ישראל, סוריה והמורדים מחכים באקדחים שלופים
את הירי למוצב החרמון יזמו אסד ונסראללה, שהפעילו טרוריסטים פלסטינים. המצב השתנה, לתושבי הגולן יש סיבה לדאגה, אבל במערבון הזה מאזן האימה בין כל הצדדים מונע לחיצה על ההדק
נשיא סוריה בשאר אסד לא רק מאיים על ישראל. הוא גם מקיים - אבל פועל בזהירות כדי שלא למתוח את החבל יתר על המידה. גם נתניהו, יעלון וגנץ אינם חוסכים לאחרונה במסרי הרתעה רטוריים שהם יורים לכיוונו של אסד, אך בפועל נוהגים כעת בריסון ובזהירות רבים מבעבר, מבלי לוותר על המהות. התוצאה היא שקט מתוח ושברירי ברמת הגולן.
המתיחות בסוריה - דיווחים נוספים ב-ynet:
זרם בלתי פוסק: כ-100 פצועים סורים טופלו בארץ
צבא אסד פתח בבליץ על המורדים בחומס
אסד שינה מדיניות: הוא החליט להפסיק להבליג ובחר בגולן כזירה שבה אפשר להתכתש במינון נמוך - באופן שלא יחייב את ישראל להגיב במכה שתאיים על שרידות המשטר. בתחילת מאי, מעמדה סורית באזור הגבול התבצע ירי מכוון של מקלע כבד על רכב צה"לי בשטח ישראל.
לא היו נפגעים והנזק לרכב היה מזערי אבל התגובה הייתה חסרת פרופורציה במכוון: טיל חיסל את עמדת המקלע ואנשיה כדי להרתיע את הסורים מהתגרויות נוספות. לאסד זה השתלם: הוא הקריב שלושה חיילים מצבאו אבל הוכיח שהוא שומר על הכבוד הסורי.
זו הייתה רק ההתחלה. ב-15 במאי החליטו פעילי חיזבאללה שנמצאים כבר בגולן לשגר רקטות לעבר מוצב החרמון הישראלי. אפשר להניח די בוודאות שאת המטול הקטן יחסית, 107 מ"מ, ואת הרקטות עצמן, הם לא היו צריכים להביא מלבנון - אלא קיבלו את מבוקשם כנראה במוצב הסורי הסמוך.
שני השועלים הוותיקים, אסד ונסראללה, נזהרו שלא לסבך את חיזבאללה בלבנון, ונעזרו בארגונים פלסטיניים (סונים) שנותרו נאמנים למשטר. כך לפחות עולה ממידע מהימן למדי שמקורו בסוריה המסוכסכת. חיזבאללה גייס בדמשק כמה מאנשי "החזית העממית – המפקדה הכללית" של אחמד ג'יבריל, שעדיין זוכרים איך משגרים קטיושות, והם ששיגרו בין שתיים לארבע רקטות לעבר המדרון המסולע שמתחת למוצב החרמון הישראלי. לא היו אבידות ולא נזק בצדנו.
סרטון שפרסם ארגון פלסטיני: כך שיגרנו פצמ"רים לחרמון
הטובים, הרעים והמכוערים
היינו שם באחר צהריים אחד בשבוע שעבר. מזג האוויר מושלם, הנוף מרהיב והדובדבנים מחכים לקוטפים, אבל הביזנס לא מה שהיה. "אנחנו בנויים על תיירות", אומר עופר בהט, בעל יקב בוטיק בעין זיוון. "מדי פעם נופלים פגזים בסביבה ואז יש ביטולים של הזמנות לצימרים והאוטובוסים עם התיירים כמעט שלא באים. זה עוד לא קטסטרופה אבל הסיפור כאן עוד לא גמור". אתמול נשמעה שם אזעקה, נפילות לא היו.
עופר צודק. "הסיפור" בגולן נמצא בהקפאה. השקט היחסי שהיישובים הישראליים נהנים ממנו הוא תוצאה של מאזן הרתעה מקומי סבוך ואבסורדי בין המורדים מצד אחד לבין צבאו של אסד, חיזבאללה, והדרוזים מצד שני, ובין כולם לבין ישראל. המצב בגולן כעת מזכיר מאוד סצנה ממערבון ספגטי: כל המשתתפים - הטובים, הרעים והמכוערים - מחזיקים אקדחים שלופים מכוונים לרקה של היריב; איש אינו מעז לירות אך איש גם אינו מעז להוריד את האקדח מחשש שיבולע לו או לבעלי בריתו.
