הטבלה כן משקרת

ההתמכרות הלאומית לאירוויזיון הדרוגים והמיקומים של דוחו"ת ה-OECD, הביאה לזילות מוחלטת של ערכים ונורמות חברתיות מתוקנות. התקפי הזעם והמאניה דפרסיה שתוקפים חלקים גדולים מאוכלוסיית ישראל, בכל פעם שמתפרסם מדד זה או אחר, מעידים על רפיסות ודרדור של החוסן החברתי באופן מעורר דאגה. בטח נוכח הסכנות והאתגרים הקשים שעוד נכונו לנו כאן.

אחרי ששעבדנו את מערכת החינוך לקלחת ציוני המיצ"ב תוך דריסה ברגל גסה של מה שנותר עוד מהערך "חינוך", הגיעה תורן של טבלאות העוני. השבוע קבעו שמני ה-OECD כי כל

 ילד שלישי בישראל הוא עני. האמנם? כשם שהישיגי תלמידי ישראל המשתפרים במתמטיקה אינם מדד לטיב החינוך, כך גם טבלאות האקסל של ארגון ה-OECD אסור שישמשו בסיס ערכי להגדרה "עוני".

מן הדו"ח האחרון למדנו על מגמה נמשכת של פערים ומעמדות בחברה הישראלית. עוד למדנו שמצבם הכלכלי של אזרחי מדינות שבהן שכונות שלמות בנויות פחונים וקרטונים הוא "טוב יותר" מזה של עניי ישראל. למה? בגלל הבדלי השכר החציוני. אתם הבנתם את זה? תושבי רמת השרון המערבית הם מזי רעב לעומת תושבי כפר שמריהו אליבא ד-שמני ה-OECD. אכן מופרך לחלוטין.

לפיכך "עוני" הוא לא מושג כלכלי יציר טבלאות האקסל. "עוני" הוא מושג תרבותי. הקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה שימוש במילה "עוני", כמן פטנט לעורר באמצעותו סנטימנט לאומי, מצד ארגוני מזון או פוליטיקאים טרמפיסטים, רק תורמת לזילות ערך החיים. חמור מכך היא מרדדת את הדיון בסוגיית העוני ומונעת קידום פתרון של ממש לפערים. מי נפגע מכך בעיקר? נכון. העניים. או אם לדייק העניים באמת.

מיהו באמת עני?

טבלאות ודו"חות שמעטירים עלינו בקצב מכונת ירייה, אפשר לקמבן בקלות. מספרים בניגוד לאנשים אפשר להעלים בלחיצת כפתור. ברצותו של סוקר בעל אג'נדה אחת, נוסקים השיגי תלמידי ישראל, וברצותו של בעל אג'נדה הפוכה, המגמה מתהפכת.. אז למי להאמין? למצפון למוסר ולצדק שאמורים לפעם בליבו של כל מי שבגר במערכת חינוך שמנחילה ערכים ולא רק ציונים לשיטת ה-OECD.

אפשר בהחלט לדבר על עוני במושגים מוחלטים ולא יחסיים. מי שאין לו מה לאכול, אין לו קורת גג וגם לא כסף לתרופות, הוא עני נקודה. לעומתו מי שמתבטל מעבודה כי היא לא "ראויה" לו או כי לימודים נעלים יותר בעיניו, אינו ראוי להגדרה "עני", אלא לתואר: "בטלן". מי שמתעקשים להוליד

 יותר ילדים מכפי יכולתיהם הכלכליות הם לא "עניים", אלא פושעים, מופקרים. מי שעובד בשחור ומתחמן את רשויות המס הוא לא "עני", אלא רמאי וגנב ומי שמתעקש להלין כל ילד בחדר נפרד, אך לא גומר את החודש לדבריו, הוא לא "עני", אלא פשוט, גרגרן חסר תקנה.

הזכות המוסרית להיקרא "עני" שמורה למי שלמרות חריצותו, אחריותו ויושרתו אינו מצליח לזון את משפחתו. יש יותר מדי כאלה בישראל של היום וגם לו היה רק אחד, הרי שמבחינה מוסרית טהורה, מדובר באחד יותר מדי. האם לצד שיעורי העוני היחסי, פרסם ארגון ה-OECD  גם את שיעור הבטלנות היחסית? הבריחה היחסית מאחריות אישית? או רמת התחמנות היחסית של אזרחי ישראל?

נתוני העוני היחסי של ה-OECD הם מספרים עקרים שנותנים רוח גבית בעיקר לטוקבקיסטים. תיקון צודק ומוסרי הם בטח לא מקדמים.

זיו תדהר, אדריכל וקריין רדיו