"כותבים, סיפור אהבה": נופלים בין השורות
בדרמה הרומנטית "כותבים, סיפור אהבה" יש את כל החומרים שיכולים לדבר לכל אחד מאיתנו שאי פעם אהב, התאכזב, כתב והטמין את הטקסטים שלו עמוק במגירה. אולי עדיף היה שהבמאי ג'וש בון יותיר שם את התסריט גדוש הקלישאות שיצא לו
אם תבקשו ממישהו לספר לכם על האהבה הראשונה האמיתית שלו הוא, מן הסתם, ישפוך בפניכם את לבו - או כי היה לו רע ועד היום הוא זוכר איך נשבר לבו לרסיסים, או כי עד היום הוא זוכה להיות במחיצתה של אותה אהבה.
עדכונים חמים לפני כולם - בעמוד הפייסבוק של ynet. עשו לייק
בכל מקרה, הוא לא ישכח לרגע את הנשיקה הראשונה שסיחררה אותו, את המבט שגרם לו להפסיק לנשום ואת הכאב הדוקר בכל פעם שהיא הסתכלה על מישהו אחר ולא עליו. אין מה לעשות, האהבה שולטת בחיינו מרגע שאנחנו נולדים ונשארת איתנו עד שאנחנו מתים. אנחנו תקועים באהבה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
להוציא את העלילה מהסיסטם
"כותבים, סיפור אהבה" הוא סיפור על משפחה שבורה של אב (גרג קיניר), אם (ג'ניפר קונלי), נערה בוגרת (לילי קולינס) ונער מתבגר (נאט וולף). לפני כשלוש שנים בגדה האם באב ועברה לגור עם המאהב. מאותו הרגע הפכה לאובססיה של האב שלא מפסיק לעקוב אחריה ואחר מאהבה. בו בזמן הוא צריך לגדל את בנו ראסטי - נער בן 16 שמעדיף לחיות את החיים כשהוא מתבונן מהצד, ואת בתו סמנת'ה - ספק נערה בוגרת ספק אישה צעירה בת 19 שלא מאמינה באהבה, מדלגת ממיטה למיטה, וחושבת שאין שום סיבה לגעת ברגש כי זה רק יפגע בה.
וויליאם בורג'נס, האב, הוא סופר שהוציא שני ספרים וזכה בפרסים על כתיבתו, אבל מאז שאשתו עזבה את הבית הוא לא מצליח לכתוב. במקום זה הוא משכתב סיפורים של אחרים ודוחף את ילדיו לכתוב יומן - ואפילו בודק מדי פעם ביומן את התאריך האחרון של הכתיבה כדי להיות בטוח שזה מה שהם עושים. כך הוא מתכוון לקדם אותם בעולם היצירה והכתיבה.
אריקה, האם, היא היחידה במשפחה שלא כותבת, היא גם היחידה שמצליחה להרגיש משהו כלפי אחרים, להרגיש אהבה. בעלה לשעבר יושב וממתין שהיא תשוב הביתה, שם על המתנה את כל חייו וגם את הכתיבה. במקום לפנות מקום לאהבה חדשה הוא מעדיף לשכב עם השכנה (קריסטין בל) כשהלו"ז שלה מאפשר זאת, בין איסוף הילדים מבית הספר להכנת ארוחות לבעלה. הוא גם מעדיף להפנות את מאמצי הכתיבה כלפי בנו ראסטי, ומנסה לשכנע אותו לצבור כמה שיותר חוויות כדי שיוכל לכתוב עליהן - מחזק את המשפט שאלה שאינם יכולים לעשות, מלמדים (Those who can't do - teach).
לכאורה מדובר בנושא שכולנו מכירים, כולנו מבינים בו, וכולנו חווים אותו, אבל דווקא בגלל זה, קשה להתחבר לסרט שנופל לתוך כל קלישאה אפשרית - החל משמירת מרחק מהרגש כדי לא להיפגע, הזוג שנפרד ומוכיח שהאהבה הגדולה היא זו שתנצח, וכלה באהבה הראשונה והזמן שמרפא את הפצעים.
אפשר לומר שמשפחת בורג'נס מייצגת את ספקטרום האהבה על כל תצורותיה וקלישאותיה: וויליאם אומר לבנו שהוא חייב לצאת ולחוות אהבה, שברון לב ושאר חוויות כדי לכתוב; סמנת'ה מספרת ללו (לוגן לרמן) - שמאוהב בה ולא מוכן לוותר על הקרחון בצורת הלב שיש בה - שהיא לא מאמינה באהבה כי היא לא רוצה להיפגע; וויליאם ממשיך לעקוב אחרי אריקה, מקווה שהיא עוד תשוב לשבת עם המשפחה סביב שולחן האוכל, תקוע באהבה שלא בטוח שהיא אפשרית; וראסטי שמגלה את האהבה הראשונה, כמה היא מממכרת וכמה היא כואבת.
אנחנו, לעומת זאת, נשארים תקועים עם המחשבה שאוסף הקלישאות הללו היה יכול להיחסך מאיתנו אם התסריטאי-במאי, ג'וש בון, היה עושה מאמץ קטן כדי להראות באמת את הצד הכואב של האהבה. זה ששובר אותך לרסיסים ולא משנה כמה זמן עובר, אתה לא שוכח אותה לעולם.
