הרוצח שמצא חן בעיניי אלוהים

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם; וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

יהרוג ואל יעבור

יהושע זוכה בתפקיד באופן טבעי לאחר שגילה גם את כישוריו כמנהיג צבאי וגם לאחר שיצק מים על ידיו של משה במשך שנים רבות

והוכיח את נאמנותו. הוא התגלה כמנהיג אמיץ גם בעמדו בנחישות נגד עמדותיהם של חבריו המרגלים.

על אהרון נאמר שהיה "אוהב שלום ורודף שלום", אז מדוע מכל בניו בחר הקב״ה למנות את זה הקיצוני ביותר? נראה שפחדו הגדול מכל - אחרי ארבעים שנה במדבר! - הייתה חזרתו של העם אל עבודת האלילים.

הכהן הנקמני

ומאז אימצו להם היהודים את המוסכמה שכהן צפוי להיות רגזן ונוקמני. תיאור מלא הומור של הכהן הרגזן מובא בשירו של מרדכי גבירטיג "אבי הוא כהן" שאביא כאן את תכנו בלבד:

כהן בן כהן

למרות התדמית הבלתי מחמיאה הזאת היו רבים שרצו לזכות בכבוד שאותו נוחלים הכהנים.

גם לבנות צלפחד מגיע

בפרק הזה חוזרת התורה ומונה את כל משפחות ישראל מחולקות לפני שבטיהן, ומסכמת במדויק את מספר בני ישראל בכל שבט ובכל משפחה בשבט. וכל הספירה הזאת נעשית כדי להודיע לעם שלפי החלוקה המספרית הזאת יקבלו השבטים את נחלותיהם. השבט הגדול יותר יקבל יותר אדמות והשבט הקטן יותר - פחות.

רבע שעה של שיגעון

על עליית מעמדה של האישה אולי יעיד הסיפור הבא: מעשה בבחור שהיה פוסל כל נערה שהוצעה לו לאישה. והנה הגיע אליו השדכן ואמר לו: מצאתי בשבילך את האישה שאתה מחפש. גם צעירה, גם יפה, גם חכמה, גם בעלת ייחוס נכבד. שאל הבחור: ואין לה שום חסרונות?

הסודות של גויי הארצות

קביעת מעמדה של האישה כיורשת חוקית העלה את יוקרתה, והתחילו אנשים לשאול לא רק מי אביו של אדם אלא גם מי אמו. יתר על כן, נקבע כי הוכחת יהדותו של אדם תיקבע על פי אמו בלבד. ובכך התבדלו היהודים משאר העמים שייחוס כזה אינו אפשרי אצלם! ומדוע אינו אפשרי?

ג'וני ואביו

בא ג'וני הביתה ויאמר: "אבי,

ברכני, מצאתי עלמה כלבבי.

אהבתי את מרי – מחר אשאנה!

עיני לא ראו יפת-תואר ממנה".

קורן הבחור, אך האב נאנח.

"אבוי, מה אומללת" - בצער הוא סח:

"אי פעם חיזרתי על אימא של מרי

ובכן... אתוודה: על החטא והפרי...

מה צר ללבי שאכזבתי אותך –

אך מרי, בעצם, הינה אחותך!"

כאיש הלום רעם הביט עליו ג'ון.

חודשיים כרסם את לבו דיכאון.

אולם כאשר התוודע אל קלרה,

עלזה בו נפשו מרוב אושר ושרה...

שוב בא אל אביו בפנים צוהלות:

"אהבתי את קלרה – מחר הכלולות!"

אך אבא גונח: "אוי, שוב מזלך רע:

היה לי עניין גם עם אימא של קלרה...

אני מצטער שאכזבתי אותך –

אך קלרה, בן חמד, גם היא אחותך!"

קשה לתאר מה נדהם היה ג'ון!

שנה לא הרפה מלבו עיצבון.

לפתע פגש בחורנו את קטי:

מיד נתפתה לקסמיה כפתי.

למוד-ניסיון שוב לא רץ אל אביו:

חשש לסודות שישמע עוד מפיו...

אושרו כבר עלה פעמיים בתוהו.

את כל דברי אבא סיפר לאימו הוא.

"הו, אמא - שאל – מה עלי לעשות?"

ענתה: גם אני אגלה לך סוד:

קח בני כל עלמה שחשקה נפשך בה –

כי אין אתה בנו של אבא!"

ואם אמרתי משהו שאינו ראוי, אני מבקש סליחה ומחילה והמבדיל בין קודש לחול חטאותי הוא ימחול. אמן ואמן.

• טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.
  

שבת שלום, יורם טהרלב