מתי יטפלו גם בחסכונות האבודים של הבנקים?
יותר מחצי מיליון איש כבר בדקו באתר החדש של האוצר - האם יש להם חיסכון פנסיוני שלא ידעו על קיומו. ומה עם החשבונות בבנקים? מה בנק ישראל מוכן לעשות כדי לעזור לנו לאתר את מיליארדי השקלים האבודים, שנמצאים תחת פיקוחו?
האתר לאיתור חסכונות שהשיק בשבוע שעבר האוצר, הוא אולי הבשורה הצרכנית-פיננסית החשובה ביותר בשנים האחרונות. תוך 5 ימים בדקו כבר חצי מיליון איש - האם להם או לקרוביהם שנפטרו, יש חיסכון פנסיוני שלא ידעו על קיומו. כעת נשאלת השאלה - מה עם הבנקים? איפה האתר לאיתור חשבונות וחסכונות אבודים בבנקים?
לכתבות נוספות הכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet
בבנקים בישראל שוכבים אלפי חשבונות ופקדונות "מנותקי קשר" או "חשבונות רדומים" בסכום המוערך בין 3 ל-5 מיליארד שקל.
בישראל לא קיים מאגר מידע מרכזי, הכולל נתונים על כספים ללא דורש. בנסיבות אלה, לצורך קבלת מידע על חשבון עלום, אין מנוס מביצוע עבודת בילוש ופנייה בכתב להנהלה הראשית של כל אחד מהבנקים המסחריים.
אבל גם אם כבר ביצעתם את עבודת הבילוש ופניתם להנהלות הבנקים – ספק אם יימצא תיעוד מסודר של היסטוריית החשבון, וזאת מסיבה פשוטה: הבנקים אינם חייבים לשמור מסמכים בנקאיים. מתברר כי הוראות הפיקוח על הבנקים מחייבות אותם לשמור מסמכים במשך 7 שנים – רק על עסקאות שנעשו בתחום ניירות הערך (הוראות ניהול בנקאי תקין 419).
אם לא די בכך, גם כאשר לקוח פונה לבנק לצורך איתור חשבון, הבנק רשאי לגבות ממנו עמלת איתור חשבון - עמלה זו אינה נמצאת בפיקוח, כך שכל בנק יכול להחליט על גובה העמלה לפי ראות עיניו.
ליצור קשר עם הלקוח? הגזמתם
הבעיה המרכזית בסוגיה הזו היא העובדה שנכון להיום, לא מוטלת על הבנקים חובה מעשית ליצור קשר עם הלקוח, או לנסות לאתר את בעלי החשבון. גם כאשר יש מחוייבות כזו – הבנקים רואים אותה כהמלצה בלבד.
הנה דוגמה: חשבונות שנותק בהם הקשר עם הלקוח למעלה מעשר שנים - הבנקים מחוייבים לדווח עליהם לאפוטרופוס הכללי. אולם, מנתונים שפירסמנו לראשונה כאן ב-ynet לפני מספר חודשים, עולה כי בחלק גדול מאוד מהדיווחים שמעבירים הבנקים לאפוטרופוס הכללי, לא מדובר בנכסים עזובים. לרוב מדובר בטעויות בשם או בכתובת. מסתבר כי בהרבה מאוד מקרים קל היה לבנקים לאתר את החוסכים או את היורשים, לו רק היו רוצים בכך.
נכון לחודש פברואר השנה, הבנקים דיווחו לאפוטרופוס על 42 אלף חשבונות, בסכום כולל של 480 מיליון שקל. הכסף הזה ממשיך להיות מנוהל בבנקים בעוד במקביל האפוטרופוס הכללי מנסה לאתר את בעלי החשבון.
אל תתלו תקוות גדולות בבנקים
האם בבנק ישראל אדישים? ראוי לציין כי המפקח על הבנקים, דודו זקן, החיל בשנה האחרונה כמה שינויים חיוביים בתחום יחסי בנק לקוח. גם בהקשר לחשבונות האבודים - לאחרונה פורסמה טיוטת תקנות, הקובעת סדר חדש בחובת הבנקים לאתר את בעלי החשבונות - בצורה אינטנסיבית ויעילה. עם זאת, ייקח כמה חודשים טובים עד שהתקנות הללו יאושרו ויכנסו לתוקף. ובכל מקרה, לא הם שיעזרו לציבור לדעת איפה הכסף. מה שנדרש הוא הקמת אתר מידע על חשבונות בבנקים – בדיוק כמו זה שהקים השבוע אגף שוק ההון באוצר, לאיתור החסכונות הפנסיוניים.
גורם פיננסי בכיר המעורה היטב בתחום, אמר לי השבוע בזו הלשון: "להקים אתר כזה נדרשת עבודה, לאו דווקא טכנית, אלא בירוקרטית מול גופי ממשל שונים. זה דורש הפשלת שרוולים ולא הנחתת הוראות. אם מישהו מוכן להתאמץ הוא גם יצליח".
משום מה, בבנק ישראל מעדיפים לתלות תקוות גדולות דווקא בפרוייקט עלום שמקדמים הבנקים בעצמם: ממשק וולנטרי המרכז מידע אודות חשבונות ישנים. המיזם המסתורי הזה, מסתבר, מתגלגל כבר זמן רב ועדיין נמצא בתחילת דרכו. כשביקשנו לברר פרטים אודותיו - באיגוד הבנקים סרבו בכל תוקף להתייחס לנושא.
בניגוד לבנק ישראל, אנחנו לא תולים תקוות - ממשק כזה המבוסס על רצונם הטוב של המרוויחים הגדולים משלל החשבונות האבודים, לא יקום בעשור הקרוב. אם להיות כנים, נראה שגם בנק ישראל בעצמו לא מאמין שזה יקרה. אז אולי הגיע הזמן להפשיל שרוולים?
לפנייה לכתב/ת 
