום של בוגרי החטיבה והתיכון הולך ומתקרב, וכמו תמיד הוא מדיר שינה וכספים מההורים. שוב עולות השאלות: "כמה זה יעלה לנו?" ו"למה בעצם זה כל כך יקר?". שוב נשמעות טענות של אנשי חינוך, ובראשם שר החינוך שי פירון בעמוד הפייסבוק שלו, על הדור הקלוקל הזה, דור שלא מעניין אותו דבר חוץ ממותגים, דור שחי בבועה ובכלל לא יודע שבחוץ מתקיימת "מחאה חברתית" (או לפחות שהתקיימה אחת כזו) ושהציבור הרחב מצר על יוקר המחייה. שוב מוצגים בני הנוער כשייכים לדור אגוצנטרי, מפונק ותובעני שרק דורש "תקנו לי, תקנו לי", ושלא אכפת לו להוציא סכומי עתק על מסיבת סיום שדקה לאחר שהיא מסתיימת אף אחד לא זוכר אותה.

עוד חדשות ועידכונים בפייסבוק של ynet

ואני אומרת: יאללה, די! התלוננו מספיק, שמענו מספיק ומה בכלל אנחנו רוצים מהם? זה מה שהם מכירים. תראו איזה סרטים וסדרות הם רואים: "שקרניות קטנות", "בברלי הילס 90210" המחודש ואפילו "המעושרות". אמריקה כבר כאן, העולם הוא גלובלי, והילדים שלנו רואים בני נוער הולכים למסיבות פּרוֹם בבגדים הכי נוצצים שיש, זוכים להתאהבויות והרבה אקשן במפגשים האלה, והם בסך הכול רוצים גם. הם רוצים להתאהב, להסתחרר, לחיות - בדיוק כמו שמראים בטלוויזיה.

עוד כתבות של נירית צוק בערוץ הורים:

המצעד: 8 התחפושות שלא תקנו למתבגרים שלכם

כך תהפכי לנערה הכי מקובלת בכיתה ב-10 צעדים

לרגל אחרי הילד בפייסבוק: זה בכלל עוזר?

ובואו נהיה ריאליים, עכשיו מתעוררים? מה אתם בעצם מצפים מהם? שאחרי שחגגנו להם "בת מצווּש" מעלפת, הם יסתפקו בקומזיץ עם גיטרה על שפת הים בסוף התיכון, או ילבשו לנשף ג'ינס וסנדלים? אז במקום להתבכיין, בואו נזכור שמדובר באירוע מרגש ונחשוב (יחד עם הילדים שלנו וצוות בית הספר) על דרכים יצירתיות להתמודדות עם המצב הקיים. הנה כמה מהן, כל אחד יכול להוסיף כאוות נפשו:

1. הם מספיק בוגרים כדי (גם) לשאת בנטל

יוצאים מנקודת הנחה שאין "אשמים", ובמקום להתלונן מסבירים לילדים שיש כאן בעיה. הסכומים מוגזמים לכל הדעות, ולכן מן הראוי שהם עצמם ישתתפו בחלק מההוצאות. אחרי הכול, רובם המכריע זוכה בדמי כיס על בסיס קבוע.

2. קביעת סדר עדיפויות

באותה שיחה, אגב, כדאי שתסבירו להם שאי אפשר הכל. אבל במקום להגיד מיד "לא", כדאי לחשוב יחד איתם על מה אפשר לוותר. באמת צריך לקנות שמלה במאות שקלים וגם להשתמש בשירותי ספר, מאפרת וסטייליסטית? אפשר להחליט שמוותרים לפחות על אחד או שניים מהם. לא יקרה שום דבר אם הילדה תתאפר בבית בעצמה.

3. מאבק אלגנטי באלכוהול

אחת הבעיות הגדולות הכרוכות בערב הנשף היא צריכת אלכוהול על ידי בני הנוער. בטח לא צריך להזכיר לכם לשוחח עם הילד על הנושא, ולהבהיר חד משמעית שאם שותים לא נוהגים. אבל לא כדאי להסתפק רק בכך. ישנם בתי ספר שלקחו יוזמה והחליטו, יחד עם הצוות החינוכי, שההורים עומדים בפתח כדי שמי שיגיע שיכור או ינסה להבריח פנימה משקאות - פשוט לא יכנס. בבתי ספר מסויימים הוחלט שכדי לא "לפדח" את הילדים, ההורים שיפקחו על הנעשה בנשף יהיו ההורים של תלמידי שכבת י"א.

נשף סיום. כמו בהוליווד(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

4. בשביל זה יש סמס

בין אם אתם מגבילים את הילד בשעת החזרה הביתה ובין אם לא, כדאי שתקבעו איתו שעה מסויימת שבה הוא יסמס לכם שהכול בסדר. זה הגיוני ביותר להישאר בשליטה חלקית גם בזמן שאתם מאפשרים לו לבלות. אל תרגישו לא בסדר עם הבקשה הזו.

5. בשביל זה יש "דף קשר"

גם זה חלק מהעניין - להיות בקשר עם גורמים נוספים. דברו עם הורים שאתם מכירים כבר לקראת הנשף, כדי שיהיה מוסכם ביניכם מה מקובל עליכם ומה לא (אל תסתמכו על כך שהילד אומר "אבל לכולם מרשים"). בנוסף, כדאי לברר מהי מידת המעורבות של הצוות החינוכי בבית הספר בנשף, אם בכלל, ואיך הם מוכנים ויכולים להירתם לנושא.

6. "עוקפים" את הלימוזינה

אגלה לכם סוד קטן - אם תחסמו את הכניסה לאולם וההגעה תהיה מספר מטרים משם (כך שלא ניתן לחנות צמוד לכניסה), כל העניין של "הזמנת לימוזינה לנשף" יאבד מהמשמעות שלו. לבני הנוער הרי ברור שאם

הלימוזינה לא עוצרת ממש מול הכניסה למקום, כל ה"שואו" (או ה"שופוני" - איך שתעדיפו לקרוא לזה) נעלם, וזה כבר לא כזה כיף. אז הנה לכם דרך מצויינת להוזיל לפחות את עלויות ההגעה של הילדים לנשף.

7. קו פתוח

תנו לילדים את התחושה שלא משנה מה קורה, להם או לחבר, ברגע שצצה בעיה או שהם נזקקים לעזרה - שיצלצלו אליכם. בכל שעה. אתם לא תכעסו ולא תגערו, אלא קודם כול תעזרו. הידיעה הזו היא הדבר החשוב ביותר עבור הילד/ה שלכם.

8. והכי חשוב

מרוב מספרים, כספים, דאגות וארגונים אנחנו נוטים לשכוח את העיקר. הילדים שלנו סיימו את בית הספר, והם רוצים לחגוג. הם מתרגשים, ובצדק. זה באמת רגע מרגש! אז תתרגשו יחד איתם, תנו להם ליהנות ולחגוג - בגבולות הטעם הטוב כמובן.