"נויורק": רציתם סופרנוס, קיבלתם אלחריזי
אחרי עונה ראשונה מוצלחת, פרק פתיחת העונה השנייה של "נויורק" איכזב ובגדול. התסריט רצוף קלישאות לא משכנעות, שהופכות את משפחת הפשע הישראלית בתפוח הגדול לשגרתית וצפויה מראש. אם כבר "סופרנוס", אז בואו נלך למקור האמריקני
שנה עברה מאז סיום העונה הראשונה של דרמת הפשע "נויורק" (yes). עבור סדרת טלוויזיה ישראלית, מדובר במכת ברק קטלנית שהרגה את המומנטום והבאזז של פרויקט שאשתקד היה הלהיט הכי גדול של התקופה - סדרת ממתק, שהיתה פשטנית, לא יומרנית, כשלאף אחד אין מושג כבר איך היא הסתיימה. ובעצם, זה גם לא מעניין.
ביקורות נוספות בערוץ הטלוויזיה של ynet
"מלבי אקספרס": עומק הסדרה כגודל החוטיני
"משפטי חיים": היאוש בכלל לא נוח"
חדר החדשות": מנג'סת, אבל בכל זאת חזרתי
ככה זה בעידן שבו סדרות הטלוויזיה מעלות את רף הגירוי: "הומלנד" הסתיימה בפיצוץ של בניין ה-CIA, הזעזוע ב"משחקי הכס" הגיע בדמות "חתונת הדמים", וכולנו מחכים לראות כיצד "דקסטר" תפתיע. במציאות טלוויזיונית כזאת לאף אחד כבר לא אכפת מה קורה למשפחת אלחריזי. למען האמת, תזכירו לנו מי הם בכלל...
בנקודת פתיחה נוראית מבחינתה, כשחובה ההוכחה עליה שכן הקהל כבר שכח מקיומה, חזרה אמש (א') "נויורק" למסך בפרק בנאלי ושחוק, שבו התקיימו מיטב הקלישאות של סדרת טלוויזיה מז'אנר הפשע. בעונתה הראשונה הצליחה "נויורק" להיות סדרה מותחת ומהוקצעת שכתובה ומשוחקת היטב, ובעיקר שלא מנסה להתחקות אחר מקבילותיה האמריקניות. על סמך הפרק הראשון של העונה השנייה, ניכר כי מישהו שם לקח את ההצלחה של העונה הראשונה כדבר מובן מאליו, ונפל למבול של קלישאות איומות, שכל צופה טלוויזיה ממוצע יכול היה לצפות מראש.
נתניה - ניו יורק
זה מתחיל בסצנת הפתיחה שהתיימרה להיות סיפתח מותח לעונה כולה, שבה טוקה (איציק כהן) טובח במשפחה נתנייתית אי שם בשנת 1988. אבל התוצאה היא מופת של כתיבה גרועה שמשוחקת רע. הבת מעשנת סיגריה בשירותים ולא שומעת כיצד רוצחים את אמא ואחיה. ואם לא די בכך, בסוף הרוצח יושב לאכול לצד הגופות, כשהוא משאיר טביעות אצבעות.
ואם זה עדיין לא מספיק, רגע השיא השלילי מגיע בסצנת הרצח לכאורה של ראובן אלחריזי (יוסי מרשק) בכלא, דוגמה לכתיבה בנאלית ומשעממת (נו באמת. כל תסריטאי שנה א' בקורס מבוא לכתיבה יודע שגופה שציוו עליה להישרף ללא נוכחות בן משפחה במערכה הראשונה, דינה לקום לתחייה בסוף הפרק).
הדבר העצוב הוא שדווקא ל"ניויורק" היה פוטנציאל. העונה הראשונה ידעה לשלב הומור עצמי מצוין (הרבה בזכות אורי הוכמן ומגי אזרזר), סיפור ששילב פשע מקומי והווי ישראלי בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, ואושרי כהן שבלט בזכות משחק טבעי ולא מתאמץ. הפעם לעומת זאת ההומור נעדר כליל, הוכמן לא בקאסט של העונה הנוכחית, ואזרזר נעדרה מהפרק הראשון.
מי שדווקא כן כיכב ברובו היה איתי תורג'מן בנפילת משחק שרק חיזקה את התחושה כי מדובר בשחקן חד ממדי, שכבר ניצל כל שטיק אפשרי בספר של "איך לעשות פוזה של עבריין ולהישאר אוסול". להשוות אותו לשחקן מצוין כמו כהן רק עושה עוול לאחרון.
בעונה הקרובה בוודאי נגלה את זהות המשפחה שנטבחה בתחילת הפרק הראשון, ומי מצידה ינקום את מותה 25 שנה אחרי, ונברר אם האינסטינקט של ענת (יובל שרף) לגבי יוסי (כהן) אכן נכון - ומדובר במנהיג החדש של משפחת אלחריזי.
מי שבאמת יתעניין בעלילה, יראה כיצד אילנית (תימור כהן), אחותו של לירון (תורג'מן) חולמת להיות איילת זורר הבאה, אבל ככל הנראה תגמור בתור עוד קלישאה של שחקנית ישראלית שגומרת בתור גופה.
אחרי פרק ראשון שכתוב גרוע כל כך, "נויורק" יכולה רק לעלות ולהפתיע לטובה. אבל עד כמה שניתן להסיק על פי הפרק הראשון, היא איבדה את הפאן שהיה בצפייה. עכשיו היא מנסה בכוח להיות "הסופרנוס" הישראלית. אפילו אם יהיה נס שמיימי, וג'יימס גנדולפיני יקום מהקבר ויסכים להצטרף לצוות השחקנים - את הסדרה הוא לא יציל. אבל ביננו, מה לעשות, ככה זה הישראלים - חייבים לקלקל כל דבר טוב. איך שר דיוויד בואי: "This is Not America".
