הנגיד שנבחר - וברגע האחרון נעצר

המינויים הכושלים של יעקב פרנקל וליאו ליידרמן לנגיד בנק ישראל מתגמדים לנוכח רעידת האדמה שגרם מינויו של אשר ידלין, בידי ממשלת רבין, לפני 37 שנים. בעקבות פרשת השוחד שנחשפה, החליף ידלין את כורסת הנגיד בדרגש בית הסוהר וסייע למהפך הפוליטי של 1977. כשבגרוש היה חור

צבי לביאעדכון אחרון: 11.08.13 , 00:13

קצת פרופורציה לא תזיק לפני שעושים עניין ממינויי הנפל של יעקב פרנקל וליאו ליידרמן. רק מי שלא ידע או שכח את המינוי הטרגי של אשר ידלין, לפני 37 שנים, יכול להשתעשע במשחקי לשון של פדיחה או קרקס כשמדובר במשחק ילדים לעומת רעידת האדמה של פרשת ידלין; המינוי הראשון של הנגיד שלא היה, היה כרוך באחת מפרשיות השחיתות הציבורית שחוללו את המהפך הפוליטי של 1977.

בקבוק הבושם של פרנקל מהדיוטי פרי בהונג קונג או ההתייעצות של ליידרמן עם אסטרולוג, לא הגיעו אפילו לחקירת משטרה. תיק השוחד של ידלין, האיש החזק במשק בעת ההיא, לא היה בגדר הפתעה בחוגים הפנימיים והסגורים של הממשל. ההפתעה היתה כשהוא חסם בסופו של דבר את דרכו אל כורסת נגיד בנק ישראל והחליף אותה בדרגש של כלא רמלה לחמש שנים כאסיר פלילי מס' 78358.

ב-5 בספטמבר 1976 החליטה ממשלת רבין הראשונה למנות את ידלין לנגיד הבנק המרכזי. המינוי נועד להיכנס לתוקף ב-21 באוקטובר. זה לא קרה. שלושה ימים לפני תחילת כהונתו הממשלה נאלצה לבטל את המינוי. ידלין, שכיהן אז כמנכ"ל קופת חולים הכללית, נעצר ולא שוחרר עד תום תקופת מאסרו. אלמלא נרדמה הממשלה בשמירה, היא הייתה יכולה למנוע בעוד מועד את הביזיון ההוא.

הנסיך המפא"יניקי סינוור את השרים

ידלין, יליד ראשון לציון בן ה-53, גדל כאחד מנסיכי מפא"י כאחד מבני משפחת המייסדים ובחוג הצעירים של מפלגת השלטון הקיסרית. הוא בלט כשניהל את מערכת ההסברה של המפלגה, ובעשור הקודם לנפילתו כבר החזיק בעמדת הכוח הכלכלית של מס' 1 בחברת העובדים (הארגון שניהל את הגופים הכלכליים של ההסתדרות). הוא שלט בטייקון של המדינה שהחזיק בו זמנית בהסתדרות העובדים ובקונצרן ענק של מפעלי תעשייה, גם אחרי שמפא"י החליפה את שמה למפלגת העבודה.

חברת העובדים בראשות ידלין היתה מלכתחילה עוף מוזר כלכלי-חברתי שנולד בחלום הבולשביקי של מייסד מפא"י, ברל כצנלסון, להקים בארץ ישראל מדינת פועלים. ידלין בזמנו הצליח לתמרן בתפקודו הפרדוכסלי בתור האיגוד המקצועי שהוא גם המעסיק של רבבות עובדים. גם את קופת חולים הוא ניהל ביד ברזל, ופיתח את מוסדותיה, מה שחייב רכש מסיבי של נדל"ן בעסקאות מסתוריות, חלקן מפוקפקות, אשר שינו את מזלו.

