בהריון? הבדיקה הכי חשובה שלא סיפרו לך עליה

צלצול הטלפון עוצר אותי רגע לפני שאני נכנסת למעלית בדרכי חזרה למשרד. על הקו רופאת הנשים שלי, שרוצה לעדכן שהגיעו תוצאות בדיקות הדם. היא מסבירה לי שיש בדיקה אחת, CMV שמה, שהיא קצת מוטרדת ממנה ומבקשת ממני לקבוע תור למרפאת התפתחות העובר כדי להמשיך בבירור.

כבר ביקרת בערוץ הריון ולידה שלנו?

עוד על בדיקות בהריון :

מא'-ת': המדריך המלא לבדיקות גנטיות בהריון

שבוע אחרי שבוע: המדריך המלא לבדיקות בהריון

במקום מי שפיר: השווינו בין בדיקות הדם החדשות

אז עוד לא הבנתי במה מדובר, ולכן בלי הרבה לחץ שירבטתי את שם הבדיקה על פתק ואחרי שניתקנו נכנסתי לגוגל במטרה להבין במה מדובר. התוצאות על מסך הטלפון הקטן היו מבעיתות. בתוך דקות אחדות התברר לי שמדובר בוירוס שכ-80% מהאוכלוסייה מחוסנים מפניו, אך יש 20% שלא,

וכאשר מדובר בנשים בהריון - הסיכון הוא לא רק עבורן, אל בעיקר עבור העובר. עיוורון, חירשות ופיגור שכלי חמור הם רק חלק מהדברים מהם עלול לסבול עובר שנדבק מאימו בוירוס, שמוגדר על ידי הרופאים כמזהם המשמעותי השכיח ביותר בהריון.

למה אף אחד לא שלח אותי להיבדק?

הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא: "למה אף אחד לא סיפר לי על זה לפני ההריון?". משיטוט ברשת ושיחות עם חברות מתברר שאני לא היחידה ששואלת את השאלה. יש אינסוף פוסטים ושאלות של נשים שמעולם לא שמעו על הוירוס, וביום בהיר אחד גילו שהן לוקות בו ושאם העוברשלהן נדבק בטרימסטר הראשון - התוצאה עלולה להיות קטלנית.

אך מה שהיה יותר מרגיז לגלות הוא שישנה בדיקת דם פשוטה שמגלה האם יש לאישה

נוגדנים כנגד הנגיף בדם ומה אחוזם. הבדיקה, למרבה האירוניה, נעשית בשליש הראשון, לאחר גילוי ההריון ולא לפני, ועל פי התוצאות מעריכים הרופאים את הסיכון לעובר: ככל שאחוז הנוגדנים גבוה יותר - כך הסיכוי שההדבקה הייתה לאחרונה קטן יותר. אבל כשהאחוז נמצא איפשהו באמצע, כמו במקרה שלי, אי אפשר לדעת בוודאות מתי היתה ההדבקה, או כפי אמרו לי הרופאים: "מתישהו בחודשים האחרונים".

באותו סופשבוע, בעודי לומדת תוך כדי בכי בלתי נפסק את הנושא לעומק וקוראת כל מה שרק ניתן, כולל מאמרים ארוכים מחו"ל, אני מגלה שלפנינו דרך לא פשוטה של חוסר וודאות. מסתבר שעדיין לא הומצאה הבדיקה שתוכיח או תפריך באופן מיידי את הדבקת העובר בוירוס ועליי להמתין בסבלנות עד שבוע 22 (!) כדי לעבור דיקור מי שפיר, שבו אגלה מה עלה בגורלו של העובר שלי.

שלושה חודשי סבל וחוסר ודאות לפני, ואם לא די בכך, במידה והתשובה תהיה חיובית - כלומר, יש הדבקה - זה עדיין לא אומר שהעובר נפגע כיוון שרק אחוז קטן מהעוברים הנדבקים ב-CMV גם יפתחו פגם כלשהו, שכאמרו, ברוב המקרים מדובר בפגם קשה ביותר.

