מה יקרה אם משתמשי פייסבוק ישבתו לשבוע?

הוא גאון. הוא מוזר. גיבור הרואי. איש ששינה את פני האנושות. המכונה הענקית שהמציא תשנה את העולם. היא תהפוך אותו לדמוקרטי יותר. לחופשי יותר. הכוח יעבור להמונים. קבלו את המשיח; מארק צוקרברג ואת פייסבוק שלו.

• פייסבוק: ההכנסות זינקו ב-53% ברבעון השני
• פיטורים עקב סטטוס בפייסבוק: מותר, אבל...
• ישראלי בן 29 יעבוד בפייסבוק: "חלום שהתגשם"
• טורים נוספים מאת אושי שהם-קראוס
  

ובכן, לא ולא ולא ולא. לא ולא ולא הן התגובות שיתן ד"ר ערן פישר מהאוניברסיטה הפתוחה לאמירות האלה. הוא עושה את זה באחד הספרים המרתקים והחכמים ביותר שקראתי בשנתיים האחרונות על מהפכת האינטרנט.

הספר נקרא: "קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית", והוא יצא בהוצאת רסלינג. הוא לא ספר מדע פופלרי אבל הוא לא ספר "רסלינגי" סטנדרטי; אין בו משפטים מורכבים ומילים לא מובנות. מאחר שהטור שלי הוא לא טור ביקורת ספרות (אני כותב רק על ספרים שראויים בעיני מאוד), אציג כמה נושאים עיקריים מהספר בטורים הקרובים.

מחשב לכל ילד

אמרנו פייסבוק. אמרנו צוקברג. ואמרנו "ספר של ערן פישר". אבל בואו נתבלבל ונקפוץ בהתחלה דווקא לפרופסור ניקולס נגרפונטה. גם הוא סוג של משיח. לפחות משיח בן יוסף (המשיח שיקדים את המשיח האמיתי).

נגרפונטה איש מיוחד (אני בשום פנים ואופן לא מזלזל בו. המטרה היא להציג אותו באור ביקורתי). הוא אחד מנביאי האינטרנט ופעיל מרכזי בזירת המעשים והרעיונות שקשורים לעולם האינטרנט. הוא היה בין המייסדים של המגזין WIRED שעוסק בעולם האינטרנט, הוא הקים את מעבדת המדיה באוניברסיטת MIT ועוד ועוד.

הוא מאמין שהאינטרנט והמחשב יצילו את העולם, או לפחות ישפרו את חיינו בצורה משמעותית. וזה גם מה שדחף אותו לצאת לפני כעשר שנים בפרויקט שנראה אז מדהים ובלתי אפשרי; ייצור לפטופ בעלות של 100 דולר בלבד. לפטופ שיחולק בחינם למיליוני ילדים בעולם השלישי ויקדם אותם.

ניקולס נגרפונטה והמחשב ב-100 דולר. מופעל באמצעות מנואלה בלבד(צילום: איי פי)

זה היה מכשיר קטן בצבע ירוק בהיר ששילב בין משחקים, אפשרויות לימוד, קליטת אינטרנט ותוכנה קטנטנה דמויות WORD לכתיבה. דמוקרטיה. עושר. רווחה כלכלית לעולם. חיים טובים. אפשר להגיד שנגרפונטה הוא דוגמה מודרנית לאיש תנועת הנאורות. תנועת הנאורות היתה תנועה אינטלקטואלית שפעלה במאה ה-18 באירופה ואנשיה האמינו שבעזרת מחשבה רציונלית, מדע ופילוסופיה אפשר יהיה לברוא עולם טוב יותר.

האם הם צדקו? אכן התקדמנו. יש יותר אנשים חופשיים בעולם מאשר היו אי פעם. אבל המדע והתרבות והמוסר של העולם המערבי הביאו גם לאושוויץ. הם יצרו את הפשיזם ואת הסטליניזם. הם יצרו מאה 20 רוויית דם והם יצרו פצצת אטום.

האינטרנט, האם הוא יציל אותנו?

והיום? אולי היום אנחנו יכולים לתקן את הטעויות שלנו ולייצר עולם חדש? עולם חופשי יותר. עולם דמוקרטי יותר. הנה. אחת מן הבעיות שמקשות עלינו הוא הכוח האדיר שיש לחברות ולתאגידים על החיים שלנו. חברות ביטוח ענקיות. חברות אשראי. בנקים. עיתוני ענק ורשתות שידור. כל אלה שולטות בחיים שלנו ולא מותירות לנו הרבה אלטרנטיבות אמיתיות.

