חופשה באילת? לכו תשכנעו תיירים לבוא לפה

מה עוד לא נכתב בגנות חופשה באילת? שהיא יקרה יותר מחופשה מקבילה בחו"ל (כולל טיסות), שהתפתחות האטרקציות התיירותיות בעיר נעצרה איפשהו בתחילת שנות ה-90 (מישהו אמר קעקועי חינה?), שהאלטרנטיבות זולות וטובות בכל מימד אפשרי, וכן הלאה.

ואף על-פי-כן, החליטה המשפחה המורחבת שלי לרדת לאילת לסופ"ש, דקה וחצי לפני חום יולי-אוגוסט ולפני צונאמי הצרפתים והתיכוניסטים שמטביע את העיר בכל קיץ.

עוד על החופשה שלכם באילת:

• אכזבה במלון באילת: לכלוך, כתמים וג'וקים בחדר
• מסעדנים באילת: "מלונות הכל כלול פוגעים בנו"
• חופשה להשוואה: רודוס או אילת?
  

אז איך היה? אתחיל דווקא מהזוטות, אלה שלא יגרמו לכם לבטל חופשה אבל ירעננו את ארסנל הקללות שלכם. העניין הראשון מוכר

לכל תל אביבי והוא מצוקת החניה. כשזה ליד הבית זה דבר אחד, אבל כשזה ביעד החופשה הלא זולה שלכם - זה הרבה פחות נסלח.

מגרשי החניה של בתי המלון מסוגלים להכיל מספר זעום של כלי רכב, ואלה שכבר חונים שם לא נראים כאילו זזו משם במהלך המילניום האחרון. עיריית אילת, מצידה, קפצה על המציאה, וכשירות לתייר צבעה את כל המדרכות באזור בכחול לבן, כך שהחניה היא בתשלום. גם בשבת.

אז לישראלים יש את "פנגו", שמאפשר לתזמן חניה מראש מבלי לצאת מהמלון. והתיירים? הם יאלצו להשכים ב-7 בבוקר כדי להזיז את הרכב השכור (ונשאלת השאלה - לאן בדיוק?).

תשאירו את הרכב בבית. חנייה באילת (צילום: יוסי דוס-סנטוס)

כסף קטן - עצבים גדולים

העניין השני הוא האינטרנט בבתי המלון. בכל בית מלון שמכבד את עצמו בארץ ובחו"ל האינטרנט בחדרים בדרך כלל בתשלום, אך בלובי הגלישה היא בחינם. לא באילת. ושוב, גם כאן לישראלים יש את "הכל כלול" בסלולרי, אבל התיירים - אוי להם ואבוי לחשבון הבנק שלהם. כאמור, כסף קטן - עצבים גדולים.

יציאה אל הטיילת האילתית המוכרת גורמת לפרץ של נוסטלגיה מרגשת מימי הטיול השנתי בתיכון. ילד שמוכר ב-10 שקלים את הצעצוע-שעף-לשמיים-וחוזר-אליך-רק-באילת (לדעתי זה אפילו אותו הילד מלפני 20 שנה), אותו דוכן קעקועי חינה, ואפילו הסירות שעומדות להשכרה ב- "אראלה התקשרה אלי" ש"ח לשעה הן אותן סירות מפעם, רק שנוספה להן שכבה לא מחמיאה של סולר וקילופי צבע. נוסטלגי, אבל רחוק שנות אור מהמתרחש בערי חוף ונופש ברחבי העולם. אלטרנטיבה לחופשה ביוון או בספרד? אז זהו, שלא.

אותם צעצועים, אותם קעקועים. הטיילת באילת(צילום: מוטי קמחי)

קפה בארוחת הבוקר בשבת? רק פילטר

ואז נכנסת השבת. אפשר לצפות מהמלונאים בעיר, שהתיירות היא לחם חוקם, שימצאו פתרונות יצירתיים לכל נושא שמירת השבת ויאפשרו לנופשים ליהנות מחופשתם היקרה להחריד ללא הפרעה.

אז זהו, שזה לא קורה. גוי של שבת? בוודאי שיש. העובדים בבריכה הם אפריקנים, העובדים בלובי הם מוסלמים, אבל השבת שלנו מנצחת את כולם. הדלת החשמלית המסתובבת בכניסה ללובי - לא מסתובבת בשבת. צריך לדחוף. אז מה אם יש לך תיק בכל יד ועוד ילד שתלוי על הצוואר, תסתדר. לפתוח את הדלת הצדדית? לא, זה אסור, היא לשעת חירום בלבד.

רוצים להסתובב בעיר ולאכול משהו בשישי בלילה? חצי מהמסעדות סגורות, כמובן. אין ברירה וצריך להזמין רום סרוויס? רק עד 11 בלילה. תישאר רעב. קפה בארוחת הבוקר בשבת? רק פילטר.

אוכל לילדים בצהריים בבריכה - אין שניצל וצ'יפס, יש עוף ואורז או חמין (לא ניסיתי, אבל לדעתי גם החסיד המושבע ביותר של חמין יתקשה להתמודד עם התענוג על שפת הבריכה בחום של 40 מעלות). יאמר לזכותו של המלצר, שבלי להתבלבל, הוא המליץ לנו לצאת מחוץ למלון ולחפש מסעדה שכן פתוחה ומגישה אוכל נורמלי.

אולי עדיף להימנע מחופשה בסופ"ש? בופה במלון באילת(צילום: זיו ריינשטיין)

האופציה של התיירים מחכה מעבר למרפסת

חשוב לציין שלא מדובר באיזו אכסניה או מלונית - שהינו בבית המלון המוביל של רשת המלונות הגדולה בעיר. אז מילא אנחנו, הישראלים,

שרגילים לסבול ולקטר על כל דבר, אנחנו עוד מסוגלים להבין שלכל סעיף מהרשימה הלא קצרה שפירטתי כאן יש כנראה צידוק הילכתי כלשהו, וחשוב לכבד את רגשות הכלל וכדומה. אבל לכו תסבירו לשכנים שלכם לקומה, זוג תיירים מאנגליה, למה בשבת קודש המעלית עובדת אבל דלת הכניסה לא.

ומעבר לכך, לכו ותשכנעו אותם לבחור באילת כיעד גם לחופשתם הבאה, כשאת האלטרנטיבה הזולה והשפויה, זו שמעניקה להם סופ"ש חופשי מכל מגבלה, עם בית מלון ברמה זהה או גבוהה יותר, וזמינות של כל השירותים 24/7, ניתן לראות בקלות ממרפסת חדרם. קוראים לה עקבה, ועל פי קצב התפתחות שוק התיירות שם, כנראה שבשנה הבאה יהיו לא מעט תיירים שיחסכו מעצמם את התענוג של חמין מהביל על שפת הבריכה באילת.

מוגש כחומר למחשבה לכל מי שאכפת לו ממצב התיירות בארץ.