כשבגרוש היה חור - טורים נוספים:

אבל מה שהכריע אותו היה המיאוס הציבורי הגובר משלטון מפא"י-העבודה שהגיע לשיאו במשבר מלחמת יום הכיפורים, והסדקים המתרחבים בצמרת המפלגה בגלל המאבק על מנהיגות המפלגה בין יצחק רבין לשמעון פרס אחרי התפטרות גולדה מאיר ומשה דיין. ברקע החלה לאיים על מעמדה התנועה חדשה לדמוקרטיה ושינוי (ד"ש) של יגאל ידין ואמנון רובינשטיין, ועלו השמועות על כוונת ידלין לערוק לשורותיה.

הצעת המינוי של נגיד בנק ישראל לידלין נועדה להשיג שני יעדים. אבל הפיתיון שיוכל למנוע את עריקתו לד"ש היה רק היעד המשני. הראשון התכוון להיעזר בכוחותיו כדי להרחיב את השליטה או לפחות את השפעת ההסתדרות וחברת העובדים גם בעמדה הכלכלית של הבנק המרכזי. עד אז היה הבנק האחוזה העצמאית היחידה שפעלה בצמרת המשק הישראלי.

ממשלת רבין אישרה את המינוי מבלי לבדוק לעומק את כשירותו של ידלין לתפקיד, באותו הליך שגוי שמאפיין את ממשלת נתניהו במינויים האחרונים של פרנקל וליידרמן. מסתבר שהפראיירים אכן לא מתים אלא רק מתחלפים. הרוב של שרי העבודה היה מסונוור מהוותק והמוניטין המפלגתיים אשר האפילו על כתובת האש שכבר הבהבה על הקיר, ואפילו החלה לראות את אור התקשורת.

השבועון החתרני חשף חשדות לשוחד

שמו של ידלין החל להופיע בסדרת תחקירים שפרסם השבועון "העולם הזה" במהלך 1976. הם חשפו פעולות כספיות לא כשרות וחשדות למעשי שוחד בין השאר בנכסי קופת חולים. אולם לפרסומים לא היה הד תקשורתי או ציבורי, וזה מה שהדחיק אותם מתודעת השרים. הקו האנטי-ממסדי של השבועון היה חריג בנוף התקשורת של אותם ימים, כולו רדיו ממלכתי ועיתונות מגויסת למחצה שלא מחטטת בחדרי השלטון האפלים.

הממסד הפוליטי שנא את השבועון אשר תויג כאויב העם שלא ראוי לתשומת לב. זאת בניגוד לפופולריות הציבורית הגוברת שלו. הכתב החוקר, יגאל לביב, לא אמר נואש והתלונן במשטרה על ידלין כחשוד במעורבות באותן פעולות. אבל גם שם התעלמו מהתלונה. 3 חודשים היא שכבה במגרות היחידה לחקירות הונאה, עד שלהי אוגוסט 1976 כשפורסם לראשונה על המינוי הקרוב של ידלין לכהונת נגיד בנק ישראל.

נתניהו לא המציא את הגלגל. יעקב פרנקל וליאו ליידרמן(צילום: פלאש90, צביקה טישלר)

המינוי הצפוי הדליק את ראש אגף החקירות, בנימין זיגל. הוא נזכר בתלונה וחיפש אותה בתיקיו אך לא מצא. לא נדע אם אבדה או שיד אלמונית העלימה אותה. זיגל זימן את לביב וביקש ממנו לשחזר את התלונה ואת כל המידע והרקע שלה. בראשית ספטמבר, 3 ימים לפני אישור המינוי של ידלין בממשלה, זיגל כבר היה בעיצומה של חקירה סמויה ונמרצת כדרכו, אשר לימים הדביקה לו את הכינוי "אימת עברייני הצווארון הלבן".

