מייק פאטון: "אגיע לאן שיתנו לי בוכטה של כסף"
מייק פאטון אוהב להגיע לכאן שוב ושוב גם בגלל ש"הנשים יפות וישראל מרתקת", אבל הפעם כשיגיע עם להקת "טומהוק", הוא יצטרך להופיע ומיד לחזור הביתה כי "צריך לטפל בגור הכלבים" - אז מזל שתפסנו אותו לראיון
לא פשוט ליצור קשר עם מר פאטון. בטח שלא לעיתונאים. מאז ותמיד, עוד בימי התהילה של "פיית' נו מור" בשנות התשעים, פאטון לא שש להתראיין. הוא בחר את הפלטפורמות בקפידה וברוב הפעמים, המשיך לשמור על תדמיתו המסתורית בהצלחה.
עוד מעט גנרל פאטון ינחת כאן שוב. הפעם זה יקרה עם "טומוהוק", להקת רוק ומטאל, אותה הוא מתחזק כבר כמה שנים עם מעריצים אוהבים ואיתה יגיע אל היכל נוקיה בתל-אביב ב-24 ביולי. גם במקרה הנ"ל, היתה זו משימה כמעט בלתי אפשרית לשמוע ממנו, רגע לפני שהוא מגיע פעם נוספת לישראל, הארץ שהפכה לתחנת מפתח בסיבובי הופעות רבים של האיש, כל פעם בפורמט אחר ועם להקה שונה - ובכל זאת, הצלחנו להגניב כמה שאלות, במיוחד ל-ynet.
אז למה דווקא ישראל? למה דווקא אחד הרוקרים הגדולים בעולם חוזר אלינו שוב ושוב? "בוא נהיה כנים, אני לא אגיע לשום מקום אלא אם כן מציעים לי בוכטה של כסף", הוא מספר ברצינות, "חוץ מזה הנשים היפות, אני באמת נהנה בישראל, באמת שהיא מרתקת ומסתורית. בעבר הייתי מבקש לסיים סיבובי הופעות בישראל כדי שאני אוכל להישאר עוד כמה ימים ולגלות עוד. גם הפעם אנחנו מגיעים בסוף, אבל הפעם אני צריך לחזור הביתה לטפל בגור הכלבים שלי".
ככה זה נראה: פאטון וטומוהוק על הבמה בברזיל. תכף אצלנו
כבר מימיו הראשונים בעולם המוזיקה, ברור היה שפאטון, היום בן 45, הוא אחד ויחיד, פנינה בעולם הרוק. כישרון גדול לשירה נשמע בתחילת הדרך, גם המראה הנאה שלו תמיד שיחק לטובתו. הטירוף
והשיגעון נכחו גם הם, בהתחלה בלהקה כמו "מיסטר בנגל", להקה נפלאה שהוקמה עוד לפני "פיית' נו מור" ואותה תחזק במקביל אליה, גם אחרי פירוקה של "פיית'".
היכולות הווקליות שודרגו, בשלל פרויקטים פאטון הראה לעולם את יכולות מיתרי קולו. מצד אחד לשיר נקי, צלול ורם כמו זמר אופרה, מצד שני להוציא מהפה קולות שנשמעים במדויק כמו חולדה שתקועה במנוע של אוטו. " נולדתי ככה", הוא אומר, "לפחות זה מה שההורים שלי מספרים, בלי שום הכשרה מיוחדת".
זיכרונות מהניינטיז: פאטון ו"פיית' נו מור" על הבמה בישראל, 1995
גם סטייל וצ'ארם לא חסר. פאטון, דובר איטלקית שוטפת (וגם שר מצוין בשפה, בפרויקט שלו "מונדו קאנה" איתו גם הופיע בישראל), מרבה גם ללבוש חליפות שלושה חלקים, שפם וזקן קטנים על פרצופו, והשיער תמיד תמיד משוך בג'ל אחורה.
אבל לצד המסתוריות והמבט החודר, לפאטון אינסוף הומור. ביצירתו או בחייו האישיים. בביקורו בישראל ב-2006, אז הופיע במועדון הבארבי בתל-אביב עם אמן האלקטרוניקה כריסטיאן פנז, היינו ברי מזל, יחד עם בודדים מצוות המועדון, לראות את פאטון משתטה במשרד מאחורי הקלעים, יורה למטרה באקדח צעצוע, לומד איך אומרים "עארק אשכוליות" באנגלית ומריץ צחוקים עם בעל הבית. בלי דיסטנס, בלי פסון.
מול המצלמה: פאטון עוצר ראיון וקורע את להקת "Wolfmother"
ההומור בחייו הציבוריים התברר בשנים האחרונות כמוצלח במיוחד, כאשר אין בו חשש לפתוח את הפה על כל מי שמתחשק לו. בקטע אחד מפורסם שרץ באתר יוטיוב נראה פאטון מספק ראיון מול מצלמה בפסטיבל, וכשלהקת רוק מפורסמת בשם "Wolfmother" מנגנת על הבמה באותו הרגע, הוא לא מאמין לאיזה קשקוש אוזניו נחשפות ומכסח לה את הצורה. פאטון לא בוחל באמצעים, הוא יצחק עד הסוף ויירד גם על אלה המראיינים אותו, גם במקרה שלנו. הנה דוגמה קטנה.