אבל הנה, פייסבוק גם היא חברה. ופייסבוק מאפשרת לנו להתבטא. אנחנו יוצרים קהילות ענק. אנחנו מציתים מחאות חברתיות (כמו שהיתה אצלנו בקיץ 2011). מחאות פוליטיות חברתיות כמו האביב הערבי. ובאיזה מחיר? מחיר קטן מאוד. מכניסים לנו פרסומות קטנות לתוך הפיד שלנו (עמוד הפייסבוק האישי שלנו). אז אולי זה לא כל כך נעים. אולי מעצבן. אבל כולנו יודעים שפייסבוק צריכה למממן את עצמה.

קפיטליזם, ניצול ועבודה חברתית. הניתוח של ערן פישר מרתק ומיוחד. לא, הוא טוען. אנחנו לגמרי לא יכולים על החברות הגדולות. שום דבר בעצם לא השתנה ממש. לפחות שום דבר עקרוני. הקפיטליזם של התאגידים הגדולים ממשיך לנצל אותנו. אבל ככל שחולף הזמן הוא עושה את זה בדרך מתוחכמת יותר.

הנה, בימים של הסרט הנע, הקפיטליזם - בדמות אותו בעל הון חזק - השתמש בכוח שלנו; העובדים הפשוטים, כדי לייצר לעצמו כסף. אנחנו עבדנו יום שלם. יצרנו מוצרים ששווים 10 שקלים והוא מכר אותם ב-20. הוא הרוויח על חשבוננו (ככה לפחות מנתח את זה מרקס). אחר כך הקפיטליזם התחיל להשתמש בשכל שלנו; הנה, אני מתכנת, אני חושב ומייצר שורות קוד ותוכנה.

ובעל התאגיד מרוויח.

ועכשיו. איפה זה קיים בפייסבוק? ובכן, מה שעושה עכשיו המערכת הוא דבר הרבה יותר מחוכם. המערכת שפעם השתמשה בכוח פיזי ואחר כך בכוח שִכלי, משתמשת עכשיו ביחסים חברתיים, באישיות ובתחביבים כמעין מצע לעשיית כסף.

כי מה הן המודעות המשולמות בפייסבוק? על איזה פלטפורמה הן בנויות? המודעות הן רכיב שמונח על הפעילות החברתית שלנו. גם בגוגל וגם בפייסבוק מנתחים את ההוויה החברתית שלנו, את תחומי העניין שלנו ואת היחסים החברתיים שלנו ומציעים לנו פרסום (ומרוויחים דרכו) באמצעותם.

בעצם, ערן פישר טוען שאנחנו, כולנו, עובדים בחינם למען מארק צוקרברג. כל הפעילות החברתית, המחשבתית והרגשית שמנוהלת על ידינו בפייסבוק, וכל החיפושים, ההתכתבויות והפעולות האחרות שאנחנו עושים באמצעות גוגל; כל אלה מייצרות עבור התאגידים האלה מצע חינמי ענק של מאות מיליונים שמייצרים תוכן שדורש ומזמין פרסום.

אם פעם כשהטלוויזיה פירסמה שמפו, ניצלנו את הזמן ללכת לשירותים, הרי כיום אנחנו נוהרים במיליונינו לאתר פייסבוק, מדברים עם החברים שלנו מאות פעמים - לצורך הדוגמה - על בעיות השיער שלנו, ויוצרים מצע פעיל שממש מבקש שיפרסמו עליו שמפו.

אז מה, פייסבוק שייך לצוקרברג? למה בעצם? נכון, התשתית היא שלו. אבל מה זה פייסבוק בלי מאות המליונים מאיתנו שבונים אותו בפעילות הנמלים האדירה שלנו? מה יעשה למשל מארק צוקרברג מול שביתת עובדים המונית בפייסבוק?

ואני לא מדבר על "עובדי פייסבוק" במרכאות - אותם עובדים בחברת פייסבוק שמרוויחים כסף - אלא עלינו, מאות מיליוני העובדים האמיתיים בפייסבוק. אם אנחנו נשבות, פייסבוק תתמוטט לגמרי. ואולי אלה השביתות האמיתיות של המאה ה-21.