ידלין היה אחד הנחקרים הראשונים. הוא חזר והכחיש את החשדות נגדו. אבל נחקרים אחרים החלו לדבר, תחת האיום שאם לא יסייעו לקבור את ידלין הוא עלול לקבור אותם. וכך, פחות משבועיים לאחר אישור המינוי של ידלין, כבר הצטיירה התמונה הראשונית מהחקירות. שהעלתה כי יש ממש בחשדות. הממצאים נשלחו מיד לשר המשטרה שלמה הלל, לשר המשפטים חיים צדוק וליועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרון ברק.

אבל הממשלה לא התעוררה ולא הגיבה, לפחות באופן פומבי. ברק יזם מהלך לא שגרתי כשזימן אליו את ידלין ושכנע אותו לעבור בדיקת פוליגרף. ידלין הודה לימים כי ברק עבד עליו בנימוק ש"אני עצמי הלכתי בזמנו לפוליגרף וגם שרים הלכו". העיתונאי אלעזר לוין שנכנס לעומק החקירה (כמי ש"העולם הזה" היה גם בית ספרו) זוכר שהשיחה עם ברק נהפכה לחקירה תחת אזהרה בידי שני חוקרים בכירים מאנשי זיגל.

התאבדות, רומן ושוחד בעסקאות נדל"ן

פרשת ידלין פרצה לראשונה לכותרות ב-27 בספטמבר, למחרת ראש השנה. לאחר מכן, מוסיף לוין, ידלין עבר במשטרה 5 חקירות נוספות. ב-17 באוקטובר, 4 ימים לפני כניסת מינוי הנגיד לתוקף, שוב התערב היועץ ברק על תקן שעון מעורר כששלח לשר המשפטים צדוק ובאמצעותו לכל שרי הממשלה מסמך בן ארבעה וחצי עמודים המסכם את החשדות שהתגבשו נגד המיועד לנגידות בנק ישראל. כעבור יממה נעצר ידלין ונשלח לאבו-כביר. .

המסמך של ברק דיבר על קבלת שוחד בשש עסקאות נדל"ן שעשתה קופת חולים שנתיים-שלוש קודם לכן (1974/5). ידלין החל לנהל את הקופה ב-1972. לוין טוען כי "ברק, בצעד חריג נוסף שעורר ביקורת בשעתו, הראה לידלין את המסמך לפני שהוגש לממשלה ואפשר לו לצרף אליו תגובה בכתב על שניים וחצי עמודים שגם היא הוצגה לממשלה". לדברי לוין המסמכים שמורים בארכיונו.

לוין מצטט ממסמך נוסף שבידיו איך היועץ ברק לחץ על הממשלה לבטל את המינוי של ידלין, כשהופיע בפניה למחרת, ה-18 באוקטובר. הוא הודיע חד משמעית, כי "אין הצדקה לסגירת התיק. אם הראיות שנמסרו לנו הן אמת – יש לכאורה בסיס לאישום פלילי. עלינו להמשיך בחקירה ולהעמיק בה כדי לגלות את כל האמת". מינוי ידלין בוטל מיד ותוך זמן קצר התמנה במקומו לנגיד מנכ"ל האוצר ארנון גפני.

במהלך החודשים הבאים נשבר ידלין ונסוג מהכחשותיו, בגלל התאבדות שר השיכון אברהם עופר, ששמו נכרך בפרסומי השוחד, ובעיקר כשגילה כי מי שהסגיר אותו בחקירות היו שניים משותפיו לעסקאות הנדל"ן, עו"ד חיים גושן ומתווכת הנדל"ן חווה ארליכמן, שהעסקים אתה גלשו לרומן ממושך. על פי פסק הדין במשפטו ידלין נעזר בשירותיהם בעסקאות שעשה בנכסי קופת חולים והם חלקו אתו את שכר טרחתם.

