פרופ' הוקינג, גם חרם הוא חור שחור
חרם מוביל לריק שאינו מאפשר שיח, שכנוע או דיון. לא מול הציבור המוחרם ובטח שלא מול עמיתיך המדענים, החוקרים, האמנים והסופרים הישראלים. בוא לכאן ושכנע אותנו
פרופ' הוקינג שלום, כשהייתי נער בכיתה ט', קיבלתי ספר למתנת יום הולדת. היה זה ספרך המצליח "קיצור תולדות הזמן". אז עוד לא היה אינטרנט ונאלצתי ללקט בשקיקה כל בדל ופיסת מידע אודותיך שפורסמו בעיתון או שודרו בחדשות. "אבל איך יתכן שאדם על כיסא גלגלים שבקושי מדבר, גילה כאלו תגליות חשובות על החלל?", שאלתי את אבי, מסרב להאמין.
עוד בערוץ הדעות:
מעשה העגל / עדנה קנטי
שוות יותר - מקודמות פחות / חנה בית הלחמי
מאז ועד היום, 25 שנים לאחר פרסום ספרך, היו נזקפות אוזני למשמע השם פרופ' סטיבן הוקינג, חזרה אל הרגעים ההם של נערותי, אל תחושת ההתפעלות ממישהו שמוכיח שאפשר לעשות את הבלתי אפשרי, הרי זה היית אתה. ובכן, עד השבוע.
כי השבוע הודעת על ביטול השתתפותך בוועידת הנשיא. הסיבה הייתה שהינך מרגיש מחויב לכבד את החרם האקדמי על ישראל בשל יחסה לפלסטינים. את הודעתך גיבו גורמים מטעמו של גוף המכונה "הוועדה הבריטית למען אוניברסיטאות בפלסטין". עוד אחד משורת גופים המונעים על ידי גורמים פלסטינים ושותפים לתעמולה זולה המכונה BDS (חרמות, משיכת השקעות וסנקציות על ישראל).
חרם פסול בעיקרו. אבל יש משהו מקומם עוד יותר בתופעה שדווקא אנשי רוח, מדע ותרבות מחרימים ציבור, כל ציבור. כי אם קיים תחום אחד שבו חייב להיות מקום לשיח, לגשר תרבותי, לשינוי ערכי - הלוא כאן בדיוק המקום, באותה במה שאתה וחברייך עומדים עליה. אם הייתי צריך להגדיר זאת בשפתך המדעית הייתי כותב שהחרם מייצר אנרגיה הפוכה, שלילית, וואקום. בשפתי - הוא מוביל לקיצוניות, התבצרות בעמדה, החרפה. כן, חרם מוביל לריק שאינו מאפשר שיח, שכנוע או דיון. לא מול הציבור המוחרם ובטח שלא מול עמיתיך המדענים, החוקרים, האמנים והסופרים הישראלים.
רוצה להשפיע? בוא לכאן
הרי כמה פעמים גילינו שיר שגרם לנו לחשוב אחרת על משהו, על מישהו, על עם כלשהו? כמה פעמים נוכחנו לגלות שתגלית מדעית של חוקר זר, שקשה להגות את שמו, שינתה את החיים שלנו לעד? כמה פעמים במאי של סרט פוליטי גרם לנו לומר למישהו לידנו: "אתה יודע, זה כנראה לא בסדר".
פרופ' הוקינג, לו רצית להשפיע על עתידם של הפלסטינים ועל היחס הבעייתי, לטענתך, של ישראל כלפיהם - היה חשוב שתתייצב כאן, בירושלים, בירת ישראל, ותגיד את הדברים. תשמיע אותם כך שיהדהדו, יעוררו דיון, ייצרו כותרות. תאמר אותם כך שנקשיב, שנהנהן בראש, שנחזור אל אהובינו ונאמר: "את יודעת, הקשבתי היום לפרופ' הוקינג, יש משהו במה שהוא אומר...".
כי ככל שהדברים שתאמר עלולים להיות קשים לאוזנינו, ישראל היא עדיין דמוקרטיה תוססת ובועטת, כזו עם חופש ביטוי שאין לו אח ורע, לא רק במזרח התיכון אלא גם בעולם המערבי שאתה מגיע ממנו. כי מותר וראוי לצפות מאיש רוח בשיעור קומתך שתתעמת עם השאלות, תנסה להבין שקיימת מציאות אפורה בין הישראלים לפלסטינים.
אני, פרופ' הוקינג, התבגרתי. כבר איני אותו הנער. הבנתי שהמציאות בדרך כלל אינה פשוטה. היא אינה שחורה או לבנה, היא לרוב אפורה. חבל שדווקא אתה, מושא הערצתי, בחרת להחרים אותי, את אותו הנער עם החלום. מצער אותי שבחרת באופציה השחורה, בחרם. זו שיוצרת חורים שחורים של יחסים בין עמים ומדינות, אותם חורים שבולעים כל מה שנקרה בדרכם. את זה, למדתי דווקא באותו הספר שקיבלתי במתנה, "קיצור תולדות הזמן".
ומה יהא על אותו קורא צעיר שיקבל ביום הולדתו הקרוב את ספרך? האם גם הוא יזכה לאותו שיעור חשוב לחיים שאני זכיתי לקבל בנערותי? למרבה הצער, תמיכתך בחרם מורישה לדור הבא את כישלונה של תרבות השיח, את הבגידה בכל מה שראוי וטוב בערכי יסוד בני אלפי שנים. ערכי המדע, התרבות והאמנות.
עו"ד צחי גבריאלי שימש כיועצם של ראשי הממשלה בנימין נתניהו ואהוד אולמרט.
המאמר פורסם במקביל גם בהפינגטון פוסט בבריטניה