פלאשבק מ-2006 / משחק מספר 4 בגמר ה-NBA

לברון ג'יימס היה נפלא (סוף סוף), כריס בוש נראה כמו סופרסטאר ואריק ספולסטרה שוב ביצע פעולה טקטית מרשימה. אבל הניצחון לפנות בוקר של מיאמי על סן אנטוניו שייך קודם כל לדוויין ווייד. שרון דוידוביץ' על השחקן עם האופי הכי גדול בשורות האלופה. וגם: אנא ילדים, עזרו לנו למצוא את מאנו ג'ינובילי

שרון דוידוביץ'פורסם: 14.06.13 , 13:38

ב-2006 העולם היה שלו. רונאלדיניו בדיוק קרס במונדיאל, מסי היה צעיר מדי ואוסיין בולט עדיין לא היה בתודעה. ב-2006 דוויין ווייד היה הספורטאי הכי גדול בעולם כשהוביל את מיאמי היט לאליפות ראשונה בתולדות המועדון.

מכבי חיפה אלופה - כל הידיעות:

לפנות בוקר (ו') הפך "פלאש" שוב לכדורסלן הכי חשוב בעולם (יסלח לנו קוז'יקרו), לאחר שהיה הגורם המרכזי ב-93:109 של מיאמי על סן אנטוניו בסדרת הגמר, שקבע 2:2. ווייד השחוק, המבוגר, הפצוע, זה שסופג ביקורת בלי סוף בפלייאוף הנוכחי – נראה הלילה שוב כאילו השנה היא 2006. נו, השנה ההיא שאפילו לא ידענו עדיין מה זה אייפון...או פייסבוק, רחמנא ליצלן!

שוב במרכז התמונה. דוויין ווייד ולברון ג'יימס(צילום: AP)

עם קצת עזרה מחברים

עד משחק מספר 4, ווייד לא צלח אפילו פעם אחת בפלייאוף הנוכחי את רף 20 הנק'. אפשר להאשים כמובן את המצב הרפואי, אבל זה בעיקר מצב מנטלי. אותו כוכב שהוביל מועדון לאליפות היסטורית והסכים לזוז הצידה כדי לפנות מקום לכוכב הגדול של הליגה – עשה זאת דה-פקטו מבחינה נפשית כבר עונה שלמה.

זו הקבוצה של לברון ג'יימס, ו"פלאש" יודע זאת. אבל לאחר שלושה משחקים בינוניים של "המלך", ווייד הבין שמישהו צריך להכניס את האחרים לעניינים. וכך היה. כמו בשאר הסדרה, גם הפעם ווייד קיבל מטר פנוי לזרוק, רק שהפעם הוא גם זרק. וגם קלע. וגם חדר. וגם סחף אחריו את לברון.

שני הסופרסטארים תקפו את הסל באגרסיביות, תמיד 6 או 7 שניות מתחילת ההתקפה, ורשמו 11 מ-15 בחדירות לצבע (ווייד עם 6 מ-6), כשהם מנטרלים לחלוטין את יתרון הגודל והפיזיות של סן אנטוניו. גם בהגנה זה נעלם עם 7 (!) חסימות. ג'יימס סוף סוף הופיע לגמר הזה עם 25 זריקות ו-8 מ-11 מחוץ לצבע.

עוד הימור שהשתלם. אריק ספולסטרה(צילום: EPA)

ווייד הפך לשחקן הראשון מאז אייזיאה תומאס והשני בלבד בהיסטוריה, שקולע לפחות 30 נק' ורושם 6 חטיפות במשחק גמר NBA. הוא גם השחקן החמישי בלבד אי פעם שרושם משחק של לפחות 30 נק', 5 ריב' ו-5 חט' (יחד עם פיפן, ג'ורדן, אייברסון וד"ר ג'יי). ודרך אגב – לו יש כבר שתי טבעות, ללברון רק אחת.

המחמאה הגדולה צריכה ללכת דווקא לאריק ספולסטרה, שהשליך פנימה את מייק מילר לחמישייה במקום האסלם, והפך את הסמול בול של מיאמי לאקסטרה-סמול בול עם גבוה אחד בלבד (סוג של גבוה) על המגרש כל הזמן. ההימצאות של מילר או ריי אלן בצדדים, ריווחה את המשחק ואפשרה ללברון ו-ווייד לחדור פנימה, כמו גם להיות הרבה יותר זריזים ברגליים מול הספרס האיטיים גם ככה.

ומילה טובה גם צריכה ללכת לכריס בוש שקלע 20 נק' והוריד 13 ריב': יופי.

"משהו פה מסריח", אומר לעצמו ג'ינובילי?(צילום: AP)

מאנו אוי מאנו

סן אנטוניו שוב איבדה יותר מדי כדורים (18), אבל שוב, הכל בסדרה הזו מסתכם בסופו של דבר בקרב בין השלישיות הגדולות. אז אם 85 נק' מתוך ה-109 של מיאמי נקלעו על ידי "הביג 3", אצל הספרס זה הסתכם ב-40 מתוך ה-93.

בעוד טים דאנקן עשה את המירב עם 20 נק' ולטוני פארקר (15, כולן במחצית הראשונה) ישנה נסיבה מקלה עם הפציעה בשריר הירך האחורי (אם כי פופוביץ' טוען כי זה לא תירוץ), נותרנו עם אשם אחד, גדול, ענק – מאנו ג'ינובילי.

בכל ארבעת המשחקים, עומד הארגנטינאי על 30 נק' בלבד ב-13 מ-44 עלובים בלבד מהשדה עם מדד +/- מסתכם של מינוס 36 בדקות שהוא על המגרש. האיש שזכה בכל תואר אפשרי ממשיך את העונה הרעה שלו כשהוא מבולבל, מקבל החלטות רעות ומסירות לא נכונות ופשוט לא מצליח לתת את הדחיפה מהספסל.

סוף סוף לברון לא פחד לחדור פנימה(צילום: רוטרס)

ייאמר לזכותו של גרג פופוביץ' כי הוא מנסה לשחק עד כמה שניתן עם הסגל וממוצע הדקות של מאנו עומד על 23.2 דקות בלבד. אבל אולי, רק אולי, אפשר לחשוב לשלב מישהו אחר מהספסל במקומו. נגיד....טרייסי מגריידי? סתם, מחשבה. מטורפת, אבל מחשבה.

הזוכה בתואר האקס פקטור של הלילה: ריי אלן – 14 נק' ויציבות מתמשכת בסדרה. איפה הוא ואיפה "החברים" מבוסטון.

הזוכה בתואר הנון פקטור של הלילה: טיאגו ספליטר – 3 נק', 3 איבודי כדור. תגיד, אפשר גם לבוא ולחסום אותך, בבקשה?