האדמו"ר האחרון: מה סודו של הרבי מלובביץ'?

"מה כל כך מיוחד ברבי הזה שהם לא מפסיקים לדבר עליו?", שאל בנו של יחיאל הררי לאחר שהשתתף לראשונה בהתוועדות חסידית ("פארבריינגען") של חב"ד, שבה שרים, שותים ומספרים על הרבי מלובביץ'. לדברי הררי האב, השאלה הזו היא שהציתה את הסקרנות, שבסופו של דבר, הובילה להחלטה לכתוב את הספר "סודו של הרבי".

<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

• חסידים על הבמה: הרבי מלובביץ' חי
  

"הגעתי למסקנה שיש מקום לביוגרפיה שתבחן את סוד הכריזמה וההשפעה של הרבי על הקהל", אומר הררי. "ביוגרפיה שתאפשר לקורא להבין את קורותיו המרתקים של הרבי לצד תפיסת עולמו. בספר השתדלתי לרדת לפרטי הפרטים בסיפור חייו ובסדר יומו של הרבי, וגם להציג בפני הקורא סוגיות יסוד בעולמה של חב"ד, שבלעדיהן אי אפשר להבין את הרבי, את התפקיד שלו בעיני החסידים, את הרעיון המשיחי, ואת ההיגיון העומד מאחורי ההשתטחות ההמונית על קבר הצדיק".

לחיות עם הרבי

כתיבת הספר ארכה שנתיים שהיו לדברי הררי "מתישות ומענגות כאחד". "כדי לכתוב ביוגרפיה צריך לחיות את מושא הכתיבה בכל המובנים", הוא אומר. "לא קל לחיות עם אישיות כמו הרבי בצורה כל כך אינטנסיבית. זוהי משימה מאוד תובענית, שלפעמים גורמת לך להסתכל על עצמך בצורה אחרת". 

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהררי, שאמנם היום מגדיר את עצמו כאדם מאמין אבל גדל כאתאיסט, צלל אל נבכי חב"ד. כבר כשעבד על עבודת הדוקטורט שלו שעסקה ב"רטוריקה משיחית", התחקה אחר היסודות הקבליים בהגות של חב"ד. בהמשך פנה אליו רב שנמנה עם חסידי חב"ד וביקש ממנו לערוך לספר את שיעוריו על ספר התניא. הררי נענה לאתגר, וחקר לעומק את ספר היסוד של החסידות. בהמשך כתב ארבעה ספרים נוספים בתחום הקבלה והחסידות. "סודו של הרבי" הוא ספרו השישי.

"ידעתי שאי אפשר לכתוב ביוגרפיה רצינית על הרבי בלי גישה למגוון מקורות המצויים בארכיוני תנועת חב"ד, ובלי שאישים מרכזיים בעולמה של החסידות ישתפו פעולה", הוא אומר."נדמה לי שבזכות ספרים קודמים שכתבתי אודות החסידות, שהתקבלו בהערכה גם על-ידי החסידים, הצלחתי לרכוש את אמונם של בכירי חב"ד, והם פתחו בפני ארכיונים ומסמכים שאינם נגישים לקהל הרחב".

קנאי לזמנו הפרטי

בכיר בחסידות חב"ד אמר השבוע כי הופתע לגלות בספרו של הררי לא מעט פרטים על הרבי שלא היו ידועים לו קודם. "יש בספר תכתובות פנימיות מרתקות בין הרבי ובין חמיו וחמותו, שמהן עולה נחישותו ללכת בדרך שהתווה לעצמו", אומר הבכיר.

"מצד אחד הרבי מתבטל לחלוטין כלפי חותנו, אך באותה שעה הוא אינו נענה

להפצרותיו להיפתח אל הציבור", אמר הבכיר. "חותנו כותב לו מכתב נוגע ללב ומתחנן שיסכים לקבל עליו משרת רב בפריז, אך הרבי ממשיך להתבודד ולא מקבל עליו תפקיד רשמי כלשהו. גם כשאירופה כבר בוערת, עדיין הרבי לא מוכן לעזוב את פריז ולהצטרף לחצר חותנו בארצות הברית. הספר מציג את המאמצים המתוחכמים שחותנו עושה כדי לגרום לחתנו לצאת מאירופה ולבוא לארצות הברית, הנוחלים הצלחה רק כשכבר אי אפשר להישאר עוד בצרפת".

"ב-1935 הרבי סירב להצעת עבודה בתור רב בפריז", מספר הררי. "למרות הפצרות של חמיו, הרבי הרי"ץ, שכתב לו כי הדבר יוסיף לו 'חבילות חבילות של בריאות', הוא סירב לכל עבודה פומבית משום שהיה קנאי לחיי העיון ולזמנו הפרטי".

