תכננתם את החופש? כך תשמרו גם על הכיס

החופש הגדול כבר כאן, אבל מה שמסמל עבור רוב ילדינו ימים של בילויים והנאות, מסמן עבור רוב ההורים ימים של טרטורים והוצאות.

• כמה עולה החופש הגדול? תכינו 10,000 שקל
• חופש גדול משאיר להורים כסף קטן: איך להיערך?
• אמא תקני לי: איך מתמודדים עם הוצאות בחופש?
  

בניגוד למקרים אחרים שבהם הכל תלוי רק בנו, מדובר במצב לא פשוט מבחינה אובייקטיבית: ימי החופשה הרבים של הילדים בישראל הם מצב נתון, ימי החופשה להם זכאים רוב ההורים ממקומות העבודה שלהם נמוך משמעותית ביחס לנהוג באירופה, ועלות הקייטנות והבילויים בארץ גבוהה יחסית. אז מה בכל זאת אנחנו יכולים לעשות כדי לא לקבל חום מימי חום יולי-אוגוסט?

מילת המפתח כאן, כמו בכל הוצאה – על אחת כמה וכמה כאשר מעורבים ילדים – היא: תכנון. מחקרים חינוכיים והתנהגותיים מוכיחים כי אחד הדברים שמסייעים לילדים להתרגל למצבים חדשים ולהסתגל לגבולות (בין אם מדובר ב"גבול" של התנהגות הולמת באירועים חברתיים, או ב"גבול" של תקרת ההוצאות המשפחתית) הוא ידע מקדים מראש על הצפוי להם – ולא פחות חשוב: על המצופה מהם.

למה הכוונה? ככל שילדיכם ידעו יותר מראש על היום הצפוי להם במהלך יום הבילוי והחופש הגדול כולו (ובגילאים מאוחרים יותר אף יהיו שותפים לתכנונו), כך יהיה להם קל יותר לדחות סיפוקים, להימנע מריבים ומבזבוזים מיוצרים, ולהירתם למאמץ המשפחתי ליהנות מבלי לפשוט את הרגל.

אז איך עושים את זה?

ההמלצה הראשונה שלי היא להתייחס לחופש הגדול כמו כל מבצע משפחתי כלכלי אחר, עם יעדים מוגדרים בהתאם לתקציב ידוע ומוסכם מראש, כולל קופה קטנה לצ'ופרים ולהוצאות בלתי מתוכננות.

רגע לפני שכל הבלגן מתחיל, שבו עם עצמכם (או עם ילדיכם הגדולים יותר) מול לוח השנה המשפחתי והחליטו כמה בילויים אתם יכולים להרשות להם ולעצמכם, למשל: שלוש יציאות משפחתיות לסרט, חופשה משותפת אחת בבית מלון בארץ, קייטנה אחת לכל ילד, יום כיף נוסף לפי בחירת כל אחד מהילדים וכו'.

התכנון מראש, כולל קביעת תקציבים ותאריכים לכל בילוי (במידת האפשר), ייתן לכם ולילדכם משהו טוב לחכות לו ולצפות לו. כאשר הילד יגיד לכם "אוף, משעמם לי בבית", תוכלו לשלוח אותו ללוח השנה המשפחתי, שם יקבל תזכורת משמחת שבעוד 48 שעות בדיוק אתם יוצאים יחד למסעדה או לסרט, כפי שקבעתם מראש.

יומיים של המתנה לבילוי הם משהו שילד יכול להיערך ולצפות לו ולהתאפק לקראתו, ותופתעו לגלות שהבילוי יהיה הרבה יותר משמח ואפקטיבי עבורו מאשר יציאה ספונטאנית מהמזגן לאחר שכיליתם את כל אופציות הבילוי בתוך הבית והילדים עייפים, רעבים ועצבניים.

מהעיקרון הגדול לפרטים הקטנים

אחרי שהבנו את עיקרון התכנון מראש לתכנון התמונה הכוללת, המקרו, נוכל ליישם אותו בהצלחה גם בתכנון הפרטים הקטנים, המיקרו. כן, כלכלת המשפחה צריכה לעבוד כמו כל כלכלה אחרת כדי לשגשג. בהתחלה זה אולי יישמע לכם קטנוני ומעייף, אבל ככל שתמהרו ליישם את השיטה ולשווק אותה בהצלחה לילדיכם, כך תקטינו את הסיכויים להתעורר באחד בספטמבר עם מינוס חדש ומוגדל, או לגדל ילדים בזבזניים שאינם מסוגלים לקחת אחריות על חייהם.

אם לדוגמא, החלטתם לקחת את כל המשפחה לסרט, המלצתי לכם היא להגדיר תקציב קבוע מראש לבילוי המשפחתי. לצורך העניין נניח שהתקציב הוא 200 שקלים לשני מבוגרים וילדים. בעלות הזו ניתן לקנות ארבעה כרטיסים לסרט רגיל פלוס חטיפים ושתייה, או ארבעה כרטיסים לסרט תלת-מימד ללא חטיפים ושתייה.

אם הילדים רוצים לראות סרט בשלושה מימדים, עליהם להבין שהכרטיסים היקרים יותר יבואו על חשבון השתייה והחטיפים, ולא על חשבון הגדלת תקציב הבילוי בצורה ספונטאנית ובלתי אחראית. כדי למנוע סצנות משפחתיות משלכם בתור למזנון או לקופה, כדאי לקיים את הדיון עוד בבית בטרם היציאה לבילוי, ולאפשר לילדים להצטייד במזון ושתייה מהבית אם ברצונם לרכוש את הכרטיסים היקרים יותר.