ומה האפשרויות בשלב הזה? יש שתי חלופות. האחת, לעבור באופן מיידי הפסקת הריון. השנייה, להמשיך את ההריון ולהתחיל סדרת בדיקות שתימשך עד סופו, הכוללת סקירות מוכוונות למוח העובר במטרה לוודא שלא נפגע מהוירוס. אם ימצא באחת הבדיקות שהוא אכן נפגע (גם אם מדובר בשבוע מתקדם ביותר, אפילו אחרי שבוע 30) - מבצעים הפסקת הריון.

מיותר לומר שמדובר בחלופות נוראיות, כל אחת בפני עצמה. באחת ההורים צריכים לקחת על עצמם החלטה שתותיר צלקת איומה במשך כל חייהם: להפסיק הריון של עובר שקיים סיכוי גבוה שהוא בריא לחלוטין אחרי שכבר החלו להרגיש את בעיטותיו ושמעו את ליבו הפועם. החלופה השנייה עלולה להפוך לטעות הגדולה בחייהם - ולהוביל ללידת ילד חולה מאוד.

החודשים הבאים היו ללא ספק הנוראים בחיי. מדובר בסיטואציה שאף אדם אנושי לא אמור ולא יכול להתמודד איתה. וכמובן שאין דרך נכונה להתמודד. יש כאלה ששוקעות בדיכאון ומעדיפות לא לראות מכרים וחברים כדי לא להתמודד עם מענה לכל השאלות המתבקשות ("באיזה שבוע את?"; "אפשר להרגיש אותו בועט?"; "זה בן או בת?"). אחרות פשוט ממשיכות הלאה ומדחיקות את המצב.

הכאב הוא עמוק והמחשבה שייתכן ואצטרך לשאת הריון כל כך הרבה זמן ובסוף לוותר עליו,

כשיש כל כך הרבה סימני שאלה מסביב, לא נתפסת. מדובר במצב כל כך לא אנושי עד שפעם אחת חלפה במוחי מחשבה שאולי היה עדיף שהייתי עוברת הפלה טבעית, כך שההחלטה לא היתה נתונה בידיי.

אנשים סביבי מנסים לעודד ורובם דבקים באמונה לפיה "תחשבי טוב - יהיה טוב", אבל למרות שאין מי שמאמין יותר ממני בחיבור בין גוף ונפש, הרציונל משתלט במקרה הזה. ברור לי שהמחשבות הטובות לא באמת יעזרו ושאם הייתה הדבקה היא כבר קרתה ברגע שחליתי, ושלושת החודשים הבאים לא ישנו כהוא זה. בקיצור, הריון בהכחשה.

למנוע את חוסר הודאות

עם הזמן אני מגלה שכמה מחברותיי עוברות את אותו הסיוט במקביל אליי וכולן שואלות את אותה השאלה: "למה אף אחד לא סיפר לי על זה לפני ההריון?". נכון שקשה לחמוק מהוירוס שמועבר בדרך כלל מילדים (לרוב שלנו)

דרך הפרשות הגוף, אבל אם רק היינו יודעות היינו מתרחקות מהבחור ההוא בעבודה שחלה במחלה, מקפידות יותר לשטוף ידיים אחרי כל מגע עם הילדים ובעיקר, וזה המסר העיקרי שאני רוצה להעביר בטור הזה -  מבקשות לעשות את בדיקת הדם לפני הכניסה להריון.

מדובר בבדיקת דם פשוטה שיכולה לשנות עולמות, שכן אם מתגלה שהנוגדנים לוירוס קיימים בגוף אז ברור שההדבקה קרתה לפני ההריון - וכל סימני השאלה וחוסר הוודאות מתפוגגים להם.

יום שלישי. אני יושבת בבית במנוחה אחרי דיקור מי שפיר, מתחפרת במחשבות על מה יהיה אם. אני בחודש חמישי ומהרגע בו גיליתי על ההריון במקום לשמוח ולדמיין את הקטנטונת אני מחשבת סטטיסטיקות ומתפללת בלילות שיהיה טוב. שוב שיחת טלפון, הפעם אני יודעת היטב ממי. על הקו המזכירה מהמעבדה בתל-השומר שמבשרת לי שאפשר להירגע, הכל טוב, אין הדבקה. גם הפעם הדמעות ממלאות את עיניי - רק שעכשיו הן דמעות של אושר.

אז למה לא סיפרו לי על זה לפני כן? אין לי תשובה ברורה. אבל אני מספרת לכן.