גושן וארליכמן קיבלו מעמד של עדי מדינה. משפט ידלין נפתח בפברואר 1977 ומיד בראשיתו הוא חתם על עסקת טיעון שעל פיה הודה בחמישה מקרים של קבלת שוחד וטובות הנאה. הוא הורשע ונדון ל-5 שנות מאסר ולקנס בשווה ערך ל-30 אלף דולר. בטיעונים לעונש הוא אמר כי "רוב כספי העסקאות לא הלכו לכיסו אלא עברו לקופת מפלגת העבודה למימון הבחירות". היה גם משפט שני ממנו יצא זכאי.

עדות למערכת מפלגתית מושחתת

ידלין ישב 4 שנים בכלא רמלה ומעשיהו. בין הסורגים הוא החל לכתוב יומן שתפח לספר הזיכרונות "עדות", אשר פורסם לאחר שחרורו. זה היה מסמך נדיר שבו תיאר המחבר איך נפל לדבריו קורבן ל"מערכת מפלגתית מושחתת שהקריבה אותו כדי להציל את עצמה, ולחבריו שבגדו בו והפקירו אותו כטרף קל לציבור ולמערכת המשטרתית והמשפטית".

העיתונאי זאב גלילי שסייע לו כעורך וסופר צללים, שחזר לימים את הרושם הראשון שקיבל מידלין: "האיש לא מבין מה קרה לו. הוא לא מצא פסול בשום דבר שעשה ואת כל האחריות הטיל על ראש הממשלה, יצחק רבין, שלא ידע לדפוק על השולחן ולהפסיק את החקירה, כמו שעשו ראשי ממשלה קודמים בכל פעם שהחלה חקירה באיזו פרשת שחיתות".

ידלין העיד על עצמו כי הספר איננו סיפורו האישי אלא "סיפור הסתאבות החברה הישראלית ותנועת העבודה". הוא סגר בו חשבון עם צמרת של מפא"י-העבודה, ולא פסח אפילו על גולדה מאיר, עד לא מכבר ראש הממשלה. "שום כוח לא היה יכול לעצור בעדה מלמלא את כל רצונותיה", הוא סיפר, "אפילו כשביקשה להקים קונסרבטוריון לבן המוסיקאי שלה".

לדברי גלילי, "המשותף לכל הסיפורים של ידלין על דרכי המימון של המפלגה היה השיטתיות שבה עברו על החוק, בהיעדר גבול ברור בין כספים ממלכתיים לכספי המפלגה, וגם לא מעט בהעדר גבול ברור בין כספי ציבור וטובות הנאה מסוגים שונים. על שר האוצר לוי אשכול, ולימים ראש הממשלה, הוא סיפר כיצד נהג להביא אלפי דולרים במזומנים וראה במימון המפלגה חלק בלתי נפרד מתפקידו כשר האוצר".

החגיגה הפיננסית נמשכה גם אחרי 1973 שבה התקבל בכנסת חוק מימון מפלגות שנועד להגביל מתן תרומות ולפקח על ניהול כספי המפלגות. עד אז הזינו את הקופה בעיקר "תרומות" של תאגידים ציבוריים ופרטיים. ידלין: "עקיפת חוק המימון נעשתה בהקמת עמותות שונות ומשונות וגם בפתיחת חשבונות בנק על שמות של אנשים פרטיים. למשל, כספים של המפלגה בתל-אביב הוחזקו בחשבונות פרטיים של כמה עסקנים בכירים.

"גם עסקאות במטבע חוץ היו צינור אידיאלי למימון המפלגה בשל היכולת לטשטש בקלות את עקבות הכספים. פטנט אחר שהופעל על ידי אשפי המימון של המפלגה היה למכור נכסים של ההסתדרות במחיר פיקטיבי כשהקונה מעביר למפלגה את ההפרש בין המחיר האמיתי לבין המחיר הפיקטיבי".