אגב, בתי הקולנוע מחויבים כיום בחוק לאפשר לכם להיכנס לאולם עם מזון ושתייה מהבית, אך גם במקרים שבהם אכיפת החוק נתקלת בקשיים – אין שום בעיה להסביר לילדים (מראש כמובן) שאת השתייה והמזון יקבלו לפני או אחרי הסרט, ולא במהלכו.

האתגר: בילוי בקניון

כפי שחזרתי וכתבתי כאן בעבר, את שיטת התכנון מראש כדאי להנחיל לילדים גם בכל הנוגע לניהול הכסף הקטן שלהם. הם צריכים להבין מגיל צעיר שצ'ופרים וממתקים לא גדלים על העצים – ואת זה הם לא יבינו (רק) מהטפות ודיבורים, אלא מהתבוננות בכסף, הרחה שלו ומישוש שלו.

יש הרבה יתרונות לשימוש בכרטיס אשראי (לא צריך לסחוב מזומנים, מקבלים הטבות ונקודות על קנייה, פריסה נוחה לתשלומים וכו'), אך בכל הנוגע להבנה עמוקה ואמיתית של המשמעות של הכסף בחיינו, אין טוב יותר משטרות ומטבעות, בטח ובטח כשמדובר בקטנטנים שלכם.

יוצאים לקניון בחופש הגדול ומבקשים להימנע מראש את ה"אמא תקני לי" על כל צעד ושעל? הפתרון עשוי להיות פשוט ממה שחשבתם.

כבר בכניסה למרכז המסחרי הפקידו בידי הילדים (לרוב, ילדים בני 6 ומעלה כבר יבינו את העיקרון) את הסכום שהקצבתם לכל אחד מהם מראש – עשרה, עשרים או שלושים שקלים, ותנו להם להתלבט או לשבור את הראש: האם הם רוצים לקנות גלידה, בובה או קלפים? השיטוט המודרך בין החנויות, ההתלבטות הצרכנית האמיתית והשוואת המחירים יעניקו לילדכם מפגש ראשון ובלתי אמצעי עם האופן שבו עובדת כלכלת שוק.

כן, גם ילדים בני שש ושבע מסוגלים לעשות השוואת מחירים, ולהבין שהסכום ברשותם מספיק למנה גדולה של גלידה, או למנה קטנה יותר וצעצוע. ככה העולם עובד – וככל שיקדימו להבין את הקשר בין כסף לרכוש, כך גדל הסיכוי שיגדלו להיות צרכנים נבונים ואחראים, כאלה שלא תצטרכו לתמרן בין החובות והמינוסים שלהם גם כשיהיו כבר בגירים.

עבודה וחיסכון

שני עקרונות נוספים שחשוב להנחיל להם דווקא במהלך החופש הגדול – תקופה של מעט מסגרות והרבה פיתויים – הם העבודה והחיסכון, שני אלמנטים קריטיים בהפיכתם למבוגרים יצרניים, יצירתיים, שמסוגלים לכלכל בתבונה את חייהם ולהקים משפחות משלהם.

את נושא החיסכון ניתן להנחיל להם מהרגע שהם מקבלים תקציב (כאמור, רצוי כסף של ממש) לידיים. חובה עליכם כהורים להציג בפניהם את האפשרות לא לבזבז את כל דמי הכיס שלהם בביקור אחד בקניון, אלא לצרף אותם למתנה שקיבלו מסבא וסבתא – וכך להשיג יעדים גדולים יותר: מתנה נחשקת או בילוי יקר במיוחד.

ההבנה של משמעות החיסכון בגיל צעיר תכין אותם לעולם האמיתי בטווח הארוך, ובטווח הבינוני – תאפשר להם להעריך ולהבין את המשמעות של הכספים שאתם חוסכים עבורם כהורים (ללימודים, בר מצווה וכו') ולא לנסות ולבקש מכם מזומנים על בסיס יומיומי, בטענה שהם לא מקבלים ממכם כלום.

גם את נושא העבודה כדאי להנחיל להם מגיל צעיר יחסית: יש שפע של מעסיקים ששמחים ורוצים לקלוט בני נוער כעובדים חלקיים בחודשי החופש הגדול. בניגוד למיתוס הרווח שלפיו לא כדאי לערב עסקים ומשפחה, כאשר מדובר בילדים הפרטיים שלכם המלצתי היא דווקא לפנות קודם כל לקרובי משפחה או מכרים שלכם, שמכירים אתכם ואת הילדים שלכם וייתנו לכם את ההרגשה שהם בידיים טובות.

הרי מרבית הנערים והנערות שעובדים בחופש הגדול ירוויחו בכל מקרה שכר מינימום, ולכן כדאי "להצמיד" אותם למעסיק שייתן להם גם את התמיכה הרגישה והחינוכית הנדרשת בהתנסות הראשונה שלהם אי-פעם בהרווחת כסף משלהם.

אבל אל תשכחו לרגע כי כהורים וכמחנכים העיקריים של ילדיכם, האחריות להעברת המסר על החשיבות שמאחורי עבודה כתנאי לחיים כלכליים בריאים ויצרניים מוטלת בראש ובראשונה עליכם. כאשר אתם משוחחים איתם על הנושא אל תיתלו באילנות אמורפיים מדי.

לא חסרות דוגמאות במציאות הישראלית לכך שעבודה קשה ויצירתית יכולה להביא אותנו הכי רחוק שאפשר – החל מהקריירה המרשימה של הנשיא שמעון פרס, שנושא במשרות ציבוריות כמעט מהרגע שבו עמד על דעתו, וכלה בחבר'ה המרשימים מאפליקציית הניווט "WAZE" שהגיעו ליעד בזכות עבודה קשה ובלתי מתפשרת.