על חטא שחטאנו בשנאת חינם
במעט הכלים שעמדו לרשותי, ניסיתי להביא את הטוב שיש בנו, ולכן פתחתי את דף הפייסבוק "חרדים - נעים להכיר". לצערי, לא זכיתי לשותפים רבים לדרך. הזעם נראה כמו משהו גדול מדי. האם רק אני קוראת את המדיה החרדית שעליה גדלתי, ומתחלחלת מהשנאה ומכמויות הזעם?
זה מכתב גלוי אליכם - אחיי החרדים היקרים: כתבים, מנהלי יח"צ וקמפיינים; כותבי טורים במדיות השונות, עורכי לילה ויום, בעלי אתרים, הוגי דעות, בעלי דפים פופולאריים בפייסבוק, חלקכם אנונימיים המתחבאים מאחורי המקלדת בשמות בדויים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
אני מאמינה שרובנו גדלנו על אותם עקרונות, באותם אזורים, עם אותם הערכים, פחות או יותר. כל אחד מאתנו ידע מה עליו לעשות, למה עליו לשאוף, ובעיקר, ממה כדאי לו להתרחק. גדלנו והיינו לאנשים המבקשים להיות חלק מחברה מתוקנת, חברה מאוזנת, ערכית ומקבלת, ואז פקחנו עיניים, והתוודענו לעוולות כאלו ואחרות, עוולות מבית ועוולות מחוץ. עוולות המסתתרות מאחורי צידוקים והצטדקויות כאילו-רציונאליות - ואחרות הזועקות לשמים.
ברצוננו או שלא ברצוננו, אנו נחשפים לתקשורת, רואים את המגמתיות הברורה, שאם לתמצת אותה בכמה מילים – אין בה כדי להרבות אהבה בין הבריות. ניסיתי אני הקטנה, במעט הכלים שעמדו לרשותי, להביא את הטוב שיש בנו החרדים, כחברה; להביא את הטוב שיש בנו כבני אדם, ולספר על כך לכל מי שירצה לשמוע (והיו כמה כאלו). לכן פתחתי את דף הפייסבוק " חרדים - נעים להכיר".
אבל זה לא הספיק
לצערי הרב - ואין בי תלונה, רק ציון עובדה - לא זכיתי לשותפים רבים לדרכי. מסתבר שלייבש את האוקיינוס
בתמימות עם כפית, למרות כל הרצון הטוב, זה פשוט לא מספיק. השנאה (שמקורה לדעתי בפחד), האמוציות והזעם, נראים כמו משהו גדול וחזק מכל דבר שאי-פעם נברא.
זה לובש צורות של מפלצות ארוכות-זרועות, הלופתות וחונקות את כל מי שנקלע לאזור. ואני רואה את האנשים הטובים - חלקכם - שכל כך רוצים לשנות, כל כך רוצים להביא את הטוב - אבל שמה לב בכאב, שחלקכם משתמשים בדיוק באותם הכלים המכלים כל חלקה טובה.
הרצון טוב, אין ספק. אבל האם זו רק אני שרואה בעיניים כלות את השנאה מבית; את הדלק שאנחנו עצמינו מוסיפים למדורה? האם זו רק אני שרואה את מעגלי השנאה הללו מתרחבים ומתרבים, ואין מי שיעצור את המערבולת? האם רק אני קוראת את המדיה החרדית שעליה גדלתי, ומתחלחלת מהשנאה ומכמויות הזעם?
שמישהו ישטוף את הזעם
אחים, שריפה משתוללת בינינו. מלחמה מבית ומחוץ. שמישהו ישטוף כבר את הזעם, וישפוך תחתיהם קיתונות
של אהבה, כי השפה ההדדית הזו, ההאשמות ההדדיות הללו, ההתבצרות איש-איש במקומו, הטחות הרפש מתוך שכנוע בלתי מעורער בעליונות צדקתנו, משאירה אותנו חברה מרוקנת מערכים, נטולת תקווה.
ברור לי כי כל אחד אוחז בצידוקים משלו לאמת הסובייקטיבית שלו, וימצא לכך ק"נ תירוצים. אני רק מציעה לכל אחד ואחת מאיתנו, העיתונאים החרדים האוחזים בחרבות המשוננות של מקלדתם: רגע לפני שאתם מקליקים על האנטר, או מורדים את העיתון לדפוס, הביטו במראה ושאלו את עצמם שאלה אחת פשוטה: המאמר הזה, הטור הזה, אחרי שייקרא עד תומו; האם הוא יגרום לקוראינו לרצות להיות טובים ואנושיים יותר?
שנה טובה ומבורכת!
לפנייה לכתב/ת 
