תשובה פלילית
דניאל מעוז וחגי פליסיאן הצטרפו לרוצחים וראשי ארגוני פשע שעטו לפתע "כיפות מעצר". כמה מהם יודעים מהי פרשת השבוע, והאם יש בכל זאת השפעה על שופטים?
כשהאזיקים על הידיים, הכיפה על הראש: לא מעט חשודים מגיעים לדיונים הראשונים בבית המשפט חבושי כיפה. לפעמים זו הפעם הראשונה שלהם עם כיסוי ראש, בזמן שקרוביהם מעידים שהיו רחוקים מאוד מהיהדות. האחרון לעשות זאת היה דניאל מעוז, שנידון השבוע למאסר עולם כפול על רצח הוריו. הוא נעצר כחילוני גמור, אבל כשהשופטים גזרו את דינו - והתייחסו גם לעשרת הדיברות - הגיע עטור זקן ועם כיפה גדולה.
מעוז למד אולי מרבים ולא-כל-כך טובים. כמה ראשי ארגוני פשע, לפי הגדרות משטרה, כמו שלום דומרני ויצחק אברג'יל, הגיעו לחלק מהדיונים בבית המשפט כשכיפה על ראשם. כמוהם עשה דרור אלפרון, בנו של יעקב אלפרון וכך גם כמה מבני משפחותיהם. בצפון נהג מיכאל מור, שבו ניסו "השוטרים הנוקמים" לפגוע, להגיע לבית המשפט בכיפה לבנה.
עדן אוחיון, הנאשם שרצח את גדי ויכמן בבאר שבע בוויכוח בליל שבת, נוהג לשים כיפה שחורה וגדולה בדיונים בבית המשפט. צעיר נוסף שעשה זאת הוא ת', שהורשע ברצח עורכת הדין ענת פלינר כשהיה נער ונידון ל-18 שנות מאסר. גם שי סימון, שדרס למוות את מיטל אהרונסון, גידל זקן ושם כיפה שחורה על ראשו.
כמוהו רמי סבן, שהורשע בסחר בנשים ונידון ל-18 שנות מאסר; אמיר סנקר שהורשע ברצח; ולאחרונה חגי פלסיאן, שיואשם ברצח בברנוער. וזו רק רשימה חלקית.
בעבר שלח השר אורי אורבך מכתב לשר לביטחון הפנים נגד התופעה. "כיפות המעצר הן תופעה דוחה של התחזות המעליבה גם את הדת וגם את מערכת המשפט", אמר אורבך ל-ynet. "מותר לאדם לתקן את דרכיו ולשנות את מראהו כרצונו, אפילו לשוב בתשובה, אבל העבריינים שלפתע, לעת משפט, צימחו כיפה וזקן, הם גם עבריינים וגם מתחזים גסי רוח".
פק"ל כיפה, תפילין וציצית
אז למה זה קורה? יובל זמר, עורך דין פלילי המייצג חשודים ונאשמים רבים באזור חיפה והצפון, אמר כי לתופעת החזרה בתשובה של עבריינים במהלך מעצרם ומשפטם מספר היבטים. "לצד הקוריוז שבדבר, צריך לזכור שמדובר באנשים שנמצאים במשבר אישי קשה", הוא מזכיר. "גם עבריין, כשהוא מגיע אל מאחורי סורג ובריח חווה משבר. במקרים רבים, מבחינתו, זו שעה של חשבון נפש. 'איך הגעתי למצב הזה'. במקרים רבים, לצד עזרה פיזית הם צריכים במקרה כזה גם סעד נפשי, מיסטי, שמוביל לחזרה בתשובה, לפחות בחלק מהמקרים. צריך לזכור שגם אנשים 'רגילים' שחוזרים בתשובה, מתחילים לרוב את התהליך בעקבות משבר".
לדברי עו"ד זמר, לרוב יודעים השופטים להבדיל בין עבריינים שנמצאים בתהליך של חזרה בתשובה לבין כאלה שנתפסים לסממנים החיצוניים, "פק"ל כיפה, תפילין וציצית", כמו שהוא מכנה אותם, במטרה לעורר את אהדת בית המשפט. "היה מקרה ידוע של השופט איתן מגן ז"ל,
סגן נשיא בית משפט השלום בקריות. הוא פגש באולמו באחד העבריינים שלבש חזות דתית, ושאל אותו אם הוא אדם מאמין. 'בוודאי' ענה לו החשוד. 'אז אולי תוכל לומר לי מהי פרשת השבוע', ביקש השופט. ברור שהחשוד לא ידע מהי פרשת השבוע, ואני לא משוכנע שידע מה זה פרשת השבוע", סיפר עו"ד זמר.
