יוצר שובר שורות: "הסיום גרם להתקף חרדה"
בהתחלה אף אחד לא הבין מה הוא רוצה, היום הסדרה שיצר היא תופעה: יוצר "שובר שורות" וינס גיליגן מספר בראיון על הקושי האדיר לכתוב את הסוף שלה, על ההזדהות עם הדמות הראשית שהפכה למפלצת ועל הקשר ל"תיקים באפלה". ראיון לקראת סיום
אולי אתם לא מודעים לזה, אבל וינס גיליגן הוא הגורם הישיר להתמכרות קשה של אנשים רבים מסביב לגלובוס. תודות לו מיליונים רבים יושבים מסביב לטלוויזיה, כוססים ציפורניים וסופרים לאחור את הפרקים המעטים שנותרו עד שיחשיך המסך על וולטר ווייט, הדמות הראשית בסדרה שלדעת רבים שינתה את השפה הטלוויזיונית. גיליגן הוא היוצר של סדרת המופת "שובר שורות", שפרק הסיום שלה ישודר בארצות הברית ב-29 בספטמבר, ובישראל יהיה זמין לצפייה החל מ-2 באוקטובר ב-yesVOD וישודר ב-5 באוקטובר בערוץ yes Oh HD. הוא זה שהביא לנו את תרבות המת' ואת הייזנברג, ואף נתן משמעות עמוקה יותר למילה "ביץ'". שנייה לפני שהסדרה זוכת האמי מגיעה לסיומה, נפגשנו לראיון בלונדון.
כתבות נוספות בנושא:
"הסוף של שובר שורות ישבור לכם את הלב"
"שובר שורות" חזרה: קרב הענקים שחיכינו לו
בריאן קרנסטון: "התרגלתי להיות מועמד לאמי"
"ההתחלה לא היתה כל כך פשוטה", מספר גיליגן. "כשהגעתי לאולפנים עם הרעיון של 'שובר שורות', היו המון מבטים מזוגגים. אני זוכר שאת הפיץ' הראשון עשיתי לקודקודים של מחלקת הטלוויזיה של סוני: המבט על הפנים שלהם היה כמו של צבי שנלכד באורות מכונית, הם נראו המומים לגמרי. לי באותם הרגעים היתה ממש חוויה חוץ גופית, אני זוכרת שהסתכלתי על עצמי כאילו מלמעלה וחשבתי שזה לא בדיוק הולך כמו שציפיתי. אז, כן, רב האנשים שניסיתי למכור להם את התוכנית אמרו לי לא, אבל מה שצריך היה רשת אחת מספיק אמיצה שתגיד כן (AMC)".
תחילת דרכו של וולטר ווייט
"שובר שורות" מביא את סיפורו של וולטר ווייט (בריאן קרנסטון), מורה לכימיה, שנאלץ לעבוד בשטיפת מכוניות לשם השלמת פרנסה. כשהוא מגלה שהוא חולה בסרטן סופני ולא יוכל לתמוך כלכלית במשפחתו, הוא מקבל החלטה שהופכת לו את החיים: ממציא את עצמו מחדש כיצרן וסוחר מצטיין של קריסטל מת' או כהייזנברג, השם שאימץ לעצמו כטייקון סמים. לתהליך הזה שותף גם תלמידו לשעבר של ווייט, ג'סי פינקמן (אהרון פול).
"כשהתחלתי לעבוד על הסדרה חשבתי שהתוכנית תהיה מושתתת על אנסמבל של דמויות. העבודה הראשונה שלי בטלוויזיה היתה על 'תיקים באפלה' שהתרכזה ביחסים שבין שתי דמויות, מולדר וסקאלי. זו דרך הסיפור הטלוויזיונית שעליה התחנכתי ואליה הייתי רגיל. עבדתי ככה במשך שבע שנים. כש'תיקים באפלה' הסתיימה והתחלתי לחשוב על 'שובר שורות', חשבתי שזה הזמן שלי ללכת קצת שונה לספר את הסיפור דרך מספר רב יותר של דמויות, אבל הבנתי שאני בעצם לא מצויד מספיק על מנת לעשות זאת ולכן, לשמחתי או שלא, 'שובר שורות' התרכזה שוב בשתי דמויות עיקריות, בוולטר ובג'סי. אני מניח שאתה כותב את מה שאתה יודע, ואני מניח שאם הייתי עובד בהתחלה על תוכנית אחרת, 'הסופרנוס' לדוגמה, 'שובר שורות' היתה לובשת צורה אחרת לחלוטין".