במורדות החרמון שוכנים שלושה כפרים בסמיכות זה לזה: מזרעת בית ג'אן, ג'ובתא אל-חשב וחאדר. האוכלוסייה מעורבת, אך מזרעת בית ג'אן, שרוב תושביו סונים, הוא מעוז של המשטר. הצבא הסורי נמצא שם, לצדו מיליציית ה"שביחה" הידועה לשמצה - אבל גם קבוצה מאנשי הכוח המיוחד של חיזבאללה. מיד עם בואם מלבנון הם הקימו בכפר סניף של "הוועדות להגנת המולדת"; מיליציה נאמנה לאסד שאנשיה נחשבים לאכזריים וחסרי מעצורים אפילו יותר מאנשי השביחה. הם מסתובבים חמושים בבגדים אזרחיים אך הכלי שבו הם מתמחים הוא הסכין. כמו באזורים אחרים בסוריה משימתם העיקרית היא להטיל אימה על האזרחים הלא לוחמים כדי שיירתעו ממתן סיוע ומחסה למורדים הסונים. בגולן הסורי אלה תושבי הכפר ג'ובתא אל-חשב המוחזק על ידי המורדים.
אבל זה לא הכול: בחאדר, שרוב תושביו הדרוזים נאמנים למשטר, מדי פעם פורצים קרבות בינם לבין המורדים בג'ובתא אל-חשב. לרוב, ידם של המורדים על העליונה, בשל העליונות במספר ובנשק. לעתים הם נעזרים בדרוזים מחאדר שמתנגדים למשטר.
בסצינה הסוריאליסטית הזו צופים הדרוזים בישראל ובגולן הישראלי בחריקת שיניים ובחשש. רבים וטובים בקרבם כבר הביעו נכונות ורצון ללכת לעזור לבני עדתם אם משטר אסד יקרוס סופית. גורמי ביטחון בישראל מציינים כי בכפרי הגליל ובכרמל יש לא מעט חיילים וקצינים דרוזים בסדיר ובמילואים שכנראה לא יישבו מנגד אם תישקף סכנה לבני עדתם ומשפחותיהם המורחבות בחאדר או בג'בל דרוז שנמצא לא רחוק.
בסרטים, מצב כזה נגמר לרוב בקטל הדדי סיטוני. בצפון הגולן יש עדיין סיכוי טוב שמאזן האימה ההדדי ימנע התלקחויות אלימות גדולות, אולי אפילו למשך כמה שנים. תלוי מה יקרה בחזיתות אחרות. אבל גם לישראל יש ותהיה יד על ההדק בגולן, למרות מדיניות מוצהרת של אי-התערבות. המדיניות שקיבלה את אישור הקבינט המדיני-ביטחוני מתבססת על ארבעה עקרונות:
לא מתערבים צבאית או אזרחית לטובת אחד הצדדים הלוחמים. אסטרטגית ההעדפה היא שמשטר אסד ייפול, אך החשש הוא שהאיסלאמיסטים הקיצוניים ישתלטו.
ישראל לא תרשה שארסנל הנשק הכימי של צבא סוריה ומערכות נשק מודרניות יועברו לידי חיזבאללה בלבנון או ייפלו לידי קיצונים סונים.
ישראל תגיב במהירות ובכוח על כל ירי ופיגוע נגדנו בגולן או בגבול לבנון, בין שהיוזמים הם המשטר ובין שהם המורדים.
ישראל תעניק סיוע הומניטרי ככל שתוכל וככל שיידרש. מדובר בעיקר בפצועים. המטרה: ליצור יחסים חיוביים ולשמרם עם מי שיישאר בשטח בתום הלחימה.
רב-קיום מצדי הקו הסגול
נרד קומה, מהאסטרטגי לטקטי. במישור הזה יש דווקא נכונות של צבא סוריה וגם של חלק מהמורדים לשתף פעולה עם ישראל ולשמר את השקט בגולן. אבסורד? אבל גם למצבים אבסורדיים יש רציונל מסדר, כפי שעולה מהסבריו של מפקד החטיבה המרחבית, אלוף-משנה אריק חן. חלק ניכר מקבוצות המורדים הסונים הפועלות בגולן, הוא אומר, השתלטו על מובלעות, כפרים ושטחים מיוערים ליד הגבול עם ישראל, מפני שהצבא הסורי אינו חופשי להפעיל שם טנקים וארטילריה קלה.
