יוזמה חרדית: קדיש על "יורם בן משה" קניוק
על אף שנפטר כ"חסר דת" וביקש שלא להיקבר כמקובל במסורת ישראל - ברחוב החרדי והדתי מתגבשות מחוות דתיות לעילוי נשמתו: קדיש, משניות ותהלים. הרב מצגר: "ברבנות הראשית נדאג שיאמרו עליו 'קדיש', כי אחרי הכל הוא יהודי"
למרות הכל - קדיש יתום: ברחוב הדתי והחרדי קיבלו ברגשות מעורבים את הידיעה על מותו של הסופר, יורם קניוק, שנולד כיהודי, חי כ"כופר", הלך לעולמו "חסר דת" - ואף בחר שלא להיקבר כמקובל על פי מסורת ישראל. לצד המקטרגים על יחסו העוין והמנוכר לשורשיו, יש המזכירים כי "יהודי הוא יהודי הוא יהודי", ולמרות צוואתו יוזמים מחוות דתיות לעילוי נשמתו – אמירת קדיש, לימוד משניות וקריאת פרקי תהלים.
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
בערוב ימיו ניהל קניוק מאבק ציבורי ומשפטי להכרתו כ"חסר דת" במרשם האוכלוסין – כמו חלק מצאצאיו, אך ההלכה היהודית קובעת כי מי שנולד לאם יהודייה אינו יכול לבטל או להמיר את דתו, ואף אם עשה כן – הדבר חסר משמעות. בהתאם לכך, רבים התעלו על המטען הרגשי העצום נגד הסופר המנוח, והחליטו לנהוג בו "חסד של אמת" - על פי אמונתם.
אחד מהם, תושב ירושלים, אמר ל"קו הסקופים" החרדי כי ידאג ל"מילוי מקום" בניו של קניוק, כדי שבמשך שנה שלמה ייאמר "קדיש יתום" על הנפטר "יורם בן משה". לדבריו, מעשה זה מועיל לנשמת המת בעולם הבא, וזוהי זכות וחובה אישית וציבורית כלפי כל יהודי שהלך לעולמו – גם אם היה כופר, פרסם מאמרים נגד עיקרי הדת, ולא השאיר צאצאים שיעשו זאת עבורו בעצמם.
הרב הראשי: "אחרי הכל, הוא יהודי"
גם הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, אמר ל-ynet: "למרות שאני כואב מאוד גם על ההחלטה האישית שלו,
וגם על המאבק המשפטי שניהל, שבסופו נפרצה פרצה לרישום אזרחים יהודים כחסרי דת, אנו נדאג ברבנות הראשית שיהיה מי שיאמר עליו 'קדיש' במשך השנה הראשונה, כי אחרי הכל הוא יהודי".
במקרים מעין אלה, כמו גם כאשר מת אדם ערירי, נהוג כי תלמידי ישיבה או אברכי כולל מתנדבים לומר "קדיש", ללמוד משניות ולקרוא פרקי תהלים לעילוי נשמת המנוח – לעתים תמורת תשלום סמלי.
הרב ד"ר בני לאו כתב בדף הפייסבוק שלו על קניוק: "עבור רבים מאיתנו הוא סמל לספרות הישראלית שצמחה מחולות תל אביב. בשנים האחרונות הוא ביקש להיות גם הסמל הממדר ומפריד בין הישראליות והיהדות".
לאו נזכר כיצד מצא עצמו לפני 17 שנה בוכה למקרא טור של קניוק בעיתון "הארץ", בשבח הניתוק מערכי היהדות לטובת ערכים אוניברסליים: "בכיתי כי האמנתי שהכתיבה הזו באה מתוך פצע מדמם בנפש יהודית. אני יכול לשער שהפצע הזה בא מתסכול ומנתק עמוק בינו לבין חלקים רבים מהעם שאיבדו את היכולת לדבר איתו".
"פתאום, לפני חצי שנה, מצאתי עצמי באירוע של 'ידיעות ספרים' לרגל חג החנוכה. לילה גשום מאוד, מחסני
הספרים בחולון בהדלקת נר רביעי - ולהדלקה מוזמנים הרב ישראל מאיר לאו ויורם קניוק. יורם עומד לצד הרב לאו ואומר שמאז ילדותו לא זכה להדליק נר חנוכה. הרב לאו מתכבד, נושא דברים ואז, כשדוד שטרום נועל את הטכס, פתאום אומר יורם קניוק: 'אפשר להדליק?'"
"שטרום מבקש מהקהל הקטן, שכבר החל להתפזר, לעצור ולכבד את המעמד", מתאר הרב בני לאו. "יורם קניוק עומד מול החנוכייה, ואז מתברר שהנרות כבר דולקים. שטרום פוסק הלכה: הכוונה שלך מספיקה - כאילו הדלקת. ואני מתבונן במחזה הזה וחושב - אולי נוסיף עוד נר לנס הקטן הזה?".
לאו הוסיף כי האירוע עורר אצלו מחשבה "על השאלה של היהודי שבי ועל השאלה של הדלקת הנר שלי ועל השותפות שלנו בהדלקת הנרות ועל הפוטנציאל שלנו להדליק נרות במקום להבעיר שריפות", וחתם: "אולי בתעודת הזהות שלו זה כבר לא כתוב, אך כולו היה יהודי. יהי זכרו ברוך".
לפנייה לכתב/ת 