גיליגן, בן 46, יליד וירג'יניה, פרץ כשהצטרף לצוות הכותבים של "תיקים באפלה". הוא היה מעריץ של התוכנית ושלח לרשת פוקס הצעה לתסריט שהפך להיות פרק בעונה השנייה של הסדרה. הוא כתב 26 פרקים נוספים והיה מעורב מאוד בהפקת כל העונות. אחרי שהסדרה הסתיימה ב- 2002 הוא התבדח עם אחד מחבריו על כך שעליהם לכתוב את קורותיו של אדם שמקים מעבדת מת' בקראוון ונוסע ברחבי ארצות הברית. שורת הפיץ' שלו היתה 'אנחנו ניקח את מר צ'יפס ונהפוך אותו לפני צלקת'.
אמרת שאתה כותב על מה שאתה יודע. אז איך וולט קם לתחילה מלכתחילה?
"למרות שמעולם לא מכרתי מת' ומעולם לא ניסיתי אותו, יש לזכור שכך גם וולט, לפחות עד עכשיו, ואולי זה גם יישאר כך עד הסוף. אבל וולטר ווייט הוא חנון בגיל העמידה ועם זה אני מזדהה נהדר. למרות שמעולם לא הייתי מדען או מורה, הדמות של גבר בגיל העמידה שסובל ממשבר של אמצע החיים זה דבר שאותו אני יכול להבין ואותו אני יכול לכתוב. מהרגע שוולט נעשה סרסור סמים הוא התרחק יותר ויותר מהמציאות שלי, אבל בנקודה הזאת, שישים ומשהו פרקים אחרי, אני מרגיש שאני מכיר אותו טוב מספיק כדי לכתוב על עסקאות הסמים והדברים שהוא עושה מבלי שבאמת חוויתי אותם במציאות".
זה נכון שאינך חובב אלימות גדול?
"בחיים האמיתיים אני נעשה חלשלוש ליד דם. לא יכולתי לעולם להיות רופא או נהג אמבולנס, הייתי בוודאי מתעלף, דבר שהיה יכול להיות מאוד רע במקרי חירום. בסרטים בעבר אהבתי יותר אלימות מאשר כיום. ככל שאני מתבגר אני פחות ופחות מתחבר לזה. ובכל זאת, 'שובר שורות' היא תוכנית מאוד אלימה ויש בה רגעים שמאוד קשים לצפייה. התוכנית לא מיועדת לכולם ולא מתאימה לכולם. אני מרגיש, עם זאת, שניתן לגונן על זה בגלל שלאלימות בתוכנית שלנו מיד יש השלכות, והשלכות הן לא חיוביות".
לא מזמן ראינו את עורך הדין סול גודמן מציע לוולטר לחסל את האנק, והוא דחה את זה בשאט נפש. האם נכון לומר שאף שהוא עשה דברים נוראיים, הוא עדיין מעמיד את המשפחה במקום הראשון?
"אני לא רוצה לתת יותר מדי ממה שנשאר מהסדרה, אבל בפרק הזה זה הרגיש נכון ומתאים שהוא יגיב בכזאת דחייה. אם לוולט היה כל כך פשוט לחסל את האנק, אז קודם כל זה לא היה מעניין דרמטית, ושנית, היה אפילו יותר קשה לסבול את וולט, שגם ככה הוא כבר בלתי נסבל. זה הרגיש אירוני ועדיין מתאים שהוא לא הורג משפחה".
אתה מודע לתיאוריות ודפוסי ההתנהגות שחלק מהצופים מנסים לנתח ולהלביש על וולטר?