אפילו הטנקים המיושנים של אסד בגולן אפקטיביים ביותר נגד המורדים שחימושם דל וקצר טווח. בינתיים אין להם טילים נגד טנקים וה-RPG יעיל בטווחים של 100-200 מטר בעוד תותחי הטנקים ה-T-55 מרסקים את עמדות המורדים מק"מ ואפילו יותר. אלא שעל פי הסכמי שביתת הנשק אסור לצבא סוריה להכניס טנקים וארטילריה לאזור המשיק למה שמכונה "הקו הסגול" (קו שביתת הנשק בין סוריה לישראל שהותווה אחרי מלחמת יום כיפור). לכן המורדים, בגבם למוצבי צה"ל המרוחקים מהם כמה עשרות מטרים, מוגנים יחסית מתגובה – ובמקביל יכולים לפשוט על עמדות הצבא הסורי ומחסומי הדרכים שלו ללא כל קושי.
הצבא הסורי ניסה להתעלם מתנאי הפסקת האש והפעיל כמה פעמים טנקים, תותחים קלים ומרגמות באזור האסור. אבל ישראל מיהרה להבהיר שלא תסבול שום הפרה. טנקים של צה"ל כבר ירו לעבר עמדת מרגמות סורית שפעלה בשטח המוגבל וטילים נורו אל עמדה סורית אחרת. הצבא הסורי המחזיק במרבית שטחו של הגולן הבין את הרמז, והחל לתאם את מהלכיו עם ישראל באמצעות האו"ם.
כך למשל היה לפני כחודש, כשהצבא הסורי החליט להחזיר לעצמו את השליטה במעבר קוניטרה (הסורי) שנכבש על ידי המורדים; טור שמנה כ-10 טנקים יצא מאזור קוניטרה החדשה לעבר קוניטרה הישנה. במקביל נמסרה הודעה לישראל באמצעות אונדו"ף, עם מסר הרגעה ובקשה אילמת לקבל אישור לפעולה. ישראל נענתה מפני שאין לנו אינטרס שהמורדים - בהם קיצונים איסלאמים - יהפכו לשכנים רשמיים ושותפים פעילים להסדרי הגבול. הצבא הסורי שקיבל אישור באמצעות האו"ם פרס את הטנקים וכבש את מעבר קוניטרה מחדש.
למורדים בגולן, נזכיר, עדיין לא הגיע נשק נגד טנקים יעיל כמו זה שהסעודים והקטארים מספקים לקבוצות קיצוניות באזורים אחרים. לכן סמוך לגבול עם ישראל הטנקים של צבא אסד עושים בהם שמות. אם המורדים יקבלו טילי "קונקורס" מתקדמים או נשק נ"ט שהאמריקנים מבטיחים להם, עשויה הכף בגולן לנטות לטובתם.
כך נוצר בגולן מצב שבו לישראל יש תיאום ואפילו סוג של שיתוף פעולה עם כל הצדדים: עם צבא סוריה ועם קבוצות מבין האזרחים. עם הצבא הסורי יש תיאום בתיווך האו"ם, לשמירה על הסכם שביתת הנשק; לאחרים יש סיוע רפואי - צה"ל מפעיל בית חולים שדה על הגדר. במקרים דחופים במיוחד מאשר הרמטכ"ל - ורק הוא - העברה לטיפול בבית החולים בצפת. כך נוצר מעין רב-קיום מקומי בין ישראל לצדדים הנצים.
כולם נהנים ממנו, ויש סיכוי שהרב-קיום הזה יניב פירות חיוביים כשהמצב בסוריה יתייצב.
זו משימה לא פשוטה בכלל, לאזן בין הצורך להרתיע לבין הרצון שלא להיקלע למערבולת הסורית האלימה. ממפקדי צה"ל ברמת הגולן נדרשת הליכה קרת רוח על חבל דק עם מעט מאוד יכולת לצפות את ההתלקחות הבאה. נכון שצה"ל צפה את הבאות, הציב בגולן יחידות עילית סדירות והקים גדר מערכת דומה לזו שעל גבול סיני. אבל עדיין נדרשים מפקדי החטיבות ומפקד האוגדה החדש, תא"ל איציק תורג'מן, למיומנות דיפלומטית רבה וידיעה איך משלבים "עוצמה קשה" ב"עוצמה רכה"- כדי להבטיח את השקט ליישובי הגולן בלי לשכוח את האינטרסים של ישראל לטווח הארוך.
לפנייה לכתב/ת 
