"בתוך הערפל": טוב למות? עדיף לצפות
סרטו המעולה של סרגיי לוזניצה "בתוך הערפל" מתחולל בעיצומה של מלחמת העולם השניה, אולם כמעט ומתעלם ממנה כשהוא מעמת את שלושת גיבוריו בסוגיות של גבורה וכבוד. הדימוי החזותי העוצמתי מותיר חותם על הצופים
המערכה האחרונה של הסרט הרוסי, "בתוך הערפל" ("In the Fog"), מציעה את אחת החוויות הקולנועיות המרטיטות של העת האחרונה. ביער עבות, בתוך ערפל שהולך ונעשה סמיך יותר ויותר, נודדים שני גברים, אחד מהם נושא על גבו, כצלב, את גופתו של גבר שלישי, וסחים בדבר השינוי שמחוללת המלחמה באנשים שכל חפצם הוא לשרוד. קשה להעלות על הדעת דימוי חזותי עוצמתי יותר לאובדן הדרך המוסרי, הפחד הקיומי וזוועת המלחמה.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
סרטו העלילתי השני של הדוקומנטריסט האוקראיני הנחשב, סרגיי לוזניצה, מתרחש בבלארוס בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. גיבורו הוא סושניה (ולדימיר סבירסקי),
איכר מקומי אשר באישון לילה זוכה לביקורו של בורוב (ולדיסלב אבאשין), פרטיזן המסתתר במעבה היער ונלחם משם בגרמנים ומשתפי הפעולה המקומיים עמם.
בורוב שולף את סושניה מביתו, ויחד עם עמיתו ווייטיק (סרגיי קולשוב) מצעיד אותו אל לב היער במטרה לחסלו. סושניה, במעין פטאליזם השמור למי שהסכינו עם אכזריות וכאב המלחמה, אף אינו מתנגד. זמן מה קודם לכן נעצר על ידי הגרמנים, יחד עם כמה מחבריו לעבודה ברכבת, בעקבות חבלה במסילה. בעוד האחרים מוצאים להורג (בשוט המרשים שפותח את הסרט), סושניה נשלח לביתו על ידי מפקד האזור מטעם הגרמנים.
הלה, שבז לרצונו של סושניה להיתלות ולמות מות גיבורים ולסירובו לשמש כמשת"פ, מותיר אותו בחיים דווקא כדי להזין את חרושת השמועות בכפר, ליצור את הרושם כאילו הסגיר את חבריו, למשוך אליו את הפרטיזנים חדורי הנקם, ועל ידי כך ללכוד אותם.
אין תמה, אפוא, שסושניה מקבל את גורלו בהכנעה, ואף אינו מנסה לשכנע את בורוב, חברו מילדות, בטעותו. רק בקשה אחת יש לו - שלא להיקבר באדמה הבוצית אלא הלאה משם, בחול, עניין שמתגלה כבעל משמעות גורלית.
המלחמה היא רק הרקע
קל לטעות ולראות ב"בתוך הערפל" סרט שעניינו אימת המלחמה, אך לא כך הוא. לוזניצה, שגם כתב את התסריט לפי ספר מאת ואסיל ביקוב בעל אותו שם, יוצר כאן הרהור פילוסופי בדבר ברבריות אנושית, שבריריות הקיום האנושי, אופורטוניזם בשירות ההישרדות, ויחסיותה של האמת (זו נחשפת בסדרה של פלאשבקים המעצבים את סיפוריהם של שלושת הגיבורים באופן שמזכיר מיד את "שבעת הסמוראים" של אקירה קורוסאווה).
אין בסרט של לוזניצה "טובים" ו"רעים". יש בו, לעומת זאת, אמביוולנטיות מוסרית שמאפיינת, בראש ובראשונה, את שלושת גיבוריו, כמו גם ערעור על מושגים נדושים כמו "גבורה" ו"כבוד".
הנקודה הזו מודגשת בתמונת הפתיחה של הסרט, המורכבת כאמור משוט רציף אחד שאורכו כשלוש דקות, ובו נראים שלושת המחבלים כאשר הם מובלים אל הגרדום. אלא שהמצלמה ממוקמת מגבם, ובשלב כלשהו כמו נוטשת אותם ומתעדת את תגובותיהם המאופקות של תושבי הכפר המוזהרים על ידי כרוז לבל ישתפו פעולה עם אויבי הרייך, כשההוצאה להורג עצמה מתרחשת מחוץ לתמונה.
ובאמת, עולה השאלה, האם יש להילחם ולמות בגבורה, או שמא יש לעשות הכל על מנת לשרוד? בסצינה מאוחרת בסרט נראים שני חיילים בלארוסים בשירות הכובש הגרמני, שמחטטים בבגדיו וחפציו של גבר מת, נוטלים את כספו ונעליו, ונבלעים בערפל הסימבולי שהוזכר לעיל. העובדה שיש בהתנהגותם משהו כמעט מכמיר לב, וההבנה שאנו צופים בצמד אנשים קטנים ופשוטים שמסך הערפל של ההיסטוריה הפך אותם לכאלה - היא שיוצרת את מורכבותו המוסרית של הסרט הנהדר הזה.
אפשר אמנם לטעון שבכך מתבצעת התחמקות מהתמודדות אמיתית עם ההיסטוריה האפלה של רוסיה הלבנה בתקופת המלחמה, אך עוצמתו של הסרט כאמור בהיותו משל אנושי חד ונוקב. סגנונו הנקי מאוד של "בתוך הערפל" - אין בו מוזיקה, והוא מורכב מ-72 שוטים בלבד הנפרשים על פני 127 דקות - משתלב היטב בנוף החורפי הקפוא, ועם פני האבן של גיבוריו. הצפייה בסרט אינה קלה, אך הוא מציע חוויה רגשית ואינטלקטואלית עזה.