"כן, שמעתי על כל מיני דברים. אני באופן אישי מנסה להתרחק כמה שיותר מהאינטרנט כשזה נוגע לסדרה. זה לא בגלל שאני לא מתעניין ,אלא בגלל שאני מרגיש שזה יהיה כמו בור בלי תחתית שאני איעלם בו לנצח. כשחדר הכותבים היה פתוח ועדיין עבדנו, פחדנו שידע על התיאוריות האלו ישפיע עלינו ברמת הכתיבה והסיפור. לא רצינו שזה יסית אותנו מהמסלול. אבל אני חייב להגיד ששמעתי כמה תיאוריות ושאנשים לפעמים נותנים לי קרדיט על דברים שאפילו לא עברו לי בראש בזמן הכתיבה".
מה עם התיאוריה שלפיה וולט מאמץ מנהגים של אנשים שהוא הרג?
"התיאוריה הזאת, באופן ספציפי, נכונה. בעיקר כשמדובר על גאס פרינג (ג'יאנקרלו אספוזיטו). אני חושב, ועכשיו אני יכול להגיד את זה, שאנחנו לא ראינו ולא נראה בסדרה מישהו שהיה חכם כמו גוסטאבו פרינג. הוא היה חכם יותר מוולטר, ועם זאת וולטר הוריד אותו. זאת הסיבה שווייט לוקח מהמנהגים שלו, גם אם שלא במודע, כמעין הצהרה שגאס היה הטוב מבין שניהם ושהוא בסך הכל היה בר מזל".
"הסיום - שחמט מסובך"
מעונתה הראשונה נדמה היה ש"שובר שורות" פה כדי לנתץ שבלונות טלוויזיוניות ולשנות כל מה שהקהל ידע אי פעם על טלוויזיה. הגיבור שלה, שהתחיל כאנדרדוג שקל להזדהות איתו, השתנה במשך חמש העונות מול עיניהם המשתאות של הצופים והפך מהטוב האולטימטיבי למפלצת. ועדיין, הצופים לא רק שנשארו מול המסך, אלא גם המספרים שלהם עלו. מסדרה שעונתה הראשונה החלה עם כמות צופים קטנה ושאלמלא נטפליקס ושידורים חוזרים כנראה היתה יורדת לאחר העונה השנייה, היא הפכה לתופעה ואנשים מגדירים אותה כסדרת הטלוויזיה הטובה בעולם. הסדרה נמכרה ל-170 מדינות בעולם ובימים אלו אפילו כותבים לה אדפטציה לטינית בקולומביה. עתה עומד לפני גיליגן האתגר הגדול מכל והוא להביא סוף ראוי, סוף מזהיר לסדרה. גיליגן מודה שהדבר הדיר שינה מעיניו.
"אפשר לעשות יציאה בכל מיני דרכים גדולות ואני ויתר הכותבים בילינו מעל לשנה בלנסות ולברר את הסיום. אתה חושב על
כל דרך אפשרית שקיימת תחת השמש. חשבנו מה הוא הסיום המתאים ביותר, מה הוא הסיום שיספק אותנו, שבעת הכותבים, מה הוא הסיום שאנחנו חושבים שיכול לספק את הצופים, תוך כדי הנחה שזה לאו דווקא אותו הדבר. אתה חושב לעצמך מה הוא הסוף שוולט רוצה, שסקיילר וג'סי רוצים. אתה מנסה לשחק משחק מאוד מסובך של שחמט. אתה מנסה לחשוב 20 צעדים קדימה ולתקוף את זה מזוויות שונות. מה מתאים לדמות ולסיפור מול מה מתאים לצופה.
"זה היה קשה. שנה וחצי מאוד קשות. היו ימים ממש קודרים בהם היו לי התקפי חרדה והייתי בטוח שלקחנו פנייה לא נכונה. אבל תמיד כשחשבתי שאנחנו צריכים לחזור אחורה ולהמציא מחדש, הכותבים שלי שכנעו אותי שלא לקפוץ מהחלון, שאנחנו בכיוון הנכון ושיהיה בסדר. עכשיו, כשהכל גמור, אני מרגיש, בנקודה הזאת בזמן, מאוד בטוח בנוגע לסוף".
מה יקרה איתך ביום שאחרי וולטר ווייט?
"מהכיוון שלי בינתיים יש דיבורים על ספין של סול גודמן, העורך דין. לדעתי, הוא דמות שיכולה להחזיק סדרה מצוינת. אבל אני חייב להודות שאני כבר מתגעגע לוולטר".
לפנייה לכתב/ת 