שופט אחר, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר, מנחם נאמן, בעצמו אדם חובש כיפה, נהג לברך את העבריינים בברכת "תתחדשו" על הכיפות החדשות שהניחו על ראשיהם. לעו"ד זמר יש גם קוריוז בהקשר זה: הוא ייצג חשוד ערבי, שהתרשם כל כך מהמהפך שעברו חבריו, שחבשו כיפה בזה אחר זה, עד שביקש במהלך המשפט להתגייר.
"ההיבט של הקלות שמקבל אסיר דתי הוא משני מבחינת החשודים", אמר עו"ד זמר. "ראשית הוא משמעותי רק עבור אנשים שכבר נשפטו, אסירים, ולא עבור עצירים. בנוסף, גם בשירות בתי הסוהר לא מעבירים באופן אוטומטי אנשים חובשי כיפות לאגף התורני. רק במקרה שאדם ניהל אורח חיים דתי גם לפני משפטו, הנושא נבחן. עבור שאר האסירים שומרי המצוות, צריך לזכור שבתי הסוהר מתנהלים מבחינה זו כמו בסיסים צבאיים - הכשרות נשמרת, וכך גם השבתות והחגים, ולכל אסיר ניתנת האפשרות לשמור את המצוות על פי דתו, כמו תפילות וכו'".
המשפט הוא משחק
ראש החוג לקרימינולוגיה במכללת הגליל המערבי, ד"ר חגית תורג'מן, מעריכה כי להופעה דתית יש השפעה על השופטים, בעיקר בבואם לקבוע את הענישה, בדומה להשפעה שיש להודאה באשמה. "לשופטים אין באמת כלים אובייקטיביים לקבוע מי משחק אותה ומי באמת נמצא בתהליך של חזרה בתשובה", היא אמרה. "ההתרשמות היא אינטואיטיבית. ברור שאם עבריין קשה, בעל אופי עברייני, הופך בתוך חודשים ספורים לבעל הופעה של צדיק, השופטים ייחסו לכך פחות משמעות, אבל באופן כללי הם רואים בחזרה בתשובה התחברות לערכים חיוביים יותר, ולכאורה התחלה של איזשהו שיקום, לכן בהחלט עשויה להיות הקלה בענישה במקרים כאלה".
"המשפט", הוסיפה תורג'מן, "הוא סוג של משחק והשאלה מי משחק טוב יותר. בעיקר כאשר אתה נמצא בתחום האפור בנוגע לראיות, יש יותר משמעות לשאלה מי מציג לשופט משחק משכנע יותר".
בנוגע להשפעה שיש לאורח החיים הדתי הפתאומי על העבריינים עצמם, ד"ר תורג'מן טוענת כי עבור חלקם מדובר במפלט. "עבור רוב העבריינים מדובר בתהליך אמיתי, למרות שלא ברור כמה זמן הוא יחזיק מעמד לאחר השחרור. המהלך מסייע לנטרול של רגשות אשמה ביחס לעבירות שביצעו. מאוד קל לעשות את זה באמצעות הדת, כי היא פותחת דלת. כשאתה נכנס בשערי הדת, לכאורה נמחקות כל העוולות שעשית. כך הם רואים את זה".
לגבי השפעת התהליך על שיקום לאחר השחרור, אומרת ד"ר תורג'מן כי "ברור שאם בתוך מספר שבועות או אפילו חודשים אדם הופך מעבריין לצדיק תמים, הסיכוי גבוה יותר לחזור לקיצוניות השנייה. בנוגע לאנשים שאצלם התהליך אמיתי,
המחקרים הראו שהם משתלבים בצורה יותר מוצלחת לאחר המשפט בחיי הכלא, יש להם פחות בעיות התנהגותיות והם מתחברים פחות לכנופיות בכלא".
ומה עם החיים שאחרי? המחקרים, לדבריה, מצביעים על כך שבהיעדר תמיכה ושינוי משמעותי בסביבת החיים, כנדרש בתהליך שיקומי, גם חיק הדת לא נותר חמים לאורך זמן. "מחקרים מראים כי ברוב המקרים הם דבקים בדת ובעולם הנורמטיבי עוד כשלוש שנים לאחר השחרור. לאחר ארבע שנים - אם אין להם מסגרת משקמת - הנתונים מתחילים להצביע על חזרה לעולם העברייני. לאחר שמונה שנים אין כמעט הבדל בין מי שעבר תהליך של חזרה בתשובה במהלך המעצר, למי שלא".