הררי חושף בספרו גם פרטים חדשים אודות חיי היום יום של הרבי, למשל, שהאדמו"ר לא היה אוכל לחם, בשר או עוף בימות חול. "בעצת רופאו, הוא היה אוכל כמה קוביות שוקולד לפני שהיה יוצא לעמוד שעות ארוכות לחלק דולרים ולברך את הציבור", מספר הררי.  "עוד מסתבר כי בערבי שבת היה הרבי סועד ארבע מנות - דג, מרק, מנה עיקרית וסלט פירות. ארבע המנות הן חלק ממנהג שקיים האר"י, כשכל מנה בסעודה מקבילה לשם הבורא – י-ה-ו-ה".

סיוע צמוד של החסידות

הררי בפתח העתק בית הרבי הניצב בכפר חב"ד(צילום: איציק בירן )

"ביקרתי בניו-יורק, בשכונה שבה התגורר הרבי, בזמן כינוס השלוחים העולמי. נפגשתי עם האישים שהיו קרובים אליו ביותר, ובהם ה'חוזר' הרב יואל כהן ורעייתו לאה; פגשתי את מזכירי הרבי, יהודה קרינסקי ויהודה-לייב גרונר. דיברתי עם הספרן הראשי, שלום-דובער לוין, ועם ועוד אישים רבים.

"בכל המפגשים ניסיתי לחלץ מידע שמעבר לרשמי ופרטים מעניינים על חייו של הרבי ודרך התנהלותו, ולאחר מכן לבחון את אמינותם והשתלבותם עם התיעוד הקיים ועם דברי הרבי בעצמו. חברת המדיה JEM הייתה לי לעזר רב. לחברה יש ארכיון מקצועי עצום, כתוב ומצולם, ובכלל זה אוסף של תעודות ומסמכים שבעזרתם יכולתי להתחקות אחר מהלכיו של הרבי בשנים שנחשבות עלומות, כאשר חי בברלין ובפריז".

האם נאלצת להלך בין הטיפות - לא לפגוע בחסידים מחד, ומאידך לכתוב ספר ביקורתי ומהימן?

"כבר במבוא אני מתאר בהרחבה את מתודת המחקר. מצד אחד, כלים של ביקורתיות, בחינת אמינות הדוברים והישענות על מקורות מוסמכים הכרחיים לכתיבה. מצד שני, כתיבת ביוגרפיה מהזווית הביקורתית, היא אולי בעלת ערך מוסרי בעיני הכותב, אך מחמיצה את ההבנה של הקהל ואת הסיבות האמיתיות שהוא מקבל עליו את מנהיגותו של אדמו"ר ואת משנתו הרעיונית.

לא יקום יורש

הררי מעיד כי הספר נכתב מתוך הערכה גדולה לרבי ולפועלו, "אם כי מתוך התעקשות על אמינות הפרטים הביוגרפיים, ודיון מעמיק בסוגיות החשובות שעמדו ביסוד תורתו", הוא מבהיר.

היה נחוש ללכת בדרך שהתווה לעצמו. הרבי מלובביץ'(צילום: זיו ריינשטיין)

"חשוב לזכור שהרבי עצמו היה דמות רבת פנים, שידעה לשאת סתירות. הוא הכיל בתוכו כל-כך הרבה ניגודים, שניתוח חייו דורש התבוננות עדינה ומורכבת. כך, למשל, זמן קצר לפני שקיבל עליו את ההנהגה. התריע כי 'אם ימשיכו להציק לי בעניין הנשיאות, אעלם ואיש לא ימצא את מקומי'. כדי להתמודד עם השאלות והסוגיות הקשות,

ניסיתי להסתכל על המציאות דרך המשקפים שלו, ולא דרך משקפיים שיפוטיות".

כעת, משחלפו כ-19 שנה להסתלקותו של הרבי - איזה עתיד אתה צופה לחסידות?

"על-פי רוב לא נהגו ראשי חסידות חב"ד להותיר אחריהם צוואה הקובעת מי יהיה היורש. מי שהיה ראוי לתפקיד היה צריך להיבחר ולהתקבל על-ידי החסידים. דווקא בשל כך אני לא מאמין שיקום לרבי יורש.

"היו ניסיונות אזוטריים להצביע על יורשים פוטנציאליים, אולם בעיני רוב החסידים, מכל הזרמים, הרבי היה לא רק דמות ייחודית במובנים של יכולת שכלית, למדנות, אהבת הזולת, מחויבות ונחישות, אלא הם מאמינים שהוא ממשיך לפעול בעולם מהמקום שבו הוא נמצא. כך שבמבנה החברתי הקיים, נראה שהמסרים של חב"ד ימשיכו להיות אקטואליים בעיני רבים, גם בהיעדר יורש".