"הפרש הבודד": כישלון של מערבון

יכול להיות שבעונת סרטי הקיץ הנוכחית, ימצא סרט גרוע יותר מ"הפרש הבודד" ("The Lone Ranger"), אבל קשה להאמין שיהיה סרט שכל כך מגיע לו להיכשל. נדמה כי כל הרעות החולות של משחק ותסריט, ויותר מכך - של אסטרטגיה שיווקית ותכנון זיכיון עתידי, שמאפיינים את הקולנוע ההוליוודי העכשווי - נתקבצו בו. אלים, מלאכותי, מגושם, משעמם וא-ר-ו-ך.

הסרט הוא תוצר של שיתוף הפעולה בין העומדים מאחורי סדרת "הפיראטיים של הקריביים": הבימאי גור ורבינסקי, המפיק ג'רי ברוקהיימר והשחקן ג'וני דפ.

• רוצים שכולם ישמעו אתכם? כתבו את דעתכם בפייסבוק שלנו, ואת התגובות הנבחרות נפרסם לכולם
  

העקרונות שהנחו את "הפיראטים" נמצאים גם ביסוד הסרט הנוכחי שאמור, כך על פי השאיפות שנתלו בו, להוביל לסדרת סרטים חדשה. יש להזכיר כי חבורה זו אחראית גם למערבון האנימציה הסוריאליסטי והמוצלח "ראנגו". ניתן היה לקוות שהסרט הנוכחי, גם כן מערבון, יהיה מוצלח כמו "ראנגו", אך זוהי תקווה נכזבת.

"הפרש הבודד". תקווה נכזבת לאדפטציה הקולנועית

רדיו חזק

הפרש הבודד החל כגיבור תסכיתי רדיו ב-1933, ועבר לטלוויזיה האמריקנית כסדרת ילדים פופולרית שרצה בין 1949 ל- 1957. הגיבור חובש המסכה ורודף הצדק, ולצדו האינדיאני טונטו, נלחמו ברעים, ממש כמו הצמד באטמן ורובין של עידן המערבון.

הסרט חוזר ליסודות של דמות זו כפי שנוסחו לתסכיתי הרדיו לפני 80 שנה, מה שמכונה בשפת גיבורי העל "Origin story". "הריינג'ר" הוא ג'ון רייד (ארמי האמר) בעל השכלה משפטית ומי שמאמין שתפקידו אינו להרוג, אלא להביא את הפושעים למשפט. הוא האחרון שנותר מקבוצת ריינג'רים טקסאנים (שכללה גם את אחיו דן) שחוסלו במארב על ידי חבורת שודדים בראשותו של בוץ' קוואנדיש (ויליאם פיכטנר).

החצי שעה האחרונה של הסרט היא הטוב ביותר, וחבל

קימתו לתחייה של רייד - וכאן הסרט מתחיל להתרחק מהמקור - מפגישה אותו עם האינדיאני המטורלל טונטו, שגם לו חשבון פתוח עם קוואנדיש. הוא זה שידחוף את רייד להפוך לפרש הבודד. בעוד שבמקור טנטו היה הדמות השולית בצמד, כאן הוא הופך לדמות המרכזית, או ליתר דיוק, במרכז עומד מצעד השטיקים האינסופי המכונה בלשונו של ג'וני דפ "משחק".

לארמי האמר, שניחן במראה הנכון ועושה עבודה סבירה, יש את התפקיד כפוי הטובה של להיות ה- "Straight man" (הצד המיושב בצמד קומיקאים). דפ, עם איפור פנים קיצוני, עורב מת על ראשו שהוא ממשיך להאכיל, ואוסף המהומים ותגובות מוזרות, אמור להיות האטרקציה המרכזית, ולרגע לא מאפשרים לנו לשכוח זאת.

בחירה זו לא נובעת רק מהיותו של דפ "הכוכב" הלא מעורער. זה מרמז על בעיית עומק בעיבוד. כמו במקרה של סופרמן האחרון, נדמה כי היוצרים מתקשים להאמין ביכולת לבסס סרט על הרואיות פשוטה ו"קלאסית". זה לא מספיק "מתוחכם" או "מורכב" ובוודאי לא "עדכני". ולכן יש צורך לסרבל את העלילה, להפוך את הדמות לקודרת יותר - או, כמו במקרה זה, את ההתרחשויות מסביבה. למסגר את הדימוי ההרואי הפשוט בקריצת עין או בלעג.

ג'וני דפ והעורב המת. האטרקציה היחידה

גישה זו נעלמת רק בחצי שעה האחרונה והמוצלחת, שבה סצנת הפעולה הגדולה - עם הרבה השראה מ"הגנרל" של באסטר קיטון - מלווה בעיבוד סוחף לפתיחה "וילהלם טל" של רוסיני - המוזיקה המזוהה עם "הפרש הבודד". חלק זה רומז על מה שהסרט יכול היה להיות, אם היה קצר בחצי וממוקד בהבנתו את הדמות.

לקח כואב

העלילה מוסיפה על "השודד הרצחני", את הרע הקפיטליסט - טייקון רכבות בשם ליית'אם קול (תום וילקנסון). אם ב"ראנגו" היו הדים לקונספירציות השתלטות על מים בנוסח "ציינטאון" של רומן פולנסקי, כאן מקור ההשראה העיקרי הוא יצירת המופת של סרג'יו לאונה "היו זמנים במערב" (1968). המלחין הנס זימר, משלב בפסקול רמזים למוטיב הנקמה המצמרר של "האיש עם המפוחית" שכתב אניו מוריקונה. המפוחית, שהופיעה ב"היו זמנים"

כדימוי סמלי מרכזי, מוחלפת כאן בשעון כיס בידיו של טונטו.

לאונה מת מזמן, אך מוריקונה עדיין איתנו. לאור הפער באיכות בין שני הסרטים יש לו עילה לתביעה. העלילה נעה בין דמויות והתרחשויות, שרבות מתוכן היה ניתן לקצר או לשמוט כליל. יש בעיה מהותית בטון הלא עקבי של הסרט. לפרקים אלימות מופרזת (כולל חיתוך לב אנושי ואכילתו), רגעי דינאמיקה קומית לא מזהירה, ורומנטיקה הרואית שעובדת, כאמור, רק בחצי שעה האחרונה.

"הפרש הבודד" עלה על פי ההערכות כ- 250 מיליון דולר (זה מערבון, כן?). במהלך הצילומים ההפקה הופסקה כדי לערוך מחדש את התסריט, ולצמצם את תקציב ההפקה. ואומנם כמה מהתוכניות הגרנדיוזיות והמטופשות קוצצו ("אנשי זאב אינדיאנים"), אך סצנות הפעולה עם רכבות שנותרו בסרט, שבו ובזבזו את מה שנחסך. כדי שדיסני תתחיל להרוויח "הפרש הבודד" יצטרך להכניס למעלה מ- 800 מיליון דולר. בשנה שעברה דיסני הפסידו 200 מיליון דולר על פנטזיית המדע בדיוני הירודה "ג'ון קרטר" והם עדיין לא למדו את הלקח. מגיע להם, כל כך מגיע להם, להפסיד עוד כמה מאות מיליונים על בזבוז הזמן והכסף הזה.