מייק פאטון עם טומהוק בישראל: גרזן של איש אחד

האמת? אם מייק פאטון לא היה הזמר והאיש המוביל את להקת "טומהוק", סביר להניח שרבים מאיתנו שמחבבים אותה היום, כלל לא היו שומעים עליה. וגם אם כן, סיכוי מצוין שהיינו חושבים שהיא לא-מי-יודע-מה. ככה זה כנראה כשאיש כמו מר פאטון הוא הזמר של הלהקה שלך, הוא כל כך כובש ויוצא דופן, עד כדי כך שהוא גורם לכל האחרים להיראות קטנטנים.

אוכל את המיקרופון. מייק פאטון על הבמה בנוקיה (צילומים: ירון ברנר)

כך היה אמש (ד') בהיכל נוקיה בתל-אביב. "טומהוק", אחת מלהקותיו הרבות של המאסטרו פאטון, נחתה אצלנו וסיפקה הופעה כיפית, אבל קצרה מדי, שעה ורבע מקסימום על הבמה. פאטון, שחייבים להודות שרק אותו הגיע הקהל לראות, היה בשיאו.  

המאסטרו היה בשיאו

כמה צופים בקהל ציינו שעל גופו נוספו כמה קילוגרמים, אבל העסקים כמובן, כרגיל. בחולצה מזן צ'רלי שין ב"שני גברים וחצי", פאטון, האיש בעל אלף הפרצופים, השתולל. הוא נתן את ליבו אל הקהל שמולו, את המיקרופון הוא הכניס עמוק לגרון, כמויות של רוק ומוחטות יצאו מפיו, הזיעה נטפה לכל עבר ועם זאת השערות שעל ראשו, מתוחות בג'ל כרגיל, לא זזו. נשמע מגעיל, אבל זה היה נפלא.

פאטון ומאחוריו ג'ון סטיינר. מכה חזק

מדהים להבין כמה פעמים כבר ביקר פה פאטון בשנים האחרונות, וכיצד בכל פעם הקהל מגיע לראותו שוב. כמובן, השיא התרחש בביקורה של "פיית' נו מור" ב-2009, אבל גם לכל פורמט קיצוני שישתתף בו, הישראלים מתייצבים. מדהים עוד יותר כמה ההופעות של פאטון בישראל היו שונות כל כך אחת מהשנייה, בכל פעם הוא מספק לנו מוזיקה שונה לגמרי להתחבר אליה.

כל הופעה שונה מקודמתה. פאטון מגוון

אתמול, כאמור, היו אלה הצלילים והמילים של "טומהוק", סופר גרופ של חברים מלהקות שונות, שמנגנים רוק חזק. קצת מטאל, קצת פסיכוטיות, הרבה נגיעות של מוזיקה אלקטרונית (עליה אחראי האטון על הבמה), קצת אפלה, קצת צחוק והמון, המון אנרגיה.

אפלה, צחוק והמון אנרגיה

חייבים לציין, פאטון לא נמצא שם לבד. יחד איתו טרוור דאן הבסיסט המוכשר, שהצטרף באחרונה ללהקה ומצליח לקחת אותה אל הקצה עוד יותר, דווין דניסון הגיטריסט (לשעבר מלהקת "The Jesus Lizard"), זה שהקים את הלהקה וכתב את חומריה הראשונים, וג'ון סטיינר המתופף שמכה חזק נורא כאשר המצילות מוצבות לו גבוה בשמיים. הוא נוטף זיעה כולו ולמרות זאת לא מעוניין לפתוח אף לא כפתור אחד בחולצתו.

אוהב את ישראל וישראל אוהבת אותו

עם כל הפרויקטים הרבים שחברי הלהקה מעורבים בהם, במיוחד פאטון, הם שמרו על קצב מצוין והוציאו ארבעה אלבומים ב-12 שנים האחרונות כשהאחרון "Oddfellows", יצא בתחילת השנה, ובעקבותיו גם הגיעו אלינו. על הבמה הם מבצעים 17 שירים מתוכם. שירים קצרים, שתפקידם לחדור אל המוח במהירות כדי להזיז את הידיים, הרגליים והמחשבות המתרוצצות. 

רוק, זיעה ומוחטות. היה נפלא

הן מתרוצצות מהרגע הראשון, כשהלהקה פותחת עם "God Hates A Coward" האינטנסיבי - ועד האחרון, "Just One More", גרסת הכיסוי הנפלאה לשירו רווי האלכוהול של ג'ורג' ג'ונס. פאטון, שלוגם עארק בין השירים, גם משנה את מילות השיר הקלאסי ומשלב את המשקה הפופולרי בשיר. כשאומרים "עארוק" במבטא אמריקאי, אתם כבר יכולים לנחש על איזו איבר בגוף מתרחז באנגלית עם המילה. רמז: זה לא ראש, כמו בשיר המקורי.

לוגם עארק בין השירים

צלילי מוזיקת הקנטרי משאירים את הקהל עם טעם של עוד. והעוד הזה כנראה יגיע בקרוב. פאטון הפך לחבר אמיתי. בראיון מיוחד ל-ynet לפני המופע הוא סיפר לנו שבסופו של דבר, הוא יגיע לכל מקום שבו ישלמו לו כסף. אבל הקשר הישראלי שנוצר עמו בשנים האחרונות הוא כבר הרבה מעבר לכרטיסים, במה ואולמות.

מפעיל את הקסם שלו על הכפתורים

יכול להיות שהיו צופים שלא נהנו, שלא היתה מספיק אנרגיה בקהל, שהלהקה עלתה באיחור וסיימה מוקדם מדי. אבל את האהבה הגדולה באוויר אי אפשר היה לפספס.