"בבוקר? האמת שאני בעצם חקלאי, אז אני קם לקולות התרנגולים. אני מגדל שעועית וחומוס ומבלה את כל הימים שלי בקצירה בשדות", הוא עונה לשאלה מה הוא עושה כשהוא קם בבוקר, עם כל כך הרבה עולמות מוזיקליים מסביבו, "יש לי עדר של 14 עזים גמדות שעוזרות לי לעבוד את האדמה, אז אני מבלה את רוב היום עם העזים.
"כמובן שאני מצליח לדחוף לפחות שעה ביום לעבוד על הכישורים שלי בחץ וקשת ובדרך כלל אני מסיים את היום עם אימון אינטנסיבי של ביקרם יוגה, בשביל לשמור על הגוף והנשמה שלי בכושר. כשהיום נגמר, אני שותה ולוקח סמים עד שאני לא יכול לדבר אנגלית ברור ומסיים את הלילה עירום תחת ערימה של מי או מה שיסכים להתחבק איתי. אז דברים שגרתיים, שום דבר זוהר".
וברצינות, איך אתה יודע לבחור את הפרויקטים שלך?
"אני בדרך כלל לא מתכנן, זה פשוט קורה. כשיש לי רעיון מוזיקלי, אני הולך איתו והמוזיקה עצמה כבר צפויה. לפעמים גם הטלפון מזמר לי או שמגיע מייל מחבר שמצביע על הכיוון. במקרה של 'טומוהוק', דווין (דניסון הגיטריסט) שלח מייל לג'ון (סטיינר המתופף א.ב) ולי וכתב לנו: 'חברים, יש לי כמה שירים'. הוא שלח אותם, אהבנו אותם ומיד התחלנו לעבוד. בסופו של דבר, אני הולך לאן שהמוזיקה הולכת".
פאטון והחבורה יגיעו אלינו בעקבות אלבום הלהקה האחרון, "Oddfellows", אלבום שזכה לשבחים רבים בקרב קהילת הרוק בכלל ומעריציו של פאטון בפרט. זה אלבום הלהקה הראשון בה מנגן גם הבסיסט טרבור דאן, חברו של פאטון מימי התיכון ומי שהוביל איתו גם את "מיסטר בנגל" ולהקה קיצונית עוד יותר בשם "פאנטומס".
דאן גם ניגן עם פאטון בישראל בפסטיבל של הסקסופוניסט היהודי ג'ון זורן, אז הרעידו השניים את היכל התרבות התל-אביבי. על "טומוהוק" בהיכל נוקיה הוא מכריז: "הולך להיות שם הרבה אושר ושמחה, רוק'נרול ישיר, בלי טריקים ובולשיט. אנחנו מעבירים מוזיקה שמחה מבלי להעמיד פנים. אנחנו בראש הפירמידה, מוכנים לאקשן".
ומה יקרה אחרי שיעזוב את ישראל וישוב אל הכלבלב האהוב שלו? " אני לא בטוח. יש כמה כיוונים שאחליט ללכת בהם, אבל אני לא רוצה לדבר על זה, כי הכל עוד יכול להשתנות. יש לך אולי הצעה? נראה שיש כבר זמר חדש ל'סטון טמפל פיילוטס', אז העבודה הזו תפוסה", הוא מצחיק וצוחק על צ'סטר בניגטון, זמר להקת "לינקין פארק" שהצטרף באחרונה ללהקת הניינטיז הותיקה.
זו וודאי שאלה ששמעת פעמים רבות, אבל יכול להיות שיש פרויקט אחד או רגע אחד בקריירה שלך בו אתה גאה יותר מכל?
"זו השאלה הגרועה ביותר שאי פעם נתקלתי בה. אתה באמת מבקש ממני לבחור בילד אחד מבין כל ילדיי? אין לי שום חרטות בקריירה שלי. אני גאה בכל מה שעשיתי, וגם ברוב הדברים שלא עשיתי. ולגבי מה שהכי קרוב ללב שלי? אתה חייב לזכור, אין לי לב".
אבל קול כן. איך אתה שומר עליו?
"אני לא שונה נאמר מג'וש הומי (זמר להקת "קווינס אוף דה סטון אייג'" א.ב) או גוון סטפני, רק מקפיד על דיאטה חריפה של רד בול וזרע".
והחלטת כבר איך נראה אותך בפעם על הבמה בישראל? בחליפה או בסתם טי שירט?
"שאלה מצוינת! יש זמן ומקום לכל דבר. למשל עכשיו אני בניו יורק ואני לבוש בבגד ים של ספידו ומגפי בוקרים. הדבר החשוב ביותר זה ללכת עם מה שאתה מרגשים בפנים. תהיה אתה, וזה יהיה שלך, תחיה את היום".