ידלין מעיד על הנאתו הראשונה מהשיטה הזאת, כשהיה עדיין סטודנט בלונדון והתקיים על חשבון מלגה קבועה שקיבל ממשרד החוץ. האיש שסידר את המלגה היה השר משה שרת, הדוד של אשתו. "הוא נתן לי פתק לשגרירות ומשם העבירו לי את הכסף. כששאלתי את שרת מאיפה הכסף הוא הסביר לי כי 'זה כסף שלנו. גזבר השגרירות עשה עסקאות בכספי השגרירות, המיר שטרלינגים בדולרים וחוזר חלילה, ועשה כסף יפה שהוא כמובן שלנו'".

מיד אחרי המשפט עלתה פרשת ידלין בהצעות לסדר היום של הכנסת. ח"כ יגאל הורוביץ – אחד מפורשי מפא"י שעבר לליכוד ואחרי המהפך של 1977 כיהן מטעמו כשר האוצר – הרחיב את "השיטה" כפי שהודגשה במשפט ידלין במשפטו כשדיבר על ה"תרומות לקופת מפלגת העבודה שהרימו תאגידים כמו סולל בונה, תנובה, בנק הפועלים והמשביר המרכזי לבקשת ראשי המפלגה ושרי ממשלה, כשהדבר נעשה גם אחרי שהתקבל בכנסת חוק מימון המפלגות".

ידלין כעבור שנים: השחיתות היום היא כסף קטן

המשפט התנהל באווירת הבחירות שהוקדמו למאי 1977. ממשלת רבין נהפכה לממשלת מעבר כאשר רבין פינה את מקומו לשמעון פרס, גם בהנהגת העבודה, בעקבות חשיפת חשבון הדולרים האסור שהחזיקה אשתו בארה"ב. פרשת רבין החמירה את תמונת השחיתות בעבודה שהודגשה בפרשת ידלין כשבתווך התאבדות שר השיכון אברהם עופר בינואר 1977.

שמו של עופר נכרך בפרשיות השוחד של ידלין ולאחר מותו נמסר כי הוא "התקשה לעמוד בלחץ השמועות והחקירות, גם בעניינו, שנקטעו בלי שהוצגה הוכחה כלשהי נגדו". התאבדות עופר היתה הקש ששבר את הגב של ידלין, ובעקבותיה גם התאבדות יעקב לוינסון מנכ"ל בנק הפועלים. החבילה הזאת יחד עם מחדל יום הכיפורים חוללה במאי את המהפך אשר שם קץ למפא"י ההיסטורית והחליף אותה בממשלת הליכוד של מנחם בגין.

בעת ההיא בכלא רמלה, כשהחל הנגיד שכמעט היה, לעשות ביומנו את חשבון הנפש ההיסטורי שלו עד לרגע שבנק ישראל נשמט מידיו כשהיה בהישג יד. הוא נזכר במילים שהטיף לו פעם עופר המנוח ועתה התבהרו לו כצוואה רוחנית: "אם אתה רוצה לחיות, עליך לראות את עצמך כאילו נקלעת לגרוע ביותר. תאר לעצמך שאתה באושוויץ ומנקודת המבט הזאת תחשב את מהלכיך".

ידלין חישב ויצא מהכלא לארה"ב. הוא חזר אחרי שנים, לאחר התפרקות הטייקון ההסתדרותי שחלקיו נמכרו לחצי תריסר טייקונים קטנים אך דומים, אבל לא לעולם אחר. לפני 3 שנים התבקש בראיון ל-ynet להגיב על פרשיות הולילנד ושות'.

הוא אמר כי הפרשה שלו שינתה את חייו, אבל מה שרואות עיניו אחרי שנות דור יכול לתת פרופורציה לעומת מעללי מפא"י בתקופתו, "דעתי לא חשובה, אבל השחיתות היום היא כסף קטן, ואני לא רואה דרך להילחם בה. מערכות השלטון רקובות וכל מה שעושים בעניין זו הוא ברכה לבטלה, מעט מדי ומאוחר מדי".

פורסם לראשונה 10/08/2013 18